תומר נגר אהב מאוד לשתות בירה. בחדרו, שנשאר עכשיו מיותם, היה תלוי שלט ועליו הכיתוב, שלא משאיר שום מקום לספק: "כל יום הוא יום טוב לבירה". לפני הגיוס, תומר הספיק לטוס לטיול באירופה, שכלל שישה יעדים שונים, וכולו סבב סביב טעימת בירות ייחודיות. תומר נפל בקרב על מוצב כיסופים ב-7 באוקטובר, ועכשיו יש גם בירה לזכרו.
אבל הסיפור של תומר מתחיל הרבה לפני שהבירה נכנסה לחייו: כבר מאז חטיבת הביניים תומר כיוון עצמו לשירות צבאי משמעותי. זה התחיל מהקפדה על שגרת כושר ותזונה, המשיך בהתנדבות עם נוער בסיכון טרום הגיוס, ועד לאימון כושר קרבי למלש"בים ושנת שירות. תומר עבר בכל התחנות, ובחודש דצמבר 2022 הוא התגייס לשרת כלוחם בגדוד 51 של גולני.
מיד עם תחילת מסלול הכשרת הלוחם, תומר ביקש לעבור הכשרה ייעודית לנגב, כלי ירי המאפשר ירי מסיבי של מאות כדורים בבת אחת. זה היה אותו נגב, שבשבת השחורה אפשר לו להילחם לבדו בעוז מול כמות בלתי נתפסת של מחבלים שחדרו ארצה.
"באותו בוקר הלוחמים במוצב חילקו ביניהם את סבבי השמירה, כדי לשאת בנטל המשמרות בשבת. תומר התנדב לעלות ראשון בסבב, והתחיל שמירה בשעה 6:00 שאמורה להסתיים בשעה 6:40", משתף עדן נגר, אחיו. עשר דקות בלבד לפני סיום השמירה של תומר, הכריזה התצפיתנית בקשר על הפשיטה וביקשה מתומר להיכנס במידית למוצב. תומר, שהיה לבדו בבונקר הממוקם 150 מטר בלבד ממוצב כיסופים - התעקש להישאר בבונקר ולהשיב באש לכל איום שיגיע. "תומר סירב בתוקף לנטוש את הבונקר, על אף שהיה שם לבד לגמרי", מוסיף עזרא נגר, אביו של תומר. "אני, בתור גולנצ'יק לשעבר, הייתי מקשיב להנחייה של התצפיתנית ונכנס למוצב, והייתי מחכה לזמן שבו הלחימה המשותפת עם החברים תהיה אפשרית. אבל תומר ידע למה הוא מסוגל – והתעקש להישאר בבונקר".
המחבלים הראשונים שהגיע לבונקר היו מחבלים רכובים על אופנועים. הם הגיעו כבר בשעה 6:37, והבאים אחריהם הגיחו במפתיע מאזור היער. תומר היה לבדו לאורך כל הקרב, בידיעה שחלק מהחיילים שנמצאים במיגוניות מנסים להיכנס למוצב והוא מחפה עליהם. לפי עדויות שנאספו בשטח מאוחר יותר מסתבר שתומר מנע בעצמו את פשיטתם המוחלטת של המחבלים שהגיעו, כשהוא מצוייד במקלע נגב ו-675 קליעים. בקרב ההירואי הוא ירה את כל הכדורים שהיו ברשותו - עד הקליע האחרון בטרם נפל. גבורתו העניקה לעשרות מלוחמי הגדוד זמן יקר להתארגן ולהדוף את המחבלים. "חברים של תומר מספרים שהוא תמיד היה דרוך, מוכן לכל מצב. הוא ידע לתפעל את הנשק במקצועיות רבה", מוסיף עדן.
"החברים שהגיעו אחרי הקרב הנורא, מצאו אותו מדוגם לחלוטין, עם כפפות ומשקפי מגן. הם ראו על הרצפה את מספר התרמילים – כמספר הכדורים שהיו בנשק, הוא לא השאיר אף אחד בקנה. רק כשנגמרה לו התחמושת – המחבלים הרגו אותו. הם סיפרו לנו שראו את הלחימה העיקשת שניהל שם מול כל המחבלים. ברגע שהחיילים הגיעו לזירה שבה נפל – הם החליטו שיבקשו לפגוש את המשפחה של הלוחם האמיץ. כשהם הגיעו לשבעה וסיפרנו להם שתומר משרת בצבא עשרה חודשים בלבד – הם היו בהלם מוחלט", סיפר האב.
לוחם, שהסתתר באותו הבוקר במיגונית סמוכה למוצב, סיפר שמהרגע שבו נכנס למיגונית ועד שיצא ממנה, הוא שמע את היריות של תומר ללא הפסקה. כשהגיע לבית המשפחה שיתף אותם כי תומר היה חברו הטוב ביותר, ואמר: "נשבר לי הלב שהוא נפל, אבל אם לא תומר – כל החיילים שהיו במיגונית, ואני ביניהם, היינו נהרגים. בזכות תומר כולנו בחיים".
כל מי שהגיע לנחם את המשפחה שפך עוד קצת אור על הקרב הקשה שניהל תומר, ובהם גם התצפיתנית שביקשה מתומר לעזוב את הבונקר, קצינים שתחקרו את האירוע המורכב ולוחמי מילואים שהגיע לגזרה. "זה נותן לי מעט נחמה, לדעת שבזכות התעוזה והאומץ של תומר – חיים של רבים אחרים ניצלו. כל מי שעוטף אותנו עכשיו אומר שראוי שתומר יקבל צל"ש על הפעילות שלו", הוסיף עזרא.
ערך ההתנדבות היה חלק בלתי נפרד מחייו הבוגרים של תומר. בשנת השירות שלו ב"אחריי" הוא היה מתנדב מידי בוקר בביה"ס היסודי "השחר" בבת ים ואחה"צ במועדון לנוער בסיכון, "החממה". בנוסף, הוא גם התנדב בדרך לשט"ו (שירות טוב ומשמעותי). "אנחנו מקבלים מכתבים מצעירים רבים שתומר הדריך אותם, עודד אותם לשירות משמעותי, או עזר להם בתהליכים אישיים. תומר העביר את המורשת שלו לעשייה למען המדינה ואנשיה. מאז שהוא קטן הוא תמיד נשא עינייו לדור המייסדים של המדינה. צפיתי איתו יחד פעמים רבות בביוגרפיה של יצחק שמיר ובזו של גולדה מאיר. הוא התעניין בעשייה שלהם למען המדינה" סיפר עזרא. ללוויה הגיעו שני לוחמי מג"ב, שסיפרו לאביו של תומר שלשניהם לא הייתה מוטיבציה גבוהה לשירות צבאי משמעותי, ותומר היה זה שזרע בהם את המוטיבציה האדירה שלהם. בזכותו הם התעקשו להתגייס למג"ב ולהיות לוחמים, והם סיפרו לי שרק עכשיו הם מבינים את רוח הלחימה ואת הציונות שתומר החדיר בהם. הם סיפרו כמה תומר עודד אותם לתרום ולתת מעצמם. אני יודע מי זה הבן שלי, אבל עם כל סיפור כזה ההיכרות שלי איתו מעמיקה. זה תומר שלנו – קודם המדינה ורק אחריה הוא", שיתף עזרא.
הבירה של תומר
תומר, כאמור, אהב מאוד לשתות בירה. גל, אחותו של תומר, פנתה לבירה שקמה בבקשה להוציא בירות לזכרו, והמהדורה שיצאה הייתה מוגבלת (240 בקבוקים בלבד) ולא הוצעה למכירה. אביחי, חבר של תומר מהצבא, החליט לפנות למבשלת גלנץ בירוחם בבקשה להוציא ליין בירות להנצחתו של תומר, והפעם הן גם יוצעו למכירה. "בגלל שהבירה האהובה על תומר היא גינס, בירה בעלת טעם מריר וחזק, ביקשנו ממשה גלנץ, בעל המבשלה, לייצר מעבר לבירה שתומר אהב, עוד שני מתכונים משלו עם טעמים שיפנו לקהל רחב יותר, וככה נבחרו הבירה האדמונית והבלונד, שהן עדינות יותר", שיתף עדן.
ההנצחה על גבי בקבוק הבירה מאפשרת לפתח שיחה על פועלו ועל מורשתו של תומר, בכל מפגש חברי קליל. "תומר ייזכר בקרב כל מכריו כאדם שעשה דברים ערכיים משמעותיים וכמו שהתמקד בלהיות טוב יותר דרך נתינה אינסופית, אהבת האדם ומסירות לארץ", סיכם עדן.
"לפני הגיוס תומר יצא לטיול באירלנד עם אחיו, ושם נחשף לבירה גינס ולעולם הבירות הכהות - והתאהב", מספר משה גלנץ, בעל מבשלת הבירה. "משפחתו סיפרה שכאשר תומר שתה הוא היה אומר את כל מה שיש לו בלב - הכי אמיתי ובלי פילטרים. זה הרגיש לי כמו מישהו שכולנו היינו שמחים לשבת איתו על בקבוק בירה. אחד החברים שלו סיפר שהם תכננו לבשל יחד בירה, ברגילה. שלושה שבועות אחרי נפילתו של תומר משפחתו וחבריו פנו אלי בבקשה לייצר בירה לזכרו, וממפגש מתוכנן של שעה זה התארך לחצי יום, כש'סיפורי תומר' לא מפסיקים לזרום - סיפורים על נחישות, על עוצמה, על מנהיגות ועל כוח רצון. ידעתי שאני כאן לרשותם, ויצרנו לזכרו מתכונים של בירה מחוספסת, ישראלית, לא מסוננת, כזו שמשאירה טעם של עוד. בדיוק כמוהו. בירה תומר".
בהזמנת מארז הרוכש מקבל כרטיס כניסה זוגי (בעלות 100 שקלים) חינם לסדנת בירה שתתקיים בערב מיוחד עם משפחתו של תומר. במהלך הערב ילמדו המשתתפים על עולם הבירה דרך טעימות, ונשמע את סיפורו של תומר. המפגשים יתקיימו בתאריכים 25/1 (אזור), 22/2 (אזור), 29/2 (ירוחם).
