הוויסקי הסקוטי הוא לא בהכרח הוויסקי הכי טוב בעולם, אבל הוא ללא ספק הוויסקי הכי מוכר בעולם וזה הרבה בזכות המיתוג. מה הופך בקבוק וויסקי אחד ליקר יותר מאחר, ומה הופך וויסקי מחבית אחת לשווה יותר מוויסקי מחבית אחרת שמיוצר באותה המזקקה?
בוויסקי, גיל ההבגרה של המשקה וסוג החבית הם חלקים משמעותיים במיתוג ובתמחור. אבל עדיין, למה מחירו של בקבוק וויסקי מקאלן בן 12 משנות ה-80 הוא 3,500 שקל ומחירו של בקבוק של גלנליווט בן 12 משנות ה-80 רק 250 שקל? לרוב מדובר במיתוג, ובדרך שבחרו לשווק את המוצר.
עם השנים, הוויסקי הסקוטי הפך לשם דבר בעולם, אך חשוב לדעת כי הוויסקי הסקוטי אינו בהכרח טוב יותר מוויסקי נוספים המיוצרים בעולם (כולל ישראל). יחד עם זאת, לוויסקי הסקוטי ישנם מספר מאפיינים ייחודיים, כמו למשל העובדה שהוא מופק משעורה מולתתת - כלומר שעורה שהושרתה במים, הונבטה חלקית ולאחר מכן יובשה. תהליך זה מעניק לוויסקי הסקוטי את הטעם המאלטי האופייני לו. חלק מהוויסקי הסקוטי מיוצר עם לתת כבול, שהיא שעורה שעושנה על שריפת הכבול, וזה נותן לוויסקי טעם מעושן. לבסוף, וויסקי סקוטי מתבגר בחביות עץ אלון לפחות שלוש שנים ותהליך הבגרה זה נותן לוויסקי את טעמיו המורכבים.
המיתוג של וויסקי סקוטי יכול להשתנות בין המזקקות השונות - וגם בתוך המזקקה עצמן, אבל יש כמה אלמנטים נפוצים שמשותפים לכולן: רוב הוויסקי בסקוטלנד מבוקבק ב-40% אלכוהול, ולעתים קרובות מוצגת הייחודיות של הבקבוק בתווית ייחודית אשר תכלול בדרך כלל את שם המזקקה, האזור בו הופק המשקה ועל פי רוב גם גיל הוויסקי. חלק מהוויסקי עשוי גם להיות מבוקבק עם אחוז אלכוהול גבוה יותר, או עשוי לקבל סיומת (פיניש) בסוג של חבית מיוחדת, כגון חבית יין או חבית פורט.
המיתוג של וויסקי סקוטי נועד לעתים קרובות לפנות לקהל מסוים. לדוגמה, חלק מהוויסקי משווק לצרכני וויסקי מנוסים, בעוד שבקבוקים אחרים משווקים לצרכנים מזדמנים. אפשר להשתמש במיתוג גם כדי להדגיש את המאפיינים הייחודיים של ויסקי מסוים - כמו גיל, ארץ מוצא או סוג החבית שבה הוא התבגר.
כיום ישנם יותר מ-140 מזקקות בסקוטלנד, מה שהופך אותה לריכוז הגדול ביותר של יצרני וויסקי בעולם. מכל חמש נפות ייצור הוויסקי בסקוטנלד, בהיילנדס הוא האזור הכי פורה לוויסקי ומשמש כבית ללא פחות מ-47 יצרני וויסקי שונים. יש גם שיגידו שזה המקום היפה ביותר בעולם – לב שמורת טבע מיוערת בסקוטלנד, כשברקע הרי ההיילנדס המתנשאים, ומסביב נחלים זורמים, ירוק טבעי וצבאים שמסתובבים חופשי.
וויסקי קטיפתי - וכשר
במזקקת טומינטול שבהיילנדס סקוטלנד הלכו צעד אחד קדימה ויישנו וויסקי כשר בחביות של יין ישראלי לשעבר. מזקקת טומינטול היא אחת המזקקות היפות, ששייכת לתאגיד הסקוטי אנגוס דאנדי, שהוקם בשנת 1965 וכולל מותגים רבים ומזקקות שונות ברחבי העולם.
כיום טומינטול היא מזקקת וויסקי סינגל מאלט הגבוהה ביותר באזור ספייסייד שבסקוטלנד, והיא ידועה בוויסקי החלק והקטיפתי שלה. מבחינת מיקום, טומינטול ממוקמת בהרי קיירנגורם, הידועים באוויר הנקי ובמים הטהורים שלהם - וזה עוזר ליצור פרופיל טעם ייחודי לוויסקי המיוצר במזקקה. המזקקה מייצרת כ-3.4 מיליון ליטר וויסקי בשנה, וההבגרה בחביות נמשכת 33-10 שנים.
רוברט פלמינג הוא האיש שמנהל את המזקקה, ומשמש כמזקק הראשי (מאסטר דסטילר) שלה כבר יותר מ-30 שנה, אבל זה לא מפתיע כל כך כשמגלים שהוא 41 שנים בתחום הוויסקי. פלמינג מגיע ממשפחה ותיקה מאוד של יצרני וויסקי (אביו, סבו וכן הלאה), אבל ילדיו לא מעוניינים להמשיך במסורת ואף עזבו את האזור. באזור הזה של ההיילנדס כמעט ולא גרים אנשים, ואלו שכן מתגוררים שם נאלצים לעבוד באחת המזקקות הגדולות באזור – מהסיבה הפשוטה שכמעט ואין שום עבודה אחרת.
המזקקה, שבכוונה אינה מחוברת לטכנולוגיה מודרנית, משתמשת בשיטות מסורתיות כדי לייצר את הוויסקי שלה - זה כולל שימוש בטחינה ידנית מבוקרת של השעורה, שטיפה ושימוש בשני דודי זיקוק בלבד כדי להפוך את הנוזל הכוהלי לוויסקי.
אם מכלילים את כלל סוגי הוויסקי המופקים במזקקה, טומינטול בדרך כלל מייצרת וויסקי עם טעם קליל ופירותי, כשמסביב מתיקות עדינה. יכול להיות ברקע גם שמץ של עשן או כבול, אבל זה מאוד תלוי בסוג הוויסקי.
הכל התחיל כשהחברה המשווקת את וויסקי טומינטול בישראל, שלחה למזקקה בסקוטלנד מספר חביות ששימשו בעבר יקבים כשרים בישראל (חברון ואלכסנדר) כדי לנסות וליצור וויסקי כשר בסיומת ישראלית. משגיח הכשרות כבר הספיק לבקר במזקקה ולתת את חותמת הכשרות שלו על המשקה, אך למעשה ייקח עוד כשנתיים לפחות עד שנוכל לראות בקבוקים ראשוניים שיוצאים מחביות אלה וחוזרים לארץ בגרסה אולטרה-כשרה – מה שנקרא מיתוג יחיד ומיוחד ושטרם נעשה בעולם, ובהחלט יביא לקטגוריית מחיר בפני עצמו – כי הרי, יש רק שלוש חביות כאלו וכמות הבקבוקים תהיה מאוד מוגבלת.
בינתיים אפשר להתנסות בישראל בוויסקי רבים ונוספים שמייצרת מזקקת טומינטול, כמו 10 שנים 12 שנים ואסור לפספס את ה-15 שנים שהתבגר בחביות פורט – בין הוויסקי המאוזנים, המורכבים והטעימים ביותר שקיימים כיום. לחובבי הטעמים היותר מעושנים, כדאי לבדוק גם את הטומינטול סיגאר – גרסה ייחודית שמותאמת לחובבי סיגארים, וטעמה מעושן, כבולי ומלא נוכחות. מי שמגיע לאזור, המזקקה היא יעד פופולרי לחובבי וויסקי - ולו בשביל הנופים מסביב. המבקרים יכולים לערוך סיורים במקום, ללמוד על תהליך הייצור ולטעום את הוויסקי.
מקום נוסף שאסור להחמיץ בסקוטלנד, גם הוא בבעלות תאגיד אנגוס דאנדי, היא מזקקת גלנקדאם אשר בברצ'ין, אנגוס שבסקוטלנד. אם חשבתם שראיתם אי פעם מזקקה שנעשית בשיטה מסורתית – כנראה שזה השיא. היא נוסדה בשנת 1825 והיא המזקקה היחידה בעיירה הקטנה אנגוס, ממש צמוד לבית הקברות של ותיקי הכפר. למעשה, בשנת 2000 המזקקה נסגרה בעקבות משבר כלכלי, עד שנקנתה וחודשה על ידי אנגוס דאנדי בשנת 2003. בימים אלה עומלים בה על מרכז מבקרים לכבוד חגיגות ה-200 שנה למזקקה. מתחת למזקקה זורם נהר הדן בורן שמשמש לסיבוב גלגל מים שמייצר אנרגיה בלתי נגמרת עבור המזקקה, וכן לקירור דודי המזקקה. המים של נחל זה גם חיוניים לייצור הוויסקי, הידוע בטעמים החלקים והעדינים שלו.
גלנקדאם מייצרת 1.4 מיליון ליטר בשנה של וויסקי, וניתן למצוא וויסקי שהתבגר בחביות החל מ-10 שנים ועד 21 שנים. המזקקה משתמשת רק בשעורת לתת משובחת ביותר, ושעורה זו מכוסה בכבול בדרגות שונות, בהתאם לפרופיל הטעם הרצוי. למזקקה יש רק שני דודים, ואחד האלמנטים היפים במזקקה הם חדרי החביות העתיקים המונחים בקומות של 3-4 חביות: אחת על השנייה. במקביל, אסור לפספס את פעולת החבתנים, בעודם מנקים ומשביחים מחדש חביות אלון אמריקני, אלון אירופאי וחביות שרי.
כאמור, לסוג החבית בשימוש המזקקה יש השפעה רבה על הטעם של הוויסקי, ולארץ מגיע מנעד רחב מסוגי הוויסקי של גלנקדאם. כדאי שלא לפספס את וויסקי גלנקדאם 13, שהתבגר בחביות סוטרן – ולכן טעמו מעט מתקתק, מחוספס ויש לו סיומת מרעננת. גם פה, סוג החבית, זמן ההבגרה ושיטת הטיפול המסורתית, בוודאי משחקות על אלמנט המחיר - ובעיקר על אלמנט המיתוג.
