בגיל 45, אריק מלמד בחר לשנות כיוון בחיים. אחרי שנים ארוכות בשירות קבע בצבא, עבודה בהיי-טק ועשר שנים שבהן חי בסינגפור, הוא החליט שהוא רוצה להשקיע בחקלאות.
למה דווקא חקלאות? מלמד הוא בן למגדל עופות, כילד הוא בילה זמן רב בלולים, וכשבגר והיה מסתובב במזרח הוא תמיד מצא את עצמו מסתובב בחלקות חקלאיות, עוקב בעניין אחרי רפתות, שדות תירס והתוצרים שמגיעים מהם. "נגיעה באדמה נותנת אנרגיה, כוח, קשה להסביר את זה", הוא אומר.
לקראת הפרק החדש בחייו, מלמד יצא למסע בעקבות חוות חקלאיות באירופה כדי ללמוד איך עושים זאת ולקבל עצות מאחרים. כיום הוא הבעלים של משק מלמד, משק לגידול עופות אורגניים במושב כפר הנגיד.
"עשיתי סקר שוק וראיתי שאין כמעט עופות אורגניים בארץ", הוא מסביר למה בחר להתרכז בתחום העופות. "הילדים שלי באו לעזור לי בלול ואמרו לי בכנות: 'תשמע אבא, לול זה מסריח'. עניתי להם: 'הריח הזה הוא הריח של הכסף'.
"כשהולכים למסעדה אנשים אוכלים עוף או בקר. הם לא שואלים איפה זה גדל, איך זה גדל, ואני חושב שאנשים צריכים לשאול את עצמם את השאלות האלה", הוא אומר ומרחיב: "העופות ניזונים מתערובת אורגנית, נכנסים ללול ויוצאים ממנו, בגידול האורגני זה מה שנותן לעוף את הבריאות ואת האיכות של המוצר בסוף התהליך. אם כבר מגדלים בעלי חיים למאכל, אז חשוב לגדל אותם כמו שצריך".
אף שהוא עוסק בגידול עופות למאכל, מלמד דווקא לא תומך בצריכה מופרזת של בשר. "צריך לצרוך פחות בשר, אבל הבשר שכן צורכים צריך להיות הכי טוב שאפשר להשיג", הוא מנמק ומוסיף, "אישית אני אוהב מאוד בשר, כשהייתי ילד אפילו הייתי צד. אני לא נקשר לעופות שאני מגדל, זו הסיבה שאני לא מגדל פרות וכבשים, כי לא הייתי מסוגל לשחוט אותן. עבורי יש הבדל".
לפני שנתיים התחיל מלמד לגדל במשק גם ירקות אורגניים, תירס, במיה, עגבניות ואספרגוס (כי האישה אוהבת). "לאנשים שבאים לפה ביום שישי אני אומר שבמקום שיקנו לאישה פרחים, שיקנו לה חסה, לדעתי היא משמחת לא פחות מפרחים", אומר מלמד.
היום של מלמד מתחיל ב-4:00 לפנות בוקר - ככה זה כשהמרחק מביתו במושב ציפורי שבגליל התחתון הוא 120 קילומטר מהמשק בכפר נגיד שבדרום. "אני אמנם קם ב-4:00 בכל יום, אבל אני לא בטוח שמי שקם ב-8:00 ועובד בקוביית היי-טק יש לו עבודה קלה יותר, לפחות ברמה הנפשית".
קשיים במקצוע לא חסרים. "התחרות כיום יותר קשה, העולם גלובלי. אנחנו מקבלים עגבניות מטורקיה וביצים מספרד. עודף הפקידות גרם לכך שנותרו חסמים בירוקרטיים. פעם חקלאות הייתה חוד החנית, להיות חקלאי היה קוּל. כיום כבר אין פה עניין של ציונות, הכול כסף. אני מוכן להשלים עם זה. הבעיה היא שהחקלאי הצעיר, הילד שמתחיל להתמודד עם הבירוקרטיה, מרים ידיים עוד לפני שהוא מתחיל להיות חקלאי. האמת היא שבמבט לאחור לא בטוח שהייתי עושה את מה שעשיתי - אולי הייתי מקים ערוגה אחת או שתיים לכיף וכדי לספק קצת אוכל לבית".
בימוי: תמי אברהם
הפקה: מיכאלה חזני
צילום: ירון שרון
עריכה: יותם קצור