כנראה שהעולם הקולינרי מתחלק כיום לשניים: אלו שצמד המילים "כבד אווז" מפעיל על טורבו את בלוטות הרוק שלהם, ואלו שצמד המילים האלו גורם להם לפצוח במניפסט על זכויות בעלי החיים ועל הידרדרותו המוסרית של המין האנושי. ונראה שכעת ההתנגשות בין שני המחנות האלו מגיעה לשיאה.
כתבות נוספות למנויים:
כבד האווז – ובשנים האחרונות בעיקר כבד ברווז - הוא אחד המעדנים המפורסמים בעולם. הבשר הרך ונימוח, ובעל הטעמים הייחודיים, נחשב לחומר גלם שאף מסעדת שף לא יכולה להתעלם ממנו. מצד שני, לא צריך להיות טל גלבוע על מנת לדעת עד כמה התעשייה של המעדן הזה אכזרית.
אם תחפשו ביוטיוב את הערך כבד אווז תקבלו כמה מתכונים בודדים, שייבלעו בשטף סרטונים קשים לצפייה המתארים את מה שעובר על האווזים והברווזים, ואת הדרך שבה מגדלים אותם כדי שהכבד שלהם יתנפח ויגדל לממדים פחות טבעיים - כי ככל שהוא גדול יותר, כך יש יותר מוצר למכור, ובמעדן הזה כל גרם שווה הרבה כסף.
- לא רוצים לפספס אף כתבה?
פיטום אווזים הוא ממש לא עניין חדש: כבר במצרים העתיקה, באלף השלישי לפני הספירה, ישנן עדויות לפיטום אווזים בתאנים במטרה להגדיל את נפח הכבד שלהם. הרומאים למדו מהם את הטכניקה והפיצו אותה ברחבי אירופה, וכיום כבד אווז נחשב לאחד המעדנים המזוהים ביותר עם המטבח הצרפתי, ובהתאם הוא ידוע בעולם בשם פואה גרא (כבד שמן בתרגום חופשי). צרפת גם נחשבת ליצרנית ולצרכנית הגדולה ביותר של פואה גרא בעולם, וגם בימינו זו תעשייה שמגלגלת מיליונים.
עם השנים עלתה המודעות לדרך שבה מפטמים את האווזים והברווזים, והיא הפכה לשנויה במחלוקת בכל העולם. במהלך שני העשורים האחרונים היא נאסרה במדינות רבות, ובהן פולין, איטליה, נורבגיה, דנמרק, הולנד, ארגנטינה ואוסטרליה, ומאז שנת 2006 גם בישראל. עם זאת, רוב המדינות עדיין מתירות לייבא ולמכור את המוצר.
נכון לעכשיו התעשייה הצרפתית עדיין פורחת. עם זאת, היא נמצאת תחת איום מתמיד של ארגוני בעלי החיים. כעת יש לה חזית נוספת, שעלולה ליצור משבר של ממש בין צרפת לבריטניה. הבריטים, שכאמור כבר אוסרים על פיטום אווזים בממלכה, שוקלים להעביר חוק האוסר אפילו על יבוא ושיווק של כבד אווז. במילים אחרות, אחד השווקים הקרובים של הצרפתים עומד להיסגר בפניהם - וכמובן שהצרפתים לא ייכנעו לבריטים בלי מלחמה.
"זאת שערורייה, אני בשוק שהבריטים שוקלים לאסור יבוא של כבד אווז", אמרה בהצהרה חריפה לתקשורת מארי-פייר פה, יו"ר איגוד יצרני כבד האווז בצרפת. היא הוסיפה כי "אין לנו שום דבר להסתיר. אנחנו מזמינים כל נבחר ציבור בריטי לבוא ולראות את חוות האווזים ולהחליט בעצמו אם זה באמת 'אכזריות והתעללות' כמו שטוענים ארגוני בעלי החיים. אני המומה שהממשל הבריטי רוצה לקבל החלטה לאסור סחר במוצר שעבר את כל האישורים העולמיים של בריאות ובטיחות רק על סמך תפיסות שגויות שהאווזים סובלים. הם בפירוש אינם יודעים איך אנחנו עובדים, ואני מזמינה אותם לבוא לראות. אנחנו פועלים בשקיפות מלאה".
כשנשאלה במסיבת עיתונאים לגבי תהליך הפיטום עצמו, שבו נתחב צינור לתוך פי האווז ומוזרם אליו מזון רב במהירות במטרה להרחיב את הכבד, היא אמרה כי "אנשים עושים האנשה של התהליך, וחושבים כאילו נדחף צינור לגרון של בן אדם. חייבים להפסיק לחשוב כך. הגרון של אווז או ברווז מאוד שונה מזה של אדם. הגרון שלו אלסטי, וגם הקיבה שלו בנויה אחרת. זה לא גורם להם שום נזק או סבל. יש לנו מחקרים שתומכים בזה. הפיטום נעשה פעמיים ביום בהתאם למערכת העיכול של האווז. אין לנו שום רצון לפגוע בחיה, מפני שכך אנחנו גם פוגעים במוצר. אני לא יכולה להגיד שאין מדי פעם תקלות בנושא הזה, אך הן היוצאות מהכלל".
מנגד, חלק מהפעילים הבריטים ממש לא ממהרים לקבל את הגרסה הזאת של מארי פייר. בריאיון ל"גרדיאן" אמרה פעילת זכויות בעלי החיים אביגייל פני כי "כבד אווז הוא ההגדרה לאכזריות כלפי בעלי חיים, ואנשים צריכים להתאגד נגד המוצר המרושע הזה. אי אפשר לסבול את זה יותר, צריך לאסור מיד על היבוא של הדבר הזה".
בניסיון אולי נואש, שלפה מארי פייר בסוף מסיבת העיתונאים את הקלף הלאומני: "קיבלתי רמזים שהכוונה לאסור את היבוא של כבד האווז היא בגלל שמדובר בסמל גסטרונומי של צרפת. אנחנו מטרה קלה בעיני ארגוני בעלי החיים. הם מייצרים תמונות פרובוקטיביות ומשפיעים כך על כלכלות. אנחנו צריכים לשאול את עצמנו - האם עושים עלינו מניפולציות?"
הרחק משם, תעשיית כבד האווז באזור ניו יורק עומדת גם היא בפני איום כבד: בסוף 2019 העבירה מועצת העיר ניו יורק החלטה האוסרת על אחסון, שיווק או מכירה ישירה של כבד אווז. ההחלטה אושרה, אך היא עומדת בפני קשיים משפטיים והשאירה את התעשייה המקומית באי וודאות גדולה.
מרבית כבד האווז באזור התפוח הגדול מגיע משתי חוות שממוקמות באזור כפרי, כ-150 קילומטר מהעיר. לפי דיווח בעיתון "טיימס יוניון", שתי החוות מתכננות לסגור את הפעילות בשנה הבאה אם החוק ייכנס לתוקף. בעלי החוות טוענים כי סגירתן תביא לאובדן של 400 מקומות עבודה, באזור שבו 16% מהתושבים נמצאים מתחת לקו העוני. לדברי אחד מבעלי החוות, הנזק יהיה מעבר ל-400 העובדים הישירים, מכיוון שיש עוד רבים שעובדים עבור התעשייה במעגלים נרחבים כמו אספקת תבואה, הובלה ושיווק.
סרג'יו סאבאריה, בעלי החווה "לה בלה", אמר לעיתון כי "אם אכן ניו יורק תאסור על כבד אווז, לא נוכל להמשיך לעבוד. שליש מהתוצרת שלנו מגיע למסעדות השף של העיר, ובלעדיהן לא נוכל להתקיים". גם בניו יורק ההחלטה של מועצת העיר התקבלה לאחר לחץ כבד של ארגוני בעלי החיים. סאבאריה טוען מנגד שהכול נעשה בצורה הומנית וכי הוא הזמין את חברי המועצה לבוא ולהתרשם, אך איש לא בא. צריך לזכור שיצרני כבד האווז כבר ספגו מכה קשה בתקופת השיא של הקורונה, כאשר המסעדות היו סגורות. לדברי גורמים בתחום, הירידה הייתה דראסטית עד לרמה של אובדן 75% מהמחזור.
שוק נוסף בארה"ב, באזור קליפורניה, לא נושא בשורה עבור המשווקים, מכיוון שגם שם נאסר על מסעדות להגיש את המוצר, אך מותר לצרכנים להזמין אותו אונליין לצריכה ביתית. אחד מבעלי החוות אמר כי זו אפשרות טובה לכאורה, אבל שבפועל זה אינו אפיק רווחי במיוחד. "אני לא רואה איך אנחנו מוצאים שווקים חדשים", הוא טען. "אין כמו ניו יורק, ובלעדיה לא נוכל להמשיך לעבוד".
אז האם אחד המעדנים הידועים בעולם עומד לקבל מכה קשה? נראה שכן, אבל כל עוד ישמרו אמונים למוצר הזה בצרפת ובקרב עשירי תבל, החוות בצרפת ימשיכו לעבוד. והאווזים? סובלים או לא, גורלם יהיה כנראה אותו דבר.
