צפו: המונה טועם מבקר בסביח הכי טוב בתל אביב
(צילום: עידו ארז, אורי דוידוביץ')
רחוב מרמורק נמצא בטבורה של תל אביב: מדובר על רחוב קצר למדי עם חניון גדול, מקבץ חנויות, בית כנסת ואפילו בית פרטי. במרמורק יש עוד כל מיני עסקים של אוכל והרבה שתייה, אבל כבר הרבה זמן לא קרה משהו מעניין על הרחוב הזה.
- לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים באוכל - הצטרפו לעמוד האינסטגרם שלנו
אני מניח שגם כתוצאה הקורונה הרחוב קפא על שמריו. אבל לאחרונה כשאני עובר שם אני שם לב שיש המולה על המדרכה אל מול אחד הברים הקבועים על הרחוב, פאב הפיקוק.
הבר עצמו סגור מאז תחילת הקורונה, אבל בשעות היום פתחו שם פופ אפ - סביח 29 שמו וזה דלפק שהפך לדוכן של אפי, הבחור שזכור לטובה מסביח טשרניחובסקי שהיה ברחוב טשרניחובסקי בתל אביב, בואכה שוק הכרמל.
ספרו כמה אנשים לפניכם בתור, ותכפילו בשבע דקות כל אחד - זה זמן ההמתנה הממוצע למנת הסביח הכי טעימה במרכז תל אביב
אני בטוח שלתושבי תל אביב ולמי שמכיר את אפי, רק הידיעה הזאת לכשעצמה, כבר מעבירה צמרמורת של הנאה, עוד לפני הטעימה.
מרמורק 14, סביח 29
אז הגעתי לשם ולשנייה הייתי בטוח שהשם של הפופ אפ הזה הוא בעצם מספר הרחוב, אבל לא. 29 זה בעצם מחיר המנה בסביח של אפי, ולא מעט אנשים מוכנים לשלם את המחיר הזה בשביל הביס.
לאור המצב המאתגר, עסקי אוכל רבים ברחבי הארץ משנים את פניהם רק בשביל לשרוד. אחת השיטות המוכרות לאחרונה היא לפתוח פופ-אפ של עסק בתוך העסק עצמו. פופ-אפ זה כאילו לשכנע את עצמנו שמה שזמני לא קבוע, חס וחלילה, והנה עוד קצת פחות מגיפה ונחזור לעניינים. אז לדעתי, זה ייקח הרבה יותר זמן ממה שאנשים מדמיינים, ואוכל הרחוב הולך להיות הכרחי - גם במרכז העיר.
אבל בינתיים הבר הפך לסביחייה, ובדרך פלא, אחרי כמה שנים שחונות ללא המנה, הסביח של אפי מרחוב טשרניחובסקי חזר אלינו - ובגדול. הסביח של אפי זאת מנת הסביח הכי מוקפדת במזרח התיכון - אז אם לא התארגנתם עד עכשיו על אוזניות לנייד - הכינו סבלנות בהתאם: פנו זמן ביומן; הכינו אליבי לבוס; אל תתכננו שום דבר קדימה לפחות שעה ועוד קצת; הכינו קובץ של שירים או פודקאסט; ספרו כמה אנשים לפניכם בתור, והכפילו בשבע דקות כל אחד - זה זמן ההמתנה הממוצע למנת הסביח הכי טעימה במרכז תל אביב.
עד לפני כמה ימים לא ידעתי שאפי חזר להכין סביח, את אפי הכרתי עוד מהימים של טשרניחובסקי, בשנים האחרונות הפינה של רחוב טשרניחובסקי הפכה לפינה של סביח למקומיים וצעירים יחדיו, הרבה בזכות אפי עצמו. אפי הכין שם לא סתם סביח. חבר׳ה מתל אביב היו מגיעים במיוחד לפינה ולא ויתרו וחיכו למנה מהסביח של אפי.
פעם, כשהיינו הולכים לאכול אצל אפי בטשרניחובסקי, הבדיחה הקבועה הייתה שאתה צריך להביא איתך נושא מעניין לשיחה, בזמן שאתה ממתין בתור. אם הגעת לאכול לבד, ברוב המקרים היית מתחיל לדבר עם פלוני אלמוני ששותף איתך לזמן ההמתנה.
אם היה לך קצת מזל והגעת לתור והתור היה דליל, היית יוצא עם מנה אולי אחרי חצי שעה, במקרה הטוב, ועדיין הרגשת בר מזל באותו הרגע. הרבה אנשים בילו בתור בהמתנה, אף אחד לא נטש ובסוף כולם גם אומרים תודה לאפי.
הכי איטית והכי טעימה
אבל את אפי לא מעניין כלום: כל חלק של המנה חשוב לו באותה מידה, ואם כבר הגעת עד הדלפק, כדאי שתודיע מה אתה לא רוצה בתוך המנה, כי אפי פשוט מתחיל להכין לבד, וכל זה בהקפדה יתרה. ממרכיב למרכיב הוא פותח את הפיתה קצת יותר, ומשחרר את החלל הפנימי של הפיתה. לשם הוא תוחב מכל טוב הדלפק, ואני ביקשתי, בסך הכל, לא להוסיף לי סלט ירקות. היה אחד לפני בתור שלקח שתי מנות, חשבתי שאני עוד רגע מת גם ככה, לך תכפיל את הזמן עכשיו.
העקשנות של אפי על כל תוספת במקומה משגרת לחלל הפה הנאה מוגברת, התפוצצות חושים בין מתיקות החצילים, חריפות הרטבים, הביצה החומה והפיתה הטרייה. אז עכשיו בסך הכל צריך קצת סבלנות
ואז אפי ניגש למלאכה והתחיל להכין לי את הפיתה: טחינה ישר על ההתחלה, שכבה דקה בבקשה; אחר כך חצילים, כרוב סגול, ביצה חומה. בשלב הזה אתה כבר די בטוח שהמנה בדרך לסיום, אבל לא ולא. היה קצת מאתגר לתפוס תמונה של אפי עם הראש למעלה, כי אפי לרוב עם הראש שלו בתוך הסלטים, וגם כשהכל כבר בפנים, מבחינתו הפיתה עדיין לא מוכנה בכלל, והוא מצליח לפנות עוד קצת מקום בפיתה וממשיך להעמיס עליה בעדינות מופתית עוד קצת עמבה וחריף אדום.
זהו, סיימנו? מסתבר שעוד לא, אפי ממשיך להוסיף: עוד קצת סלט כרוב סגול, עוד טיפה עמבה, עוד חתיכה של חציל, אחר כך עוד חתיכה של חציל. וככה, בזמן שאפי יכול לחזור חמש פעמים למגש לקחת עוד ועוד פרוסה של חציל מטוגן, אתה בינתיים ממשיך לחכות ומרייר להנאתך.
אבל יש כאלה, כמוני למשל, שלא סותמים, ופתאום מצאתי את עצמי אומר בקלילות דעת של רעב מקצועי ותיק - "אפי, תביא כבר את המנה". זה נאמר חצי בקול וחצי בבדיחות הדעת. אבל אפי הרים לשנייה קצרה את הראש, והמשיך בשלו, שוקע בחזרה לעמול על פינוי עוד קצת מקום בפיתה.
כל שכבה ושכבה הונחה שם במקומה המיועד, בדיוק כמו שהוא אוהב לאכול. וזה לקח זמן. הרבה זמן. אפי המשיך לארגן את מנת הסביח הכי איטית והכי טעימה שאכלתי בתל אביב. אחר כך צעדתי עם המנה למונית לסידרה של צילומים.
החצילים של אפי מסודרים אחד אחד בשורות, כל פרוסת חציל עברה טיגון מדויק, ולמרות זאת הוא עדיין בורר לו כל חתיכה, בהתאם למיקומה בתוך הפיתה. כל שכבה מצטברת לעוד שכבה בתוך הפיתה עצמה, פיתה לא גדולה במיוחד אבל עמוסה בהכל מהכל והרבה. תכל'ס, גם ביצה יחד עם חציל היו מספיקים שם, אבל העקשנות של אפי על כל תוספת במקומה משגרת לחלל הפה הנאה מוגברת, התפוצצות חושים בין מתיקות החצילים, חריפות הרטבים, הביצה החומה והפיתה הטרייה. אז עכשיו בסך הכל צריך קצת סבלנות; לוודא בדיוק מי לפניך בתור; להזכיר לזה שבא אחריך כי הוא לא לפניך; והלוואי על כולנו שהפופ אפ הזמני יהיה לקבוע.
יש מספיק מקומות בתל אביב שלא שרדו וישרדו את התקופה האחרונה, וזה מחמם את הלב שדווקא עכשיו הפופ-אפ של אפי חזר בזמן הכי מאתגר. לסיכום אני יכול להגיד כל הכבוד על היוזמה, הסביח של אפי מטשרניחובסקי שוב במרכז העיר, ואולי הוא לא באותו מקום, אבל עם אותה מנה מנצחת.
