לא ככה ציפינו שייראו חגי תשרי: כולנו בסגר, החדשות מכניסות לפאניקה, חם בחוץ בצורה בלתי נסבלת, חצי מדינה מובטלת, נטפליקס מיצה את עצמו וסגרו לנו את הברים. עם רוב הרשימה הזו אין לנו איך לעזור. אנחנו כאן בשביל הסעיף האחרון.
נכון, הברים סגורים, אבל זה לא אומר שחייבים להסתפק בבירה או בכוס יין. קבלו מדריך מושקע להכנת קוקטיילים בבית בשלוש רמות קושי שונות. גם ככה סוף העולם, אז למה לא להתפנק אם אפשר?
כתבות נוספות למנויי +ynet:
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
לפני שמתחילים, אין לי כוונה להעיק עליכם עם ציוד מפונפן, אבל יש כמה דברים שחייבים, פשוט מוכרחים, בשביל לקבל קוקטייל טוב:
1) תצטיידו בג'יגר (כוס מדידה) כלשהו. אתם חייבים למדוד בדיוק את הרכיבים, אחרת היחסים שביניהם יופרו והקוקטייל יצא מאיזון.
2) תכינו קרח טוב. וכשאני אומר "טוב" אני לא מתכוון לגושים החצי שקופים-חצי לבנים ששוכבים במקפיא שלכם עוד מהימים שבהם אף אחד לא ידע מה זה זום. תכניסו מים מינרליים או מים מסוננים לתוך שבלונה עם קוביות/כדורים גדולים יחסית ותכינו נגלה חדשה וטריה. קרח רע משמיד קוקטיילים. נקודה. עצלנים? קנו שקית של קרח נורמלי.
3) שייקר. בקוקטיילים שבהם כל הרכיבים אלכוהוליים מספיק רק לערבב, אבל כשמוסיפים סירופים או מיצים למיניהם נדרשת פעולת איחוד אגרסיבית יותר. ניעור כופה באלימות על רכיבי הממזג להתחבר זה לזה, ועל הדרך מצנן ומדלל את המשקה במהירות. למרבה הבאסה, אין לשייקר חלופת "עשה זאת בעצמך". מה שכן, אין סיבה להצטייד בשייקר של מאות שקלים. גם שייקר זול יתאים למשימה.
ב"קוקטיילים למתחילים" תקבלו קוקטיילים פשוטים להכנה. אומנם כל מה שיידרש מכם זה למדוד ולמזוג כי במתחילים עסקינן, אבל התוצאה המתקבלת היא הדבר הכי רחוק שניתן להעלות על הדעת ממשקה בסיסי. במתקדמים, לעומת זאת, תיאלצו להתאמץ קצת יותר, ואילו המתקדמים מיועד לאנשים סקרנים עם חל"ת ארוך במיוחד.
מילה אחת אחרונה: שמות קוקטיילים הם אחד הדברים הכי מגוחכים בתרבות המערבית. אני לא המצאתי אותם, אין לי יד ורגל בבחירתם וזה גם לא מעניין. תשתו ותיהנו.
אחד הקוקטיילים הכי ישישים ברשימה הזו הוא גם הכי פשוט שבה: שלושה רכיבים, סה טו. אבל מה ששלושה רכיבים יכולים לעשות!
מה צריך: 60 מ"ל (מיליליטר) ג'ין יבש, 30 מ"ל שרטרז צהוב, 2 דשים ביטר תפוז ("דש" היא המקבילה האלכוהולית למילה קורט, הכוונה היא לכמות מזערית).
הפרטים החשובים: שימו לב, זה קוקטייל מאוד חזק ומאוד מתוק. בגלל שיש בו רק שלושה רכיבים, שניים הם כאלו שאי אפשר לשנות. הממזג יקום ויפול על הג'ין שתבחרו, וזו כבר פונקציה של עומק הכיס. הכי חשוב זה לבחור ג'ין יבש, כי כל דבר אחר פשוט יגרום למתיקות שנעה בין מוגזמת לדוחה. טנקריי הוא בחירה מעולה, גם כי הוא לא יקר יחסית וגם כי הוא 47% אלכוהול, מה שהופך את האלסקה לשרירן של ממש.
איך מכינים? לכוס ערבוב (שיכולה להיות כל כוס מדידה של אפייה או כל מכל שיכול להכיל גם נוזל וגם קרח) מזגו את כל הרכיבים. כשאומרים דש הכוונה היא להטיה נעימה של הבקבוקון לתוך הכוס, לא לניעור אלים שלו!
הוסיפו 6-5 קוביות קרח, ובעזרת כפית ארוכה (או כף או סכין או אפילו רק תנועות סיבוביות עם כף היד) ערבבו את הרכיבים למשך 30 שניות. הערבוב הוא קריטי, כי הוא גם מצנן לנו את המשקה וגם מדלל ופותח אותו (וזה חשוב מאוד בקוקטייל כל כך אלכוהולי). אם יש לכם כוס מהודרת (קופט לדוגמה) אז יופי. אם לא, אז במה שנוח לכם. סננו את הקוקטייל מכוס הערבוב לכוס השתייה, בלי קרח. גרניש (קישוט המעניק לקוקטייל נראות אסתטית) זה מיותר בעיניי, אבל אם ממש בא לכם אז טוויסט לימון שישבור קצת את המתיקות יעשה את העבודה. בעזרת קולפן ירקות קלפו לכם רצועה של לימון (בלי הלבן!), וכשהחלק הבשרני של הקליפה פונה כלפיכם מעכו את הרצועה מעל הכוס וסחטו הנוזל.
מהאלסקה הישיש אנחנו עוברים לסייח צעיר שהוא ההיפך הגמור ממנו. הווייליז הוא משקה קליל להפליא, מהסוג שגומעים ממנו עוד ועוד על ערסל בחוף או בקבלת פנים לשגריר אוסטרליה בפאטיו של מרכז רבין (שני דברים שמעולם לא עשיתי אבל זה נשמע טוב). בקיצור, הווייליז הוא מה שנקרא בעגה המקצועית session cocktail, הווה אומר משקה ששותים הרבה סיבובים שלו.
מה צריך: 120 מ"ל רוזה מבעבע (אין? הסתפקו בסודה), 30 מ"ל רום לבן (עדיף הוואנה או פלנטיישן), 30 מ"ל סן ז'רמן, 30 מ"ל מיץ אשכוליות (ברור שלבנה, אבל בצוק העיתים גם ורודה תספיק), 15 מ"ל מי סוכר.
הפרטים החשובים: עבור מי סוכר או סירופ סוכר (זה אותו דבר) כל מה שצריך זה סוכר ומים. ככל שהסוכר פחות מעובד כך ייטב, אבל לא אחמיר אתכם יתר על המידה. קחו כוס מים (שוב, עדיף מינרליים או מסוננים) וכוס סוכר (דמררה עדיף אבל גם לבן תעשייתי יעשה את העבודה) והניחו בעדינות בסיר קטן. על אש בינונית חממו תוך כדי בחישה מתמדת עד שאדים יתחילו לעלות. אל תרתיחו! זה פחות מגניב. הורידו מהאש ותנו לסירופ להתקרר. סירופ כזה יחזיק מעמד חודש ימים בכיף.
איך מכינים? אם אין רוזה מבעבע אז מוזגים את כל הרכיבים חוץ מהסודה לשייקר. מוסיפים 6-7 קוביות ומנערים כ-12 שניות בשופי ובנחת. מסננים לכוס יין עם 4-3 קוביות קרח וסוגרים עם הסודה. אם יש רוזה מבעבע אז מוזגים את הכול לשייקר – חוץ מהרוזה. מוסיפים 7-6 קוביות ומנערים כ-12 שניות. מסננים לכוס יין ואז מוזגים את הרוזה המבעבע. בשני המקרים מגרנשים עם גלגל לימון דקיק.
קלאסיקה מודרנית. חד וחלק. בדרך כלל, הטוענים לכתר קלאסיקה מודרנית הם ממזגים עתירי רכיבים, עם רכיבים אקוזטיים או כאלה שהכנתם מורכבת. ואולם, במשקה שהגה הרוקח מס' 1 בעולם הקוקטיילים, חואקין סימו, זה לא המצב. בעולם הקוקטיילים יש חיבה (די מובנת תכלס) למתכונים עם יחסים שווים בין המרכיבים. קל לזכור אותם וקל להכין אותם. הנגרוני הוא הדוגמה המוכרת ביותר, אבל במרוצת השנים הצטברו כמה עשרות טובות של ממזגים כאלו. כאשר סימו המציא את "העירום והמפורסם" הוא לא חשב על הנגרוני אלא על קלאסיקה מודרנית אחרת מ-2007, ה-paper plane. הוא החליט להשתעשע ולשנות רכיבים (אבל להשאיר את היחס השווה ביניהם), והופה! קיבלנו מלאכת מחשבת של איזון טעמים.
מה צריך: 25 מ"ל מזקל, 25 מ"ל שרטרז צהוב, 25 מ"ל אפרול, 25 מ"ל ליים.
הפרטים החשובים: בדיוק כמו האלסקה, הכול פה פשוט, אבל גם כאן לספיריט אחד יש חשיבות מכרעת: המזקל. אין מה לעשות, היצע המזקל בארץ מגוחך והמחירים בשמיים. אם יש לכם מזומנים מיותרים עבור דל מגי ב-800 שקלים – תיסלם! אם לא, לכו על Iba כתומה. המזקל הזה מאוד הדרי, ולכן עובד יופי טופי עם האפרול. ייתכן שהוא לא יעבוד במקרים אחרים אבל כאן, בדיוק כאן, הוא יעשה עבודה נפלאה.
איך מכינים? מנערים. מודדים בדיוק את כל הרכיבים לכוס ניעור, מוסיפים 7-6 קוביות קרח, מנערים חזק ל-12-10 שניות ומסננים סינון כפול לכוס (שוב, עדיף קופט או ניק ונורה, משהו אלגנטי, אבל לא קריטי). בסינון כפול הכוונה לשימוש הן במסננת של השייקר והן במסננת בישול קטנה סטנדרטית, שתתפוס לנו חתיכות לימון ושבבי קרח. אם מגרנשים אז עם טוויסט תפוז.
מחייה הגופות אינו מתכון קשה כלל ועיקר. מציאת הרכיבים הנכונים עבורו בארץ הקודש - זה כבר סיפור אחר. אבל בואו נתחיל מההתחלה. פעם-פעם, אחרי מגפה אחת ולפני מלחמת עולם אחרת, אנשים עדיין ידעו לשתות כמו שצריך. אחוזי אלכוהול גבוהים, מעט סינונים ובכלל גישה כללית שאומרת: אנחנו פה בשביל האתנול ולא בשביל האינסטוש. באותה תקופה אנשים שתו כדבעי, והפלא ופלא – עדיין תפקדו ביום שלמחרת. תעשייה שלמה של שיקויי "היום שאחרי" שגשגה לה, ובמרכזה עמד עקרון "שערה מפרוותו של הכלבתול שנשך אותך", דהיינו עוד אלכוהול בבוקר כדי להפיג את האלכוהול מאמש. הממזג שלפניכם הוא אחד מסדרה של ארבעה העונים לאותו שם, רק עם מספר סידורי רץ. רק מס' 2 שרד את דפי ההיסטוריה ככזה שעומד במבחן הזמן והחך הבין-דורי. זה לא מפתיע, בהיותו מתכון יחסים שווים (ע"ע Naked & famous) וטעים בצורה פלילית ממש.
מה צריך: 30 מ"ל ג'ין יבש, 30 מ"ל לילה לבן, 30 מ"ל קוונטרו, 30 מ"ל לימון, דש אבסינת (חצי כפית).
הפרטים החשובים: למה הקוקטייל הזה בבינוניים? פשוט כי כדי להכין אותו כמו שצריך תצטרכו לכתת את רגליכם הווירטואליות ולנסות לאתר את הרכיבים שלו. נתחיל עם הלילה הלבן. במתכון המקורי נדרש לילה קינה, דהיינו לילה עם כינין. במרוצת השנים לילה הסירו את הכינין מהמתכון המקורי, ובכך גרעו מטעמו של מחייה #2. אתם יכולים לקנות לילה לבן רגיל וזה יעשה עבודה מצוינת, אבל עכשיו הגיע לחופי כנען ה-Kina l’aero d’or של חברת הליקרים הרצחנית Tempus fugit. אין לי מושג ירוק אם תוכלו למצוא אותו בחנויות, אבל אם תעשו מאמץ – זה מה שאתם צריכים.
הלאה, קוונטרו. על פניו פשוט, אבל מנעד הטעמים שיש לשוק להציע בגזרת ליקרי התפוז הוא די מרשים בארץ בהתחשב בדלות ההיצע של משקאות אחרים. אני ממליץ ללכת דווקא על הקרסאו היבש של פייר פראן. ממשיכים: בג'ין, כאמור, אני תמיד אמליץ על משהו יבש, מתובל קלאסי (לא תוספות כמו תות או זעפרן) וחזק. הטנקריי או המרטין מילר ווסטבורן הם כאלו. ולקינוח, מלך מלכי הדיספליי – האבסינת! הספיריט הכי לא מובן בהיסטוריה של האלכוהול הוא גם שחקן החיזוק הכי מדהים שאי פעם היה בה. אני לא מבקש מכם לשתות אותו נקי, אלא רק להבין שאפילו נגיעה ממנו גורמת למטמורפוזה בלתי ניתנת לכימות של הקוקטייל שלכם. זה ממש לא רלבנטי אם אתם שונאים אניס או לא. אם שמים לכם במשקה כ-3% אניס וזה עדיין מפריע לכם, אז כדאי שתעברו לוודקה רדבול. הכמות הזניחה הזו של אבסינת היא-היא שתופרת את הקוקטייל הזה ומביאה אותו לדרגות של שלמות טרנסנדנטלית. אליה וקוץ בה, יש רק אבסינת אחד ראוי לשמו בארץ. אחד! האסון הירוק-זרחני שחברים הביאו לכם מפראג? לא יאה לניקוי אסלות אפילו. המשקה 90% שהביאו לכם כדחקה מביקור בטירול? לחיטוי. למזלנו קיימים בארץ מזקקת גולני והעומד בראשה, שגדל על ברכי האבסינת והחליט לעשות לו עלייה. המזקקה מייצרת כמה וכמה סוגי אבסינת, אבל ההולי ספירט המיושן הוא כנראה המשקה האלכוהולי הכי אימתני שמיוצר כיום בארץ. זהו, אלו הרכיבים שלכם. מיותר לציין שמיץ הלימון חייב להיות סחוט טרי על המקום, נכון?
איך מכינים: ע"ע Naked & Famous. גרניש – טוויסט תפוז.
מרי פיקפורד הייתה כוכבת-על ומפיקת קולנוע קנדית כשהעולם עוד צפה בסרטי מונוכרום עם פסקול שנוגן על ידי פסנתרן באולם. בין השנים 1933-1920 ייצור, יבוא ומכירה של אלכוהול היו אסורים בכל רחבי ארה"ב (מה שכונה "חוק היובש"), אז הגברת פיקפורד, כמו כל אלו שיכלו להרשות לעצמם, טסה רבות להוואנה, העיר שבה האלכוהול זרם בשצף קצף ושהייתה ביתם של ברמנים גולים שחיפשו תעסוקה. תקופת האיסור על מכירת האלכוהול בארה"ב היתה אסון תרבותי וכלכלי עם השלכות עד ימינו, אבל מדינות אחרות בעולם יצאו מורווחות מהעניין, עם גל הגירה מסיבי של רוקחי-על מארץ האפשרויות המוגבלות מאוד. הברמנים האלו המשיכו לעבוד וליצור, ולימדו דורות של ברמנים במדינות שמחוץ לארה"ב. קובה היא מקרה קלאסי: הקרבה לחופי מיאמי, מזג האוויר המפתה והזמינות של רום מקומי איכותי הפכו אותה ליעד הגירה מוביל לאותם ברמנים, שהמשיכו לקבל ולארח את הקליינטורה שאותה שירתו גם קודם.
המרי פיקפורד הוא ממזג פשוט מאוד, והוא נחת אצלנו בבינוניים רק כי הוא מכיל סירופ גרנדין שכדאי להתאמץ ולהכין לבד. הוא יהפוך את המשקה לתענוג צרוף.
מה צריך: 45 מ"ל רום לבן, 45 מ"ל מיץ אננס, 8 מ"ל סירופ גרנדין, 5 מ"ל ליקר מרסקינו.
הפרטים החשובים: ברום לבן ההמלצה היא עדיין פלנטיישן או הוואנה קלאב. במקרה של המרסקינו אין בחירה בכלל – לוקסרדו בלבד. בגזרת האננס תמיד עדיף טרי, אבל הודות ליוקר המחיה כאן זה לא באמת רלבנטי אז לכו על המיץ של חומקס (בלי קוקוס, למען השם!). ולקינוח, הסיבה שבגינה מרי פיקפורד היא למתקדמים – גרנדין.
הגרנדין הוא סירופ רימונים. מאוד פשוט. אפשר להפוך את ההכנה שלו לפרויקט מסובך מאד, אבל החיים מספיק מסובכים. אנחנו רוצים כעת ליצור סירופ ביתי טוב, לא להמציא את הגלגל. מה צריך? קודם כל להשקיע במיץ רימונים איכותי. בחנויות טבע למיניהן ניתן למצוא מיצים של 100% רימון ממדינות שונות ממזרח אירופה. זה מספיק טוב. מזגו 240 מ"ל מיץ רימונים בטמפרטורת חדר לשייקר והוסיפו 240 ג' סוכר (שוב, עדיף דמררה אבל נסתדר גם עם לבן). נערו או ערבבו היטב עד שהסוכר נמס לחלוטין. הוסיפו 60 מ"ל מולאסת רימונים (קצת קשה למצוא את זה בשוק, אז כל מולאסה עדינה תעשה את העבודה) ו-10 מ"ל מי זהר. נערו או ערבבו היטב שוב, עד לקבלת נוזל אחיד וחף ממוצקים. הגרנדין שלכם מוכן, אבל אם אתם ממש מתעקשים להשקיע, אתם יכולים להכניס אותו למקרר ללילה עם צמד גבעולי למונגראס וקליפת תפוז ואז לסנן אותם החוצה.
איך מכינים: ע"ע Naked & famous, רק עם ניעור קצת יותר אגרסיבי וקצת יותר ארוך בגלל הסמיכות של הגרנדין. למגרנשים: דובדבן. עדיף טרי וחתיך עם גבעול, אבל אם אין אז אמרנה משומר על שיפודון זה נחמד לא פחות.
הקליימור הוא קוקטייל חריג, שכן הרכיב המרכזי בו הוא לימון. אז כן, הוא בהחלט חמוץ, אבל גם משמש דוגמה מצוינת לאיזון טעמים ולקוקטייל שבנוי נכון לא רק מבחינה גסטרונומית, אלא גם מבחינה קונספטואלית: הוא קוקטייל קיץ אדיר, שמיועד לאנשים שבשבילם ה-Whaley’s הוא אסקופה נדרסת. את הקליימור שותים עוד ועוד כי הוא טעים ומרווה ואז, בום! מגיעה מכת האלכוהול (ואז הולכים הביתה לישון).
גם הקליימור קל להכנה, אבל יש בו אלמנט אחד של עשה-זאת-בעצמך, ולכן מצא את מקומו בבינוניים.
מה צריך: 60 מ"ל מיץ לימון טרי, 45 מ"ל רום כהה, 30 מ"ל דרמבויי, 15 מ"ל מי סוכר, 2 דש אנגוסטורה ביטרז
הפרטים החשובים: היצע הרום בארץ מייאש. נדרש כאן רום כהה, ולכן אמליץ על הגוסלינגס בלק סיל (Gossling’s black seal), אבל כל רום מיושן יעשה את העבודה, וייתן את הגוף והעומק הנדרשים כדי לאזן את החמיצות של הלימון מחד גיסא ואת המתיקות של הדרמבויי מאידך גיסא. אם תלכו על רום מיושן, האנגוסטורה 1919 יהיה מעולה כאן. אם תחליטו להיות נועזים וללכת בעקבות המנטרה של Donn Beach, שלפיה מה שרום אחד לא יכול לעשות שלושה רומים יכולים גם יכולים, אז תרגישו חופשי לערבב אילו רומים שבא לכם, כל עוד הם בעלי גוף ונוכחות. רום לבן, לעומת זאת, לא יחזיק פה.
איך מכינים: ניעור קצר ואגרסיבי של כל הרכיבים עם חמש קוביות קרח. סינון לכוס וויסקי שמחציתה מלאה בקרח כתוש. קרח כתוש? הכיצד? הו, בקלי קלות! קחו לעצמכם מלוא החופן קוביות קרח משובחות שהכנתם, הניחו במרכזה של מגבת מטבח (נקייה!) ואז קפלו את קצות המגבת מעל לקרח וסגרו היטב. הניחו על השיש או על קרש חיתוך, והוציאו את כל העצבים שלכם מהסגר על הקרח. פשוט קחו פטיש שניצלים ותחבטו בו. אחרי חמש חבטות הגונות נערו את הקרח בתוך המגבת וחזרו על הפעולה שוב. פתחו את המגבת ובחנו את איכות השבבים שקיבלתם. החליטו מה גודל הגבישים המרוסקים שבא לכם, ובהתאם תחליטו אם להמשיך במלאכת ההרבצה. גרניש? מה שבא לכם.
Fizz הוא שם המתאר כל קוקטייל שמבוסס על סאוור וסודה. לפנינו אם כך ג'ין סאוור מבעבע, אבל עם שמנת וחלבון אז יש לו קטע. הראמוס הוא מתכון למתקדמים כי הכנתו קשורה יותר למשטר האימונים של לוחם MMA מאשר לאורח החיים השברירי של מיקסולוגים עדיני נפש, יפי זקן וחובבי פלנל. התכוננו לאימון פלג גוף עליון שבסופו אין שייק חלבון, אלא מנת ג'ין הגונה.
מה צריך: 60 מ"ל ג'ין, 30 מ"ל שמנת מתוקה להקצפה, 30 מ"ל מי סוכר, חלבון, 15 מ"ל מיץ לימון טרי, 15 מ"ל מיץ ליים טרי, 3 טיפות מי זהר, 2 טיפות תמצית וניל (לא חובה). סודה לסגירה.
הפרטים החשובים: לגבי הג'ין - אני אישית מעדיף לונדון דריי, אבל אם אתם רוצים רמה נוספת של מתיקות תרגישו חופשי להשתמש באולד טום. החלבון הוא הסיפור המורכב יותר פה. הוספה של חלבון לקוקטייל יוצרת ראש קצף חטוב וסקסי. במקור, הרבה לפני שבמערב היו יצורים שנקראו טבעונים, החלבון היה כמובן חלבון ביצה. אם אין לכם שום רתיעה אידיאולוגית (או אחרת) משימוש בביצה חיה, אז כל מה שתצטרכו זה להפריד בין החלמון לחלבון ולהוסיף את החלבון לשייקר. אם יש לכם רתיעה שכזו, ניתן להחליף את החלבון במי חומוס. רכשו לעצמכם שימורים של גרגרי חומוס שלמים, סננו את הנוזל, מדדו ממנו 30 מל' ומזגו לשייקר. בכל מקרה, מה שקורה פה הוא שאנחנו יוצרים אמולסיה על ידי החדרה אגרסיבית של אוויר למשקה ובנייה של שכבה מוצקה בעזרת החלבון. רכיבים בחלבון עוזרים להחזיק יחד את כל רכיבי המשקה בשכבה נפרדת שבה הבועות כלואות ולא נשברות, הווה אומר: קצף.
איך מכינים: ההחדרה האגרסיבית מתבצעת באופן מכאני בעזרת ניעור. מכיוון שיש לכם לא רק חלבון אלא גם שמנת סמיכה, תצטרכו להשתמש בהרבה כוח ולאורך זמן. אל תתבכיינו! בימים הרחוקים של שלהי המאה ה-19, הבר בניו אורלינס שבו הומצא הממזג העסיק נערים שכל תפקידם היה לנער מאות כאלו ביום, כאשר משקה אחד היה מנוער 20 דקות ועובר מיד ליד כדי לתת קצת מנוחה לכפיים הייגעות.
אחת השיטות שהומצאה שנים לאחר הופעת הראמוס בזירה לקבלת ראש קצף מהמם היא ניעור יבש (dry shake), שמקל על המאמץ הכרוך בניעור עם קוביות ומקצר את זמן הניעור. בניעור יבש מנערים תחילה את הרכיבים ללא קרח, שכן הורדת הטמפרטורה והדילול פוגעים באיכות של ראש הקצף. אחרי הניעור היבש חוזרים לניעור רגיל לזמן קצר יותר.
אז איך עושים את זה? את כל הרכיבים (חוץ מהסודה כמובן!) זורקים לשייקר. יש מתכונים שבהם יגידו לכם שיש חשיבות קרדינלית לסדר הוספת הרכיבים. תתעלמו מהם. אם בחרתם לפצוח בניעור יבש אז פנו לעצמכם לפחות 60 שניות מהחיים, כנסו למוד זן ופרקו את כל תלאות חייכם והעצבים הטמירים שלכם לתוך השייקר. נערו כאילו אין מחר, עד שיישברו לכם המפרקים. כעת הוסיפו חמש קוביות לשייקר ונערו שוב עם הקרח, אבל הפעם רגיל, לא בכוח מוגזם ולכ-12 עד 15 שניות. סננו לכוס גבוהה והניחו בצד לדקה. שחררו ידיים וכתפיים, תתאוששו מהמאמץ ובתום הדקה מזגו את הסודה, לאט-לאט ולמרכז הכוס. אם הכול עבד כשורה, יתקבל לכם ראש קצף כמו הכובע של לינקולן - גבוה, מוצק וחתיך-על. שימו קש ותיהנו.
להבדיל מהראמוס, הקוקטייל היפני מתגמל יותר את החך מאשר את שרירי הקיבורת והטרפזים. גם הוא פשוט להכנה, אבל הוא למתקדמים מכיוון שהוא דורש טכניקה שכמעט לא משתמשים בה כיום - וגם בגלל הסירופ שבו.
מה צריך: 60 מ"ל קוניאק, 15 מ"ל אורז'ה, 15 מ"ל ליים, 2 דש אנגוסטורה ביטרז (במתכון המקורי אין ליים, והיחס בין האורז'ה לקוניאק הוא 1:8 ולא 1:4).
הפרטים החשובים: בכל הנוגע לקוניאק, תרחקנה נפשותיכם מארבעת הגדולים (הנסי, קורבואזייה, רמי מרטן ומרטל). יש שפע קוניאקים מצוינים להחריד מיקבים עצמאיים או קטנים יותר שמספקים טעם אמיתי, לא את הסטנדרט האחיד של רביעיית הגדולים. זו בחירה שלכם באיזו רמת יישון לבחור, אבל אין באמת טעם לעבור את ה-VSOP. אופציות מצוינות בטווחי מחירים שונים הן Godet, Hine, Louis royer או Chateau de Montifaud.
עכשיו הגענו ללב העניין: האורז'ה. שיהיה ברור, מדובר בסירופ שקדים אבל זה לא רוזטה. אין אורז'ה בארץ, ולכן תכינו אותו לבד בבית. איך? ככה: קלו 230 גרם שקדים קלופים לבנים במחבת מעל אש בינונית-קטנה, עד שהשמן מתחיל להשתחרר מהם והם מתחילים לקבל קצת צבע. השרו את השקדים בליטר מים חמים למשך חצי שעה בקערה. לאחר חצי שעה סננו את השקדים, ובמעבד מזון עם ליטר מים כתשו אותם היטב. החזירו לקערה למשך ארבע שעות, ופעם בשעה תנו ערבוב קליל. לאחר ארבע שעות סננו היטב עם מסננת צפופה (Chinois). שימו בסיר יחד עם 250 ג' סוכר לבן ו-250 ג' דמררה. מעל אש בינונית בחשו לאט ובעדינות עד שהסוכר נמס, מבלי להביא לרתיחה. לאחר שהסירופ הסמיך הורידו מהאש. סננו היטב שוב, צננו לטמפרטורת החדר והעבירו לבקבוק זכוכית עם סגירה הרמטית. הוסיפו דש מי זהר ואתם מוכנים.
איך מכינים: זרקו את כל הרכיבים לשייקר, אבל הפעם הוסיפו שתי קליפות לימון. ניעור עם קליפת הדר או פרי נקרא Regal shake, והוא מאפשר להוסיף תווים עדינים של הדר מבלי להשתמש בתמציות, ביטרים או מיץ. הוסיפו שבע קוביות, נערו היטב וסננו סינון כפול לכוס מצודדת וצוננת.
פורסם לראשונה: 10:34, 23.09.20
