זו חלקה לא גדולה בשטח גידולי השדה של קיבוץ גדות. היא ממוקמת דרומית לגשר הפקק, שממנו תוואי הירדן מתחתר ברמת כורזים ומתחיל לרדת בשיפוע הולך וגדל אל הכנרת. אזור יפהפה גם בימים של שמש מסנוורת וחום כבד. היה מוקדם בבוקר וכדי להגיע לכאן קיפץ הרכב בשביל עפר שחצה מטעי אבוקדו, שקדים ופרדס הדרים. עמדנו צמוד לחלקה, בוחנים את הגבעולים ואשכולות הזרעים היושבים עליהם, "מכבדות" בשפת עובדי האדמה. רחוק משאון הכבישים ודרכי הטיולים בשטח, יש פה שקט מרגיע שרק העובדים בפלחה נהנים ממנו.
הנה החברה אראלה סט, 80, שמקפידה על הליכה יומית בשדות, עוצרת לידנו ומסבירה קצת על האזור. "שם", הצביעה בהטיה קטנה צפונה, "היה מוצב סורי בשם ג'לבינה ואנחנו חטפנו ממנו כהוגן, אין בית בגדות של טרום ששת הימים שלא ספג. ושם", הסיטה ידה קצת דרומה, "היה עוד מוצב, קראו לו מורתפע. הוא ממש ישב על הירדן, קצת מעל הקיבוץ. כל שורת האיקליפטוסים הזו", הצביעה שוב, "נשתלה כדי להגן על החקלאים שלנו מפני חיילי המוצב הזה. אז שתלנו כאן חיטה ותירס, מזונות מוכרים, עממיים, ותראו מה צומח כאן היום, מי היה מאמין, קינואה!"
מנהל ענף גידולי השדה של הקיבוץ, צביקה לזר, בטש באדמה היבשה ברגלו. הוא מספיק שנים בפלחה כדי להבין דבר או שניים על כמה כסף צריך לשים כדי להוציא משהו מהאדמה הזו ובכמה אפשר למכור את התוצרת אחר כך לרמי לוי ודומיו. "מה לא גידלנו כאן", אמר בחצי התנצלות, "כותנה, חמניות, חומוסים, הכל צמח פה. עקרנו בזה אחר זה גידולים בגלל שמחירי המים ועלויות העבודה הפכו אותם ללא כדאיים. תראה למשל מה קרה לענף החומוס. עד לפני כמה שנים היו בארץ 120 אלף דונם של חומוס, היום נשארו בקושי 20 אלף. יותר זול להביא חומוס מחו"ל. אנחנו מחפשים כל הזמן גידולים רווחיים, ככה הגענו לקינואה".
אפשר להבין את מי שנוחר עכשיו בבוז. לא כלפי החברים בגדות ולזר מהגד"ש חלילה, אלא כלפי הדבר הזה שקשה להגדירו, גרגיר/גרעין/זרע. אנחנו אוהבים לחשוב על עצמנו כמי שאוכלים בריא או לפחות משתדלים מפעם לפעם להכניס משהו בריא לפה, וקינואה היא תמיד המנה הבריאה בתפריט בבית הקפה. עתירה בחלבונים ונחשבת למזון־על, היא בת בריתם של הטבעונים והצמחונים. אבל עם כל הכבוד, אני לא מכיר מישהו שחושב קינואה ומרייר מתיאבון. היא חסרת טעם ולא מגרה למאכל. היא יקרה, סביב 20 שקל לקילו, ולא גדלה בארץ, לפחות לא עד היום. כ־2,000 טונה קינואה מיובאים לישראל מדי שנה והשוק שלה מצויר בגרף שנוסק בחדות מעלה. לא סתם החקלאות שלנו עוברת לקינואה. אסף נבות, מנהל הרכש של "סוגת", יבואנית הקינואה הגדולה בארץ, אומר שבשנים האחרונות יש עלייה של כ־25 אחוז מדי שנה בקצב המכירות. "זה גרעין פנטסטי, אחד הנהדרים והמבטיחים", מתלהב מנהל הרכש, "גרעין שמוכר את עצמו לבד כמעט בלי מהלכי שיווק".
אז הנה אנחנו כאן, בחלקת הקינואה ההיסטורית של גדות, אחת מתוך 18 חלקות ראשונות באדמת ארץ ישראל. מקור הצמח באזור אגם טיטיקאקה בגבול בוליביה־פרו, ברמה צחיחה וסחופת רוחות בגובה 4,000 מטר מעל פני הים. כשד"ר ליאור רובינוביץ', חוקר במו"פ צפון במכון המחקר מיג"ל של החברה לפיתוח הגליל, שבר את הראש בחיפוש אחר גידול חקלאי חדש שיהיה כדאי כלכלית ‑ אופציית הקינואה הייתה אחת הראשונות שקפצה. "בעשור האחרון התחילו לגדל אותה באנגליה, בדנמרק ובספרד", הוא מסביר, "ככה שהיום ברור שאפשר לגדל אותה גם באירופה. עשינו ניסוי לבדיקת היתכנות בחלקה קטנה במרום גולן. לא ידענו אם הקינואה תצליח להתאקלם בתנאי הארץ, אם היא תצליח לפרוח ולייצר זרעים ומה יהיה היקף הגידול. אנחנו יודעים שבבוליביה ממוצע היבול בשלוש השנים האחרונות עומד על 80 קילו לדונם ואצלנו, בחלקה הראשונית בגולן, קיבלנו 360 קילו לדונם. למרות שזו הייתה רק חלקה ניסיונית ובגידול בשטחים נרחבים היבול יהיה קטן יותר, הבנו שהפוטנציאל גבוה מאוד".
זו עבודה המבוססת על ניסוי וטעייה. תחילתה בזריעה ב־2016 והמשכה במעקב קפדני, יומיומי כמעט. לא מעט גופים מימנו את המחקר. משרד החקלאות, קק"ל, ארגון עובדי הפלחה, מכון וולקני והחברה לחקלאות בגליל העליון. כל אחד והנתח שלו. ד"ר רובינוביץ' אומר שנבחנו זנים, מועדי זריעה וצפיפויות זריעה, ולאט־לאט הלך ונכתב פרוטוקול גידול שעדיין לא הושלם. "אני מופיע בכנסים של חקלאים בכל הארץ כדי להפיץ את בשורת הקינואה. אנחנו ממש בתחילת הדרך וכבר יש כ־1,500 דונם בכל רחבי הארץ. בעוטף עזה, בשפלה, בשרון, בעמק יזרעאל, עמק בית־שאן ורמת הגולן. השנה כבר נקבל יבול בכמות מסחרית".
3 צפייה בגלריה
החוקר ד"ר ליאור רובינוביץ' (מימין) וצביקה לזר בשדות הקינואה של גדות. "אם גם בחדר אוכל צבאי מגישים קינואה, הביקוש ילך ויגדל"
(צילום: אפי שריר)
לזר, שמקפיד על מזונו ואוכל רק ארוחה אחת ביום, אומר שהוא אוהב קינואה, אבל מעולם לא חשב לגדל אותה. "אני יודע חקלאות, אבל לא מבין שום דבר בקינואה. לאף אחד אצלנו אין ניסיון איתה, לכן ישנן לא מעט שאלות לא פתורות, למשל מה עלויות הגידול ומה יהיו כמויות היבול. אבל יש פה פוטנציאל לשני שווקים. הראשון למאכל בני אדם והשני למספוא לבהמות. אם קוצרים את הקינואה מוקדם, כשהצמח מגיע רק ל־30 אחוז יובש, אפשר לעשות ממנו תחמיץ עשיר בחלבון. זה מצוין לפרות וזה גם כשר לפסח".
מה קשורה הכשרות לפסח?
"רפתן שמאכיל את הפרות שלו בחיטה, צריך להחליף את האוכל שלהן כשמגיע פסח. אלו חוקי הכשרות במדינת ישראל. ופרה שאתה משחק לה באוכל - תפוקת החלב שלה יורדת. אם יאכילו את הפרות בישראל בקינואה לא יהיה צורך להחליף להן את האוכל בפסח, כי קינואה זה לא חיטה, זה בכלל לא דגן".
הוא שאמרנו, זה אוכל לפרות. אבל יעל נתן גולדשטיין, דיאטנית קלינית בקופת חולים מאוחדת, מונה את מעלותיה של הקינואה וחיוניותה לגוף האדם, לא רק לבהמות. "יש בה רכיבי תזונה, נוטריאנטים, ברמה הכי גבוהה. ויטמינים ומינרלים וחומצות אמינו שחשובות לנו וחלבונים שהגוף שלנו צורך כדי לתפקד. לעדשים למשל, שזה גם מזון בריא, חסרה חומצת אמינו אחת. לחיטה גם חסרה חומצה אחת. לקינואה יש את כל החומצות. צליאקים ורגישים לגלוטן למשל מסתדרים איתה מצוין. אפשר לעשות ממנה אחלה סלטים ויש חטיפי אנרגיה שמכניסים בהם קינואה תפוחה. זה לגמרי יכול להיות טעים, אפילו מאוד טעים".
כמו תמיד בענייני אוכל, הרמנו טלפון לבשלן חיים כהן. הוא כיחכח בחוסר עניין. "קינואה אתה אומר, לא יודע מה להגיד לך על קינואה. צריך יצירתיות כדי להפוך אותה למשהו מעניין, כי היא בפני עצמה לא מעניינת. אתה לא רואה קינואה ובא לך לאכול אותה. כשאני חושב על קינואה אני קודם חושב על אוכל בריא, לא על אוכל טעים. זה כמעט כמו אוכל לציפורים".
אתה משתמש בקינואה?
"אתה תופס אותי ב'פיצי', בית הקפה שלי, מכין סלט קינואה ובדיוק חושב שכמה שהקינואה הזו נחשבת סופר־פוד ‑ ככה היא צריכה הרבה משרתים בצלחת כדי לתת לה טעם. אני מוסיף סלק מבושל, חתוך לקוביות קטנות, המון כוסברה ונענע, עדשים ירוקות, לימון, מלח ושמן זית. אפשר גם סלט עם המון כוסברה, פטרוזיליה ונענע ושקדים קלויים. אבל ת'יודע מה, שתלך לעזאזל הקינואה".
למה?
"כי היא יקרה. בריאה אבל יקרה אחושילינג. זה מה שנקרא סנוביזם קולינרי, אוכל נישתי לאנשים עם כסף. אבל עם כל הבריאות והיוקרתיות שלה, היא תמיד תישאר מנה של סלט. למה? כי היא משעממת ת'תחת, זה העונש שלה".
כהן התעצבן מספיק ולא רצינו להוסיף אף על פי שיכולנו. לפני השיחה איתו דיברנו עם ד"ר אופיר בנימין ממכללת תל חי שמבצע מחקר בתחום תחליפי הבשר מן הצומח ונשמע מאוד נלהב מהקינואה. למעשה, בימים אלה הוא מנסה להנדס קציצת המבורגר מקינואה. "אני מקבל את הקינואה שהתחילו לגדל בארץ למעבדה שלי ועושה שינויים בתכונות החלבון שלה. הכוונה היא להביא את החלבון הצמחי כך שיהיה כמה שיותר דומה לבשר. זה אומר שינויים במבנה ובמרקם כדי שנקבל קציצה במרקם ובטעם טוב. שתהיה יותר לעיסה, יותר אלסטית, לגרום לך, בתור לא צמחוני, לאהוב את הקציצה הזו".
כך או כך, ד"ר רובינוביץ' מתלהב ואומר שהפוטנציאל הגידולי בארץ הוא של עשרות אלפי דונמים. "יש אפילו מצב", הוא מסנן, "שנהפוך למעצמת קינואה. אתה יודע איפה נפל לי האסימון לגבי הכדאיות הכלכלית של הגידול הזה? במילואים שלי. אם בחדר האוכל בצבא מגישים קינואה אז הביקוש של הצמח הזה רק ילך ויגדל כאן".
גם בקיבוץ דליה שברמת מנשה בונים על שדות הקינואה שנזרעו בארץ. בשנה האחרונה הוקם שם מתקן עיבוד לגרעינים בהשקעה של מיליוני שקלים. אחד הגרעינים שאמורים לככב בו הוא הקינואה. לדברי אבישי עמרם, מנהל הגד"ש של דליה ומנהל מתקן העיבוד, הקיבוץ מלווה את מגדלי הקינואה ברחבי הארץ ואף השקיע בזנים שונים כדי לבדוק מה יתפוס ומה לא. "יש בארץ שוק של 14 מיליון שקל בשנה, שהולך וגדל. אבל עם כל הכבוד לשוק המקומי אנחנו בונים על יצוא. האירופאים מתים על אוכל בריא. השוק שם בצמיחה אדירה. מהסתובבויות שלי בעולם טרום הקורונה, האקלים בישראל מושלם לגידול קינואה. כבר השנה נגדל ונייצר עשרה אחוזים מהצריכה המקומית".
בינתיים בגדות מחכים שהקינואה תתייבש כמו שצריך כדי שיהיה אפשר לקצור אותה. לזר מהגד"ש ממולל בכף ידו תפרחת שמנה שעפים ממנה עשרות רבות של זרעים. "כנראה נצליח להוציא מהחלקה שלנו 250־300 קילו לדונם. זה יהיה פנטסטי. ברגע שנדע כמה נקבל לקילו נוכל להבין כמה זה באמת כדאי וכמה דונמים שווה לנו להסב לקינואה. שמע, זה באמת קטע הקינואה הזו. השבוע בדיוק ראיתי שקית של חטיף צ'יפס בריאותי כזה, בטח דל קלוריות, ועל השקית היצרן כתב בגדול, 'מכיל קינואה'. אני לא יודע כמה אחוז קינואה היה שם, בטח לא גבוה, ועדיין רשמו בגדול 'מכיל קינואה' כי זה מקדם מכירות היסטרי. לך תדע לאיפה תיקח אותנו הקינואה הזו, אולי היא באמת תהיה להיט".
מתי תקצרו אותה?
"בתוך שבועיים־שלושה. יש לנו קומביין דנדש מהניילונים של ג'ון דיר, הגיע לפני שבועיים. אני כבר מת להעלות אותו על הקינואה".
