צפו: המונה טועם מתפנק על פיתה בשכונת התקווה
(צילום: ליהי קרופניק, ירון ברנר)
מי שהגיע לאחרונה לאזור שכונת התקווה בוודאי ראה הרבה פיצריות, מאפיות, דוכני טוסט וכל מיני סוגים מאכלים מעניינים, שאפשר למצוא רק שם. השכונה, ידועה במסעדות הבשר שלה. רובן נמצאות ברחוב אצ"ל, הרחוב הראשי, אבל יש עוד כמה מסעדות בשר נסתרות שחבויות בתוך סמטאות השוק. אבל תושבי האזור אוהבים לאכול לא רק בשר, ובשעות הערב אפשר לראות תורים ארוכים של סועדים - לאו דווקא מול הסטייקיות הפופולריות, אלא אוכלים את כל הדברים המעניינים והזולים שבשכונה.
לא פלא שהבוטקה הפך לנקודת חובה לזללנים בתוך שכונת התקווה, ולפחות כאן לא לוקחים לך את הפינה של הפיתה ומנסים למכור לך אותה בחזרה בסיבוב, כאן אתה מקבל תמורה מלאה
לפני כמה שבועות הגעתי עם קרוב משפחה לאכול על האש בשכונת התקווה. החניתי את המונית, וגיליתי שהמקום עובד עם תו סגול, לכן הזמנו ולקחנו הצידה את האוכל שלנו. הפעם, לא פתחנו שולחן ולא משכנו תשומת לב מיוחדת. שני אנשים פשוטים שהגיעו לשכונה לאכול, זה לא אמור היה להיות מסובך מידי. הלכנו לאחד מהמקומות הפופולרים במיוחד שבהם מוכרים על האש. לכל אחד מתושבי האזור יש את המקום שלו לאכול כאן, וכל אחד יכול להישבע בקלות שהעל האש בו הוא אוכל בשכונת התקווה זה המקום הכי מעולה - אם לא יותר מזה.
אבל הארנק שלי עדיין לא יכול לשכוח את העקיצה שקיבלתי כאן פעם - ממתי פעמיים לאפה עם שני שיפודים (או שיחים, אם תרצו) עולה 100 שקלים בלי עודף? אני זוכר שאז, מרוב ההלם, עוד המתנתי שנייה ארוכה לקבל איזה שטר בחזרה, אבל לא - הלך השטר התלת סיפרתי ולא חזר. הבחור מאחורי הדלפק עוד שאל אם בא לנו משהו לשתות, ותוך שנייה החלטתי לא לשתות, הסתובבתי והלכתי לכיוון המונית לשתות מים מבקבוק של 5 שקלים לליטר, כי במחירים האלו מים זה יותר ממספיק. אני זוכר שכבר אז נדהמתי כשהבנתי שאין הרבה תושבים באזור שיכולים להרשות לעצמם לאכול במסעדות הבשר שבשכונה.
וכל זה רק הקדמה למקום שעליו אני מספר לכם הפעם - בוטקה 23, מקום שדוגל בגישה של מחירי ביניים לפיתה בשרית מעולה. כבר הרבה זמן חיכיתי להזדמנות המתאימה להגיע לבוטקה 23. רציתי להבין מי נגד מי שם ומה בדיוק הם מנסים להכין. הבוטקה הזאת, לא נראית כמו עוד אחת מז'אנר הסטיקיות "לאפה פיתה קבב פרגיות" היקרות מידי באזור, אלא נראית יותר נראה כמו שילוב של כמה רעיונות מעולים שמנוהלים ביעילות בתוך חלל קטן למדי.
בהגיעי לבוטקה הגישו לי ליד קודם כל, לפני שאפילו הוצאתי מילה מהפה, כדור חם של פלאפל מעולה עם טחינה. אחר כך הגישו לי על נייר פשוט צ׳יפס אבו נפחא מטוגן, אותה פרוסת תפוח אדמה מטוגנת בעטיפה של בלילת בצק. מי אומר לא לצ׳יפס אבו נפחא? לא מכיר הרבה אנשים שיגידו לו לא, אפילו בקרב טבעונים הצ'יפס הזה חוקי. ואני? אני לא הגעתי עד לכאן בשביל להתחיל דווקא עכשיו דיאטה.
הזמנתי ישר על ההתחלה פיתה בוטקה רק בשביל לגלות שבעצם מדובר על פיתה סביח עם שניצל. ת'כלס, זו אחלה של פיתה, או כמו שכיניתי אותה - סביח בשרי. הרגשתי שמישהו כאן המציא מנה קלאסית חדשה לטובת כולנו.
אחרי שהשניצל נרגע קצת, התחילה הנאה מושלמת: היו שם חצילים שנחו בפנים בצורה לא מוגזמת, אחר כך קצת מהסלטים הטריים שמתוקתקים שם כמו חיילים במסדר, ורוטב לימון מעולה מעל הכל. טיפ ממני - תבקשו הרבה ישר מההתחלה
בעודי מתענג על כדור הפלאפל, מיד קיבלתי עוד צ'יפס אחד ליד. וככה מצאתי את עצמי עומד שם ומחזיק צ׳יפס אבו נפחא בכל יד, וביד ימין גם כדור פלאפל. לא יכולתי לדבר הרבה, אבל אני זוכר שעוד הספקתי לבקש לא לשים לי חומוס בתוך הפיתה - כי כמו שאני אומר תמיד - חומוס אוכלים רק עם חומוס, כי הוא מאלחש את חוש הטעם. הם הציעו לי לטעום מעט מהחומוס שהם מכינים במקום על כדור פלאפל, אבל התעקשתי והצלחתי לוותר, לפחות בינתיים.
אחרי כל הנשנושים הכינו לי מנה של סביח עם כל התוספות, ומעל הכל הוסיפו שניצל שיצא ישר מהטיגון. ברגעים הראשונים לא יכולתי בכלל לנגוס בפיתה מרוב שהשניצל היה רותח, אבל אל דאגה, גם את הפינה הזאת הם מכסים, במחווה מבודחת לפלצנות התל אביבית: את הקצה של הפיתה, זה שבדרך כלל נזרק הצידה, הם מוסיפים מעל כל הדברים הטובים שבתוך הפיתה, בשביל שאפשר יהיה לפחות לנשנש את זה עד שהשניצל יתקרר.
ואז, אחרי שהשניצל נרגע קצת, התחילה הנאה מושלמת: היו שם חצילים שנחו בפנים בצורה לא מוגזמת, אחר כך קצת מהסלטים הטריים שמתוקתקים שם כמו חיילים במסדר, ורוטב לימון מעולה מעל הכל. טיפ ממני - תבקשו הרבה ישר מההתחלה.
אז לא פלא שהבוטקה הפך לנקודת חובה לזללנים בתוך שכונת התקווה, ולפחות כאן לא לוקחים לך את הפינה של הפיתה ומנסים למכור לך אותה בחזרה בסיבוב, כאן אתה מקבל תמורה מלאה.
