שר החוץ האמריקני אנתוני בלינקין הכריז לאחרונה כי ״פרס המזון העולמי״, הנחשב לפרס יוקרתי ועומד על סך 250 אלף דולרים, יוענק השנה להיידי קון (65), מייסדת ארגון “Roots of Peace”. הארגון של קון פועל בישראל וברשות הפלסטינית לפינוי מוקשים, ושתילה במקומם של גפני ענבים ליין, עצי פרי וירקות.
כתבות נוספות שיכולות לעניין אותך:
הארגון הזה נחשב לכוח המניע מאחורי החוק לפינוי מוקשים שעבר בישראל לפני כעשור בעקבות האסון שקרה אז לדניאל יובל, שהיה רק בן 11 כשהתרחש האסון: במהלך טיול משפחתי בשלג ברמת הגולן הוא נפצע באורח קשה מפיצוץ מוקש, ואיבד את רגלו הימנית. יובל שימש כשגריר הארגון בישראל.
"פרס המזון העולמי" הוא יוזמה של חתן פרס נובל לשלום, חוקר החקלאות האמריקאי, נורמן בורלוג, והוא מוענק מדי שנה (מאז שנת 1987) בעבור הישגים יוצאי דופן בקידום ההתפתחות האנושית באמצעות שיפור איכות, כמות, או זמינות המזון בעולם. הישראלי היחיד שקיבל את הפרס עד כה היה ד"ר דניאל הלל ז"ל, שזכה בכבוד בשנת 2012 על תרומתו לפיתוח שיטות השקיה באזורים צחיחים.
הזוכה הנוכחית, קון, היא אמריקאית מקליפורניה אבל הארגון שהקימה ב-1997 ממרתף ביתה בסן רפאל, בחר לפעול דווקא בישראל - יחד עם עוד חמש מדינות נכון לעכשיו: אפגניסטן, ויאטנם, גואטמלה, אנגולה וקרואטיה. הארגון חתם לאחרונה גם על הסכם ראשוני להתחיל לעבוד גם באוקראינה.
ועדת הפרס החליטה להעניק אותו לקון ונימקה זאת בכך ש"עבודתה מראה לעולם את התפקיד החיוני שחייבת להיות לחקלאות בהתאוששות מסכסוכים ולהשבת השלום". קון עצמה קיבלה את הבשורה בזמן שביקרה בשדות מוקשים באפגניסטן. קון מספרת שהרעיון להקים את העמותה התגבש אצלה אחרי שאירחה בסלון ביתה חוג בית עם פעילים למען מיגור מוקשים. "במבט לאחור, אולי זה היה חזון של הפיכת דם ליין, שדות קטל לכרמים ושנאה לאהבה", היא אומרת.
לאחר שהבינה כי ההערכות מדברות על כ-60 מיליון מוקשים יבשתיים ברחבי העולם, קון נפגשה עם כורמים בעמק נאפה בקליפורניה והחלה בפעילות צנועה שגדלה בהתמדה במהלך העשורים, כשהיעד הראשון היה קרואטיה. מלבד העמדת צוותים לפינוי מוקשים, הארגון של קון גם מבצע הערכות שוק כדי לעזור לקבוע כיצד חקלאים יכולים להתפרנס מהאדמה שזה עתה נוקתה. בווייטנאם, למשל, הקבוצה עזרה לשתול יותר ממיליון צמחי פלפל שהביאו לקציר של פלפל שחור ולבן ברמה גבוהה שנמכר כעת במחירי פרימיום ברחבי העולם.
בארץ העמותה שותלת בעיקר עצי זית וכרמים, ולעיתים, כמו במקרה של כפר חוסאן ליד בית לחם, הוקמו על האדמה שנוקתה ממוקשים גם מגרשי משחקים. על פי הערכות ביטחוניות בישראל, ישנם כיום עדין בין 200-300 אלף מוקשים יבשתיים שפזורים ברחבי ישראל. במהלך ביקוריה בארץ קון נפגשה גם עם בנימין נתניהו וגם עם אבו מאזן. "קיבלנו את התמיכה של שני הצדדים", היא אומרת. "בדיונים איתם אני תמיד מתרחקת מפוליטיקה ומכבדת את הזרעים המשותפים שלנו, לא את אלה שמפלגים בינינו".
התמונות הממוסגרות על קירות משרדי העמותה הן עדות לגישה הא-פוליטית שלה: נשים קוטפות ענבים וקבוצת בנים משחקים כדורגל על אדמת אפגניסטן שנוקתה ממוקשים; חקלאי ישראלי ופלסטיני זה לצד זה בשדה באזור בית לחם; קון עם האפיפיור בנדיקטוס, ג'ון קרי ופול מקרטני. על שולחנה מונחת קונכייה ממזכ"ל האו"ם לשעבר קופי אנאן - מחווה לכישורי ההקשבה שלה. ליד דלת המשרד שלה תלויה שמלת משי שתפר עבורה במיוחד חייט אפגני שאיבד את שתי רגליו בגלל מוקש נסתר. "אני מסתכלת עליה בכל פעם שאני צריכה השראה", היא אומרת.
קון אומרת שהמעבר מגידול ארבעה ילדים צעירים לעמידה בראש ארגון בינלאומי לפינוי מוקשים היה מוזר לכולם, גם לה: "זה די יוצא דופן להכין סנדוויצ'ים לילדים בבוקר, ואז לצאת לשדה מוקשים", אומרת קון. אולי דווקא בגלל זה בני המשפחה השתלבו לאט לאט בעבודה של אמם. הבעל גארי עזב את הקריירה שלו כמנהל טכנולוגיה כדי להפוך לנשיא הארגון. בנם טאקר עבד עם חקלאים וייטנאמים לפני שהפך למנהל התפעול. הבת קיילי קידמה מודעות לנושא פינוי מוקשים תוך כדי עבודתה כדוגמנית והרעיון שלה בגיל 16 ל"קמפיין עיגול אגורות" הוביל ליותר מ-50 מיליון אגורות שנאספו מתלמידים לטובת בניית בית ספר, מגרשי כדורגל ומגרשי משחקים על אדמה שנוקתה ממוקשים. הבן הבכור ברוקס הוא רופא לטיפול נמרץ שליווה את קון לשדות המוקשים בקרואטיה כשסיים את לימודיו בתיכון, ובן הזקונים, כריסטיאן, היה איתה כששהו במתחם קאבול שנהרס מאוחר יותר על ידי הטליבאן.
הוצאת המוקשים שם, עדיין, נמשכת, אבל המטרה הגדולה של קון ממושכת הרבה יותר: "צריך להסיר את שרידי המלחמה ולהחזיר צבאות של חקלאים לשדות, כדי שהם יהיו עסוקים מדי בשביל לחשוב על להרים רובים".
