ברק יחזקאלי למד המון מאייל שני, ואפילו הספיק להציל אותו מעצמו. “הגעתי לעבוד אצל שחר סגל ואייל”, הוא מספר, “ואז שחר ביקש ממני לעשות אירוע אצל גיל שויד. האירוע היה הצלחה — למרות אייל. ואני לא אומר סתם למרות אייל. האיש הזה לא תיפקד! לפני האירוע אשתו של גיל אמרה לאייל, ‘תשמע, אני לא מוכנה שאנשים יחכו שלוש שעות עד שהם מקבלים אוכל!’ יום לפני שואלים אותו מה בתפריט, והוא אומר 'אין תפריט, רק ביום עצמו נדע'. אני אומר לו, ‘טוב, לה אמרת אין תפריט אבל בוא תגיד לי כדי שאוכל לדאוג לציוד’. אייל אמר", יחזקאלי מוריד את הקול באוקטבה, "‘מה שיש לנו זה מספיק. זה מה שהחיים הביאו לנו וככה נתמודד’".
- לא רוצים לפספס אף כתבה?
עוד כתבות למנויים:
- חיים כהן: "הרופא אמר שקיבלתי סוכרת בגלל מתחים נפשיים של הקורונה"
- "לא פגשתי הרבה גאונים בחיי, אייל שני הוא גאון"
- ישראל אהרוני: "לא סתם יצא לשפים פה, שם של סכסכנים"
יפה כשאיש הופך לדמות הטלוויזיונית שלו.
“אני זוכר את עצמי מרים טלפון לשחר ושואל אותו אם אני צריך להקשיב למה שאייל אומר והוא אמר לי, ‘תעשה מה שאתה חושב’. העמדתי את האירוע על הרגליים. הכל עבד כמו שצריך. בסוף האירוע שחר אמר לי שאני יכול לקבל את הקייטרינג של אייל שני. יום למחרת אשתו של גיל צילצלה ואמרה לי, ‘עשיתי הרבה אירועים עם אייל, אבל בחיים לא היה כל כך מוצלח וטעים ובזמן’. ועדיין, אין ספק שמבין כל השפים בארץ, מי שהכי קרוב לתפיסת העולם שלי זה אייל”.
מה למדת ממנו?
“הוא ניכס לעצמו חומרי גלם. הוא המציא את הכרובית, את הטחינה, את העגבנייה (צוחק). לפעמים בא לי להכין כרובית ומיד אני אומר לעצמי שאני לא יכול, כי אייל הצליח להפוך אותה למזוהה איתו. מה שלקחתי ממנו זה שלא משנה לו מה יגידו על האוכל שלו. ברור לו שאוכל צריך לספר סיפור, והוא מספר את הסיפור שלו ויש לו את היכולת לא להקשיב לרעש מסביב, אלא להתחבר רק לתפוח האדמה שהוא מחזיק ביד”.
כמו שני, גם יחזקאלי, 48, הוא מקרה חד-פעמי בעולם המסעדנות המקומית, רק אחרת. בזמן שהמסלול הרגיל לסלב-שף עובר דרך מטבחים של שפים אחרים ובהמשך חתימה על מסעדה משלך ואז שיפוט בריאליטי וקמפיין לקפסולות קפה, יחזקאלי עשה את המסלול ההפוך. בתחום שמבוסס על שושלות, פטרונים ומשקיעים, הוא היה לגמרי לבד, ובחר לקחת את גורלו בידו, דרך הטלוויזיה.
זה התחיל בטלפון מ"קשת’" שהגיע אחרי ההרפתקה עם סגל ושני והניב את התוכניות ‘"מהירות הברק" ו"אוכל עם ברק". ההגשה המרושלת במכוון, יחד עם המראה הנכון וחיבה אופנתית לחומרי גלם, יצרה גרסה עכשווית לתוכניות האולפן של פעם. מעין גרסה ישראלית ל"שף העירום". מהר מאוד השתדרג כשהגה (יחד עם איש התוכן עופר עין גל) את ‘"נחנו על המפית’" ב"כאן", שבמסגרתה נוסע לפגוש שפים ישראלים ברחבי העולם. בשם הגאווה הלאומית הוא מלווה אותם למסעדה שלהם, מציק בשאלות מסוג מתי יעשו ילדים וישן אצלם על הספה. העונה הנוכחית שמצולמת בישראל נפלה בדיוק על הגל הראשון של הקורונה, ויחזקאלי מצא את עצמו מסתובב בארץ עטוי כפפות ומסכה כירורגית, בחיפוש אחרי הביס המושלם.
להבדיל מרבים מהקולגות, יחזקאלי המשיך לעבוד במהלך הקורונה. הוא נבחר להוביל רצועה בשם ‘לעשות הכל מהבית’ בווי־או־די של HOT שעלתה באמצע יולי. מדובר בתוכניות קצרצרות, עשר דקות כל אחת, שעוסקות כל פעם בחומר גלם אחר, מלחם דרך ביצים ועד תפוח אדמה. גם פחדני מטבח ימצאו שם מתכונים פשוטים להכנה ועצות פרקטיות“ המחשבה הייתה איך אתה משחרר אנשים מהפחד הזה מהמטבח ומספרי הבישול ומלמד אותם טכניקה בסיסית שתאפשר להם להגיע למצב שהם מבשלים אינטואיבית”, אומר יחזקאלי. מיכל דבש, מנהלת חברת ההפקות ‘סטוריז’, מספרת למה בחרו דווקא בו: "אני מכירה את ברק עוד כשהוא עשה פינת בישול בתוכנית ילדים שהפקנו בערוץ 20. כבר משם היה ברור שיש בו משהו מאוד כריזמטי, זורם וקליל. אנשים לא רוצים שיסבכו אותם עם מתכון של 20 מרכיבים, במיוחד עכשיו מחפשים משהו פשוט אבל עם טוויסט”.
כבר עשר שנים שליחזקאלי אין מסעדה משלו. את היחידה שהיתה, ספרדית שכונתית בתל אביב, הוא סגר אחרי שלוש שנות מאסר עם עבודת פרך במטבח. הוא לא חולם על מסעדה, בטח שלא בזמן הקרוב. הקורונה הפכה לשנת האפס של הסלבריטי־שפים. התחום שהיה כל כך סקסי ומבטיח, מזוהה עכשיו עם הפסדים והתמוטטות כלכלית. “אני לא לחוץ בגלל שיש לי הרבה ביצים בסל”, אומר יחזקאלי. “אני לא רק מאכיל אנשים. נכון שאני מבשל פעמיים בשבוע בסטודיו שלי, 'בורק', אבל זה לא בשביל המחיה ואני לא מרוויח מזה כסף”.
הוא זוכר את הרגע ההוא במרץ האחרון שבו הרגיש שמפלס החרדה עלה. “השבוע הראשון של הסגר היה מאוד מלחיץ, זה נורא עירער אותי”, הוא אומר. “באתי לבעלת הבית שלי ואמרתי לה, ‘אין לי מאיפה לשלם’. אחרי זה הלכתי לכמה כספומטים והוצאתי מכל אחד 500 שקל. היה לי מין פחד משוגע כזה שתכף לא יהיה (צוחק). הדי־אן־איי היהודי השתלט עליי, וסיפרתי לעצמי כהצדקה למשיכות האלה שתכף לא יהיה כסף במדינה. כשאמרו שסוגרים הרגשתי שמושכים לי את השטיח מתחת לרגליים. הלחץ הזה של העתיד ומה יהיה. מצד שני, מה שיפה בקורונה זה שפתאום, עשיר או אני — כולם שווים. אם הספינה טובעת אז כולנו טובעים”.
אז איך אתה מסכם בינתיים את החוויה?
“האמת? מהמם” (צוחק).
תסביר.
“בשביל להגיע לזה הייתי צריך את התקף החרדה של השבוע הראשון. בסגר, כשפחדתי ממה יהיה, אמרתי לעצמי שאנשים תמיד ירצו לאכול ומקסימום אני אלך לשדה ואלקט תרד בר. נאכל קציצות תרד. ואז גיליתי שנהיה לי מלא זמן להיות עם הילדים שלי, וממש להיות נוכח כשאני איתם. הבנתי שגם שכשחשבתי שאני איתם בזמנים רגילים לא באמת הייתי איתם. תמיד היה מייל שצריך לכתוב או משהו שצריך לעשות. עכשיו הבנתי שאני לא חרא של אבא”.
מה יקרה פה למסעדות אחרי הקורונה?
“שאלה טובה. תלוי כמה זמן היא פה איתנו. לגבי הטלוויזיה והנסיעות לחו”ל, אני לא יודע אם תהיה לנו עוד עונה. גם כשהפכו את המקצוע הזה למשהו סקסי אמרתי לעצמי שאנחנו לא רוקסטארים. אולי הקורונה תכניס את העניין לפרופורציות”.
ואתה מדבר מהפוזיציה של סלבריטי־שף?
(צוחק) “אני קורא לזה סלב”ז. סלב סוג ז’”.
יחזקאלי גדל בשכונת נווה שאנן בחיפה, בן לאבא צייר ולאם שעבדה באוניברסיטה. יש לו אחות צעירה ממנו בשלוש שנים. למד הנדסת בניין בטכניון, עד שבשלב מסוים הבין שזה לא באמת מה שהוא רוצה לעשות. אחר כך עבד במה שאפשר. “ניהלתי חנויות בגדים והלבשתי את נשות חיפה, הייתי ברמן, מלצר, ואיש מכירות אגדי בחנות למוצרי חשמל”.
כשהיה בן 22 אחותו עברה תאונה איומה במהלך השירות הצבאי. “היא הייתה בקורס וישנה בבית ליגת נשים בתל־אביב, והוא עלה באש יחד איתה”, הוא משתנק 26 שנה אחרי.
מה אתה זוכר מהרגע שהודיעו לכם על התאונה?
“מהרגע שדופקים לך קצינים בדלת ומתחיל הסיוט הזה אתה נכנס לאזור דמדומים. זו בעיקר תחושה שאתה נמצא בעולם מקביל. היא הייתה מאושפזת חצי שנה ביחידת הכוויות. בהתחלה מורדמת. הפנים שלה הלכו. היא איבדה עשר אצבעות. אחר כך היא בילתה שנתיים בבוסטון, בשחזורים. ההורים שלי התפרקו מהדבר הזה. עד היום מדהים אותי שהם הצליחו להישאר נשואים. גיליתי אז שזוגיות נמדדת ברגעים הקשים האלה. זה שהם הצליחו לעבור את התקופה הזאת ולהישאר יחד רק מראה על החוסן שלהם”.
3 צפייה בגלריה
יחזקאלי. ''גם כשהפכו את המקצוע הזה למשהו סקסטי, אמרתי לעצמי שאנחנו לא רוקסטארים''
(צילום: יח"צ)
איך זה השפיע עליך אז?
“אני חושב שפעם ראשונה בחיים שממש בכיתי - התייפחות בלי שליטה - הייתה שלושה חודשים אחרי התאונה. חצי שנה לא יצאתי מבית החולים. ישנתי על ספסלים במסדרונות. אחרי חצי שנה באו החברים הטובים ועשו לי אינטרוונשן. ארזו לי את התיק ואמרו, ‘עכשיו אתה חוזר לעולם’. נסענו עד אילת. נכנסנו למים. ונשמתי קצת. יום למחרת הם החזירו אותי לבית החולים”.
הפעם הראשונה שהציב רגל במטבח אמיתי הייתה במסעדה צרפתית בבוסטון, כשהגיע לפגוש את אחותו המשתקמת. בהמשך הוא נחת במסעדה בהרצליה של בעז קויטנר, דמות מוכרת בעולם המסעדות של הניינטיז. אחר כך הספיקו לו שלושה שבועות במטבח של רפאל עד שהתפטר. “נכנסתי לראיון אצל רפי כהן ובמשך שעה וחצי האיש עומד מולי ונואם על עצמו. אחרי שעה וחצי הוא שואל אותי רק מה המוצא שלך, כי אני נראה לגמרי אשכנזי, ואני אומר לו ‘כורדי’ והוא עף שם באוויר. במטבח הוא היה פחד אלוהים. איך שהיה מדבר לטבחים. אבל אני לא ילד ויש גבול למה הסכמתי לספוג”.
אחרי כמה תחנות נוספות יחזקאלי פתח את ‘פאייה’, מסעדה ספרדית קטנה בתל־אביב. “בניתי אותה במו ידיי. פיזית. כולל הבלטות. המסעדה עבדה נהדר, החזיקה שלוש שנים, אבל הייתי גם השף וגם הטבח וגם המנהל וגם וגם וגם. הייתי תקוע בחדרון של 17 מטר מרובע עם צוהר קטן מינימום 12 שעות ביום, ואחרי שלוש שנים כל מה שרציתי זה אוויר. הבת שלי עמדה להיוולד ורציתי לחוות את זה. רציתי להוריד את התיק הזה מהגב”.
הרבה שפים בכלל לא יודעים שהייתה לך מסעדה.
“לא מעניין אותי מה יגידו. אני יודע שהייתה לי מסעדה. ושסבלתי. ושעבדתי שלוש שנים במטבח קטן שהיה כמו בית כלא, קרעתי את התחת, ואז סגרתי. ואליי לא בא שום גביר שהציל אותי”.
בסצנה המקומית יש כבר מי שסימנו אותו כאחד שהקאווה עלתה לו לראש מהר. כמו שאמר השבוע שף מוכר: “הוא מתנהל כאילו הוא עשה את המסלול המקובל, אבל הוא לא שם. הוא לא הרוויח את זה ולכן זה לא יחזיק מעמד. בסופו של דבר צריך להיות לזה כיסוי”. שף אחר הוסיף שיחזקאלי “מייצג את הדור החדש פה, שאין לו משקיע או פטרון, אבל יש לו סוכן”.
אבל השפים נובחים והשיירה של יחזקאלי עוברת. הוא בעצמו מודה שהוא לא מתערבב ולא מתחבב. “אני לא מסעדן”, הוא מחדד, “אין לי שום דבר בפעילות שקשור למסעדנות. אני גם לא מתקרב לשפים. לא לקליקה. או לברנז’ה. זה הכל רעש לבן מבחינתי. כשאתה מתחיל למדוד את עצמך ביחס לאחרים זה נורא. אם אתחיל להשוות את עצמי לאחרים אני בכלל לא אצא מהמיטה. וזו ביצה נוראית. תחשבי שהייתי צריך למדוד את ההצלחה שלי ביחס לילד בן 25”.
איך אתה מגדיר את סגנון הבישול שלך?
“זה הדבר שהכי קשה לי לשים במילים. אני חושב שהאוכל שלי הוא מאוד... ישראלי. זה שטבח כמוני יכול להגיש קרפלך של סבתא שלו ברוטב אריסה, שני דברים שנפגשים רק פה, זה בדיוק היופי של הישראליות”.
אז הדרך היחידה להתפרנס היא הטלוויזיה?
“זה נשמע כמו קלישאה, אבל האפיק היחיד זה להפסיק לחשוב על כסף ולהתחיל ללכת בעקבות הלב והחלומות. בכלל, אנשים מכירים רק את מה שאני עושה בטלוויזיה חושבים שאני רק פרצוף יפה. אני לא קולב. ואם הייתי רק פרצוף יפה לא הייתה המשכיות לעבודה שלי בטלוויזיה. והנה, יש”.
אנשים מתייחסים למראה שלך?
“זה הגיע אליי”.
בטח נעים.
“זה קצת מביך וקצת נעים. אני מת על נשים. אבל כל זה הבל הבלים. מה זה משנה איך בן־אדם נראה. זה נחמד לקבל מחמאות אבל זה לא מעבר לזה. אני לא דוגמן. ואני נשוי באושר”.
פורסם לראשונה: 10:00, 11.09.20
