בעשורים האחרונים נראה כי העולם ידע מהפכות ששינו את פניו. מחשבה על העתיד מציפה שאלות על לאן עוד נגיע, אך מבט אל העבר מעלה תהיות לאן נעלמו התמימות, המסורת והטוהר. בודדות הן פיסות ההיסטוריה הטהורות שעוד נותרו בעולם - אך בסקוטלנד מצאתי אחת כזאת.
בקצה של עיירות ציוריות, נופים מרהיבים ושדות פתוחים, רחבים וירוקים - ניצבת מזקקת בלוויני. היא נוסדה אי שם בשנת 1892, אך גם היום, 132 שנים אחרי - נראה שדבר לא השתנה. המבנה העצום נשאר כפי שהיה, והקירות מספרים את הסיפור של אותה תקופה עתיקה. למעשה, נראה כאילו כל אותן מהפכות עברו על פניה, מבלי להשפיע.
125 בקבוקים בכל העולם
בשנת 1972 סגרו איאן מקדונלד, אחראי החביות של בלוויני, ודניס מקביין חבית אלון אירופאית שהכילה משקה שהוכן בקפידה על ידי דיוויד סטיוארט - מי שהיה המאלט-מאסטר של החברה במשך 60 שנים עד שהחליט לפרוש בשנה שעברה. קשה להאמין שמישהו מהם דמיין לעצמו שהוא יזכה לפתוח את אותה חבית 50 שנה לאחר מכן - אבל כך בדיוק קרה. החבית הזאת, שתספק 125 בקבוקים בלבד - שכל אחד מהם הוכן ונארז בקפידה יתרה - היא חתיכה היסטורית בעצמה.
12 צפייה בגלריה
כל מארז מורכב מיותר מ-100 אלמנטים וציפוי זהב 14 קראט. מהדורת בלוויני 50
(צילום: רון קריסי)
וכעת, יותר מ-50 שנים מאז נסגרה החבית הנדירה, ורגע לפני ההשקה של Balvenie Fifty Collection, הגענו חבורה של עיתונאים מישראל, צרפת, גרמניה, פולין ואנגליה כדי להתארח במזקקה בסקוטלנד - ולטעום את הוויסקי. מלבד החבית הנוכחית, בשנתיים הקרובות ייפתחו שתי חביות נוספות של מהדורת בלוויני 50. גם הפעם, כל חבית תכיל 125 בקבוקים בלבד.
רגע לפני הטעימה עלה מכוס הוויסקי ניחוח אלגנטי של פירות עמוקים, תבלינים עדינים, אגוזיות ועץ ארז. בטעימה עצמה מורגש טעם עשיר בצורה יוצאת דופן, עם פירות מקורמלים, ג'ינג'ר, וניל ותבלינים ומעט הדריות. הסיומת של הוויסקי, שמכיל 53.2% אלכוהול, הייתה ארוכה, עשירה וחמה.
הסיפור של המותג בלוויני כולו מסופר גם באריזה של הוויסקי, שעוצבה ותוכננה בקפידה - ושוקלת ביחד עם הבקבוק 14.5 קילוגרמים. מדובר במארז מרשים ביופיו שנוצר בקמבריה שבצפון מערב אנגליה. כל מארז מורכב מיותר מ-100 אלמנטים שונים, כולל ארבע שכבות עץ במבנה סלילי הדורש סבלנות שיא - ושילוב של ציפוי זהב 14 קראט.
המהדורה הנדירה, שממנה יגיע לישראל בקבוק אחד בלבד, תימכר בארץ על ידי חברת גלובל וויין אנד ספיריט, שהיא היבואן, המשווק והמפיץ של בלוויני בישראל - במחיר של 350 אלף שקלים. החל מ-19 בנובמבר ניתן יהיה להגיש הצעה לרכישת הבקבוק באתר ייעודי.
"כל מהדורה באוסף הזה היא עדות לאומנות שהגדירה את הנוזל שלנו במהלך 50 השנים האחרונות", אומרת קלסי מק'צ'ני, המאסטרית שהחליפה את סטיוארט. "התכונות הייחודיות של החביות הנדירות הללו משתלבות ליצירת חוויה יוצאת דופן".
סיור בין חביות ענק
וויליאם גראנט הקים את מזקקת בלוויני בסקוטלנד בשנת 1892, על טירה ששמה היה "Balvenie New House". מאז ועד היום נשארה המזקקה במיקום המקורי שלה, תוך ניסיון לשמר ככל הניתן את המבנה שהוקם בסוף המאה ה-19. צמוד למזקקה ישנם שדות ענקיים של שעורה, ולמעשה בלוויני היא היחידה שעדיין מגדלת את השעורה שלה. סמוך למזקקת בלוויני ניצבת גם המזקקה של גלנפידיך, שבבעלות משפחת גראנט גם כן.
את הסיור במזקקה המסורתית התחלנו בין חביות הענק שמכילות את המשקה הראשוני שעובר ממש באותם רגעים התססה. בחביות אלו השעורה מתערבבת עם סוכר ומים רותחים והופכת למעיין משקה נוזלי מתוק. לאחר קבלת הנוזל מתחיל תהליך זיקוק הוויסקי ב-11 מיכלי ענק הנקראים "SPIRIT STILL". כשמומחי בלוויני מגיעים לתוצר הרצוי, הוויסקי עובר לחביות, ועל המכסים מוטבעים פרטי המשקה, השנה הרלוונטית ומספר החבית.
מאות חביות מוחזקות במתחם גדול וקריר. חלק נסגרו אי שם בשנת 1965, אחרות בשנות ה-70 ויש גם כאלה משנות ה-90. מי שאמון על חביות רבות של בלוויני לאורך השנים הוא אותו איאן מקדונלד, שסגר גם את החבית של מהדורת 50 השנים. מקדונלד עובד בבלוויני כבר משנת 1969, ובחישוב שערכו במזקקה, במהלך 55 שנות העבודה שלו הוא הכין כרבע מיליון חביות.
הכנת החבית היא מלאכה מדויקת ומחושבת, שדורשת הקפדה על כל פרט, על מנת לוודא שהחבית אטומה באופן מוחלט וללא נזילות. כל אחראי חביות ("קופר") מכין ביום עבודה ממוצע כ-20 חביות קטנות או 10 גדולות. כמחווה על עבודתם הקשה והמסורה של הקופרים, נוצרה מהדורה מיוחדת של ויסקי - עם תמונתו של איאן סוחב חבית על האריזה.
בין וויסקי לרום
הבקבוק הראשון שזכינו לטעום כבר עם הגעתנו הוא ויסקי משנת 1972 ששהה בחבית במשך שמונה שנים, החל משנת 1964, והוא מכיל 43% אלכוהול. אומנם שמונה שנים נשמע מעט עבור חובבי ויסקי בעולם המודרני, אך חשוב להבין שהתפיסה בנוגע לוויסקי הייתה שונה מאוד באותם ימים.
למעשה, מדובר על תקופה שבה המשקה היה הרבה פחות מוכר וזמין עבור תושבי העולם כולו. באותם ימים ויסקי שהיה בחביות 10-8 שנים - נחשב לישן מאוד. עוד לפני מבחן הטעימה, הריח של הוויסקי שעלה מהכוס היה חזק ומעניין. הוא היה פירותי ומתוק מאוד, בטח ביחס לוויסקי בן שמונה שנים בלבד, והטעם ליווה את החיך למשך זמן רב לאחר מכן.
ויסקי לא בהכרח נשאר באותה החבית, והטעם שלו משקף גם את זה. המאסטר דיוויד סטיוארט, מי שהשפיע מאוד על המזקקה ועל עולם הוויסקי כולו - הכניס לתחום את החלפת החביות, ושינה את הטעמים כפי שהיו מוכרים לפני כן. טעימה של ויסקי בשם "DISTANT SHORES" הדגימה את הטכניקה הזו. מדובר בוויסקי ששהה 20 שנה בחבית, ולאחר מכן הועבר לחבית שבה היה לפני כן רום למשך שבע שנים נוספות - מה שנתן שכבות חדשות ומעניינות של טעם.
ויסקי נוסף שטעמנו, שנעשה בטכניקה דומה, היה ה-"RED ROSE". מדובר בוויסקי ששהה 21 שנים בחביות, ואז הועבר למשך שישה חודשים נוספים לחביות שבהן היה יין אדום, ועל כן נבחר שמו - "הוורד האדום". פעולה זו העניקה לוויסקי צבע ייחודי מאוד ושכבה נוספת של טעם.
במהלך הסיור במזקקה זכינו אפילו להוציא בעצמנו ויסקי ישירות מהחביות - ולטעום אותו. מדובר על שתי חביות, אחת אמריקנית שבה היה ויסקי עם 55.8% אלכוהול במשך 12 שנים, והשנייה חבית שרי אירופאית שבה היה ויסקי עם 66.3% אלכוהול במשך 11 שנים. אפשר להבין איך בסיומו של הסיור כל החבורה כבר קצת התנדנדה.
אלה ימים מוזרים לשתות בהם ויסקי מיושן, במקום רחוק, בין חבורת עיתונאים זרים. באופן קצת מפתיע, ברגע ששמעו את המילה ישראל - כולם מיהרו להתעניין בחיים בארץ שנמצאת כבר שנה במלחמה, בלי פרצופים ובלי נאומים. ובתוך טירה עתיקה, בין חדרים מפוארים, גם קיבלו הסבר על צה"ל, הערכים שלו ועל החטופים. אולי דווקא בארץ רחוקה, בין שדות וחביות, קל יותר לשמוע ולהבין. ואולי זה היה הוויסקי.
הכתב היה אורח של בלוויני בסקוטלנד
