המונה טועם מצא בגט טוניסאי באמצע שום מקום ביבנה
(צילום: ניצן דרור, שחר גולדשטיין)
אם בכניסה ליבנה לוקחים חזק הצידה לאזור התעשייה, מגיעים בטעות לצד הצפוני של אזור התעשייה של העיר. ממש בטעות, לשם הגעתי, לאותו אזור של מבני תעשייה ומשרדים, שרואים אותו עוד לפני הכניסה לעיר. המקום שאליו נכנסתי לאכול נקרא בון אפטיט, והוא נמצא על הכיכר של האזור. המקום נראה כמו בוטקה עם סככה בצד. זה הכל, בלי יותר מדי התחכמויות.
דוכן של אוכל יכול להצדיק את קיומו באזור מסוים, לפי נדירותו במקום. יש מקומות נידחים יחסית שבעלי דוכנים מנצלים שם את המחסור בהיצע לטובתם בלבד. אבל כאן, בבון אפטיט, גיליתי את דוכן האוכל עם הכי פחות התחכמויות או סיבובים בעלילה.
במהלך התקופה האחרונה אנחנו רואים שיותר ויותר עובדים חוזרים לעבודה, אחרי שהוצאו לחופשה כפויה וארוכה מדי - אפילו לדעתם. אחת החברות הגדולות באזור הזמינה מרואיינים פוטנציאליים לחפש אצלה פרנסה, ואני רק הייתי הנהג של העובד הפוטנציאלי בדרך לריאיון.
הסעתי במונית אנשים טרודים, שיושבים בשקט כל הדרך. הם אפילו לא נגעו בנייד. עוד לפני שהגעתי ליעד של הנוסע הראשון, כבר ראיתי את בון אפטיט, וזנב של לקוחות בולט החוצה מסככת החורף, שעוד קיימת שם מאז שהיה כאן קר. המשכתי עם הנוסע ליעדו, וחזרתי חזרה כדי לאכול בדוכן שראיתי. בראש שלי, גם ככה כבר עמדתי בתור הזה עוד לפני שהגעתי למקום.
הצטרפתי לתור בבון אפטיט, ומיד הבחנתי שכל הנוכחים עומדים בשקט ומחכים לתורם. נראה כאילו שבעלי המקום רוצה בעיקר לעבוד, ופחות לפטפט עם הלקוחות - לא לפני וגם לא אחרי ההזמנה.
לתחושתי עוד לא חלפה שנייה והמנה שלי הייתה מוכנה. בו ברגע גם קיבלתי קריאת "הלאה, זוז הצידה מהדלפק"
שיטת "קח ולך" עובדת כאן חזק מאוד. בקושי הצלחתי לדלות מהמקומיים פרטים בסיסיים כמו שעות פתיחה של המקום. כבר בהתחלה הרגשתי כאן שאני לבד עם עצמי. אפילו הלקוחות הקבועים היו עם עצמם.
המקום היה מסודר כמו מסדר צבאי. אני החלטתי להחליט מה אני רוצה רק מול הדלפק. מספיק הפרעתי לעצמי כשניסיתי לדובב את האיש שמאחורי הדוכן. הלכתי על בגט סנדוויץ׳ תוניסאי, שזו חולשה ידועה שלי שנובעת מהתרכיב העדתי שלי. גדלתי על זה בבית בגרסת פריקסה, אבל אם הבגט טרי - הוא היה טרי מאוד כאן ביבנה בבון אפטיט - ואם זה בגט שמשמיע רעש של שבירה ופצפוצים בכל נגיסה, זה יכול לתת פייט נאה גם לפריקסה, פחות השמן.
אני עושה מאמץ להוריד בכמויות האוכל, ועדיין חצי בגט זה חתיכת צוללת של "אכלתי ושבעתי יותר מדי", אבל הלכתי על זה.
סנדוויץ' בבגט טרי וקריספי
הבחור מאחורי הדלפק היה זריז ממני, ורץ על הפס שלו. "הכל, רק בלי חומוס או סלט, בבקשה", כך אמרתי כבר בהתחלה. לתחושתי עוד לא חלפה שנייה והמנה שלי הייתה מוכנה. בו ברגע גם קיבלתי קריאת "הלאה, זוז הצידה מהדלפק".
אבל במחיר הזה באמת לא צריך לקבל יחס מיוחד או חנופות מיותרות, יש כאן פס של פועלים ואנשי עמל רעבים שבאים לאכול בזול וללכת הלאה להמשיך לעבוד. אז הזזתי את עצמי הצידה לכיוון המונית והלכתי לצלם.
בשלב הזה הסתכלתי על מה שהזמנתי בקפידה. פתחתי את אריזת הנייר וסידרתי את שני חצאי הבגט על הצלחת הקטנה שקיבלתי. הייתה שם טונה והרבה, לכל האורך, ביצה, שכבה של אריסה חריפה מתחת לכל הבגט לאורכו, סלט כרוב, ממרח לימון כבוש (לא מלוח מדי, וזו הייתה הפתעה טובה), היו שם גם פרוסות חצילים אבל הוספתי עוד. חצי בגט החבאתי מעצמי והכנסתי אותו ישר לתוך המונית.
סנדוויץ׳ תוניסאי מעולה אפשר לזהות לפי האיזון בין כל המרכיבים: אם יש יותר מדי טונה אז הנגיסה תהיה יבשה מדי, אם תוסיף יותר מדי תוספות על הכל אז הטעם של הביצה והטונה ילכו לאיבוד, לכן צריך להקפיד לא לרוץ על הטעמים יותר מדי, ולא להוסיף יותר מכמה תוספות בודדות.
צילמתי בשקט את המנה על רקע המונית, ופחדתי לשבת לאכול - בגט טוניסאי ידוע בסימנים שהוא משאיר על החולצה. כמעט שאין מצב לאכול סנדוויץ' טוניסאי בלי כתם של שמן על החולצה, אז עמדתי לי ובלסתי בזריזות. מצד שני, אסור לאכול מהר מדי, וזה נכון תמיד.
המנה הייתה מעולה ומדויקת, ולא עברה דקה וחצי הבגט נעלם מהצלחת. לרגע עוד חשקתי בחצי השני, אבל אז הצד של הטועם שנמצא בי בלם את המצד של הזללן שמאוד אוהב לאכול.
כל חלק במנה מצא חן בעיניי: הבגט הטרי והלא מתחכם, העובדה שכל נגיסה נימוחה בחלל הפה ומפתיעה, זה שבכל נגיסה הרגשתי את כל המרכיבים, זה ששום מרכיב לא בלט יותר מדי, הבגט היה מעולה וטרי מאוד, וכולו היה התרסקויות של הדפנות שלו תוך השמעת פיצפוצים. זה עשה רעש בקטע מעולה, ואולי יותר קצר ונכון להגיד שזה היה בגט טרי וקריספי. אחד הלקוחות שעמד לידי ראה שאני שמח בחלקי, ואישר לי עם העיניים שגם הוא מגיע, מאותה סיבה בדיוק, לאכול במקום.
אז אם אתם נוהגים על כביש החוף - צפונה או דרומה מיבנה, ואתם רעבים על הדרך, כמוני, ומחפשים איפה להשביע את עצמכם עם משהו טעים וזריז, אז זה מקום שיעיף אתכם הלאה במהירות הבזק עם מנה מעולה ולעניין, בלי הרבה טקסים ובלבולי מוח - ובזול - 25 שקל לחצי בגט, זה מחיר מעולה. המקום נמצא שתי דקות מהכביש, אז אתם לא עושים סיבוב גדול. עד עכשיו הכירו את המקום רק המקומיים, עכשיו כולם יידעו.
