בתקופה האחרונה התפרסמו כמה כתבות על מנות אוכל מוגזמות בגודלן, שעקב הגודל משכו תשומת לב של כל גרגרן, אפילו רק בליבו. אז נכון, תמיד נחמד לראות מנה מוגזמת מדי נאכלת לה לאט, עם רעשי רקע של סבל קליל של הקורבן הממוצע, אבל אף פעם לא אהבתי מנות מוגזמות. אני האחרון לוותר על מנה גדולה מדי בזול, אבל מנות ענקיות אף פעם לא יעניינו אותי. לעומת זאת, לאכול בזול מנה קטנה - מעניין מאוד.
לפעמים יש תופעות מקומיות מעניינות שאני לא יכול להתעלם מהן, במיוחד ברוח התקופה הכלכלית הנוכחית. תמשיכו לקרוא למה הפעם אני כותב על רשת של בורקס.
אחד היתרונות היחידים כנהג מונית הוא שאתה יכול להחליט כל בוקר לאיזה כיוון תצא מהבית. אתה תמיד בדרך, אבל לא באותה הדרך. וככה יצא שגיליתי שבשביל בורקס הנשיא לא חייבים להגיע לרמלה - טעמתי את הבורקס שלהם בעיר לוד ועוד פעמיים בבת ים. אני יכול להבטיח לכם, זה אותו הטעם כמו ברמלה בסניף המקורי. יש עוד בורקס מרמלה שמחירו משתנה ואיכותו לא נשמרת בכלל, והמכין כנראה יודע ועדיין מכין, אבל בבורקס הנשיא אתה מקבל בכל הסניפים את אותו המוצר עם כל הרכיבים מסביב, כולל קערית קטנטנה של חריף, מלפפון חמוץ וביצה - רק 12 שקל לשני בורקסים, וזהו.
עוד אוכל רחוב:
בורקס התרד המעולה, שמגיע מעוגל, לא מכיל הרבה שכבות אבל תמיד פריך בחוץ ורך ונעים בפנים. בורקס הגבינה גם הוא פריך מעט בחוץ, רך בהתאמה פנימה, יחד עם גבינה רכה וטיפה מלוחה, מגיע בצורת האות ח' תמיד. לפעמים הוא מוגש בטמפרטורת כווייה על בטוח, נא להיזהר בהתאם.
הסניפים פתוחים כל יום עד תום הסחורה, לקראת הצהריים אין ולא יהיה לכם עם מי לדבר, מתחילים מוקדם ומסיימים את הכול כל יום, הטריות היחסית מובטחת, המחיר הנמוך מושך את כולם.
תמיד אני מזמין לי מנה של בורקס תרד ואחד גבינה ותאמינו לי, זה יותר ממספיק לבן אדם נורמלי אחד. יחד עם המחיר הכל כך ידידותי, אין להתפלא על התור במקום כל בוקר. ההמתנה בסך הכול נעימה, אפילו אם מישהו לפניך מפרק חצי מגש לכל העובדים במשרד.
העיקר להגיע מוקדם, לא לשלם הרבה בכלל, לשבוע וממש ליהנות מאחד הבורקסים הכי טעימים בארץ - קצת אחרי דילק בשכונת התקווה מבחינת האיכות - אבל עדיין הכי זול ביחס לתמורה.
