צפו: המונה טועם מצא חומוס מפתיע בתחנת דלק
(צילום: נויל האריס)
על כביש 4, דקה נסיעה דרומה מאשדוד, נמצא צומת עד הלום. אל תתבלבלו עם מחלף עד הלום שדרכו נכנסים לאשדוד. צומת עד הלום נמצא דרומית למחלף ויש בו אזור תעשייה ותיק עם מבנה גדול של קניון שעוד לא החליט מה עושים איתו, תחנת רכבת מקומית בקצה אזור התעשייה וכמה מפעלים גדולים ברחוב ללא מוצא. כל צומת חייב להצדיק את עצמו, אז לאלו שלא קראו מספיק ספרים - צומת עד הלום הוא המקום שאליו הצליחו להגיע כוחות הצבא המצרי במלחמת העצמאות, וברור שזה מצדיק צומת אחד לפחות.
כתבות נוספות שיכולות לעניין אותך:
אני לא יודע למה, אבל בכל פעם שאני נוסע דרומה על כביש 4, לבד או אפילו עם נוסעים במונית, אני עוצר בצומת עד הלום - כאילו בשביל להזכיר לעצמי כמה הסכנה הייתה קרובה לתל אביב, זו הרי בסך הכול נסיעה של פחות משעה. אני עוצר ושותה כוס קפה או כול סוג אחר של הפסקה יזומה.
מי בדיוק אחראי על האזור של צומת עד הלום? הוא תמיד נראה לא נקי במיוחד, כאילו מישהו לוקח את הארנונה והולך לדרכו להמשיך לנקות במקום אחר. הצומת תמיד נראה לי קצת כמו קערה של אבק. אל תשכחו שמדובר בנקודת מפגש על כביש ראשי במיוחד: נהגי משאיות שעוצרים על הדרך, אנשי עסקים שיושבים לשיחות על עניינים שאף פעם לא הייתי חזק בהם ונהגי מוניות כמוני שנוסעים ברחבי הארץ.
מסעדת "חומוס פלייס" נמצאת בתוך תחנת דלק כתומה מאוד ומסתתרת בין חנויות מדורגות קלות - אחת קצת קדימה, אחת קצת מאחור, וביניהן מסתתר מקום קטן וצנוע עם כמה שולחנות בחוץ ועוד כמה שולחנות בפנים. נכנסתי למסעדה בלי לתכנן, חשבתי שמקסימום אוכל ואלך, רק אציץ לפני זה כדי לראות מי נגד מה. חומוס זו המנה המועדפת אצלי ואני אוכל אותה פעם בשבוע לפחות.
אני מציץ מעבר לדלפק על כלי החומוס של המקום ושואל את עצמי - למה לחומוס יש צבע אחר? אחרי שנייה שיניתי מיקום בתוך המסעדה והסתכלתי שוב - אולי התאורה מתעתעת בי קלות? אבל לא טעיתי. לחומוס של חומוס פלייס יש צבע מעניין ושונה כל כך מהאחרים - הוא חומוס בצבע צהבהב. ישר הזמנתי מנה של חומוס פול לפי הנוהל הקבוע והמוכר, ובלי טחינה בבקשה.
אלי, הבעלים של המקום, מילא קודם כל את הצלחת בכמות גדולה של חומוס עוד לפני שהספקתי לחשוב על זה בקול רם, ואחר כך ניגש אחורה למטבח להוסיף את הפול החם לצלחת. מכאן המנה התחילה להשתפר פלאים. אלי הוסיף ביצה קשה גדולה מאוד, לא ביצת כיס קטנה, גרגירי חומוס מלמעלה, תבלינים והלאה לשולחן, או במקרה שלי - לצלחת חד-פעמית בשביל תמונת הסלפי עם הכובע הצהוב של המונית.
אחרי שצילמתי חזרתי לשבת בתוך המסעדה כמו בן אדם, וקיבלתי בצד לפי הנוהל זיתים ירוקים דפוקים וחריפים, מלפפון חמוץ, בצל בשביל הריח, חריף ירוק, שום כתוש עם מים, וכאן אני אוסיף הערה קטנה - זה קצת מוריד.
שום זה טעם החיים
החומוס של חומוס פלייס הוא החומוס היחיד בארץ שמגיע עם כמות לא מבוטלת של שום, ובגלל זה הצבע שלו קצת שונה מהאחרים. אלי לא מפחד משום ואפשר כמובן להרגיש את זה בתוך החומוס כסוג של חריפות נשלטת ונעימה. כשטועמים את החומוס טועמים דרכו גם שום טרי וחריף במקצת - טעים מאוד ושונה כל כך. רוב החומוסיות מפחדות מהשום, תמיד מוסיפים מעט מדי עד כדי כך שעדיין מרגישים את טעם הלוואי שמלווה את החומוס מתחילת הבישול שלו, או שמוסיפים כמות סמלית בלבד. אבל לא כאן.
שום זה טעם החיים, אולי זה לא הכי נעים לפעמים מול אנשים, אבל זה עדיין טעים. הפול של חומוס פלייס עוד יותר מעניין: זה פול חום, כמו הפול של אבו חסן ביפו, אבל לא נוזלי בשום צורה. התכופפתי עם האף לתוך הצלחת כדי לוודא את מה שאני מריח באמת. מי שאכל או אוכל באבו חסן ביפו, מכיר את התחושה שכשמזמינים פול, אתה כמעט תמיד רוצה לבקש כף כדי לאכול את המרק של הפול. בחומוס פלייס הפול של אלי הוא אותו הדבר, רק שהוא עולה עם המזלג דרך החומוס בלי להיעלם בדרך.
הפול נהדר ומתובל נכון, הגרגירים מבושלים אל דנטה - כלומר לא רכים בכלל, כאלה שמרגישים אותם על הלשון. הם מבושלים מספיק כמובן אבל עדיין מתפצלים בלעיסה קלה. ככה אלי אוהב אותם ואני מכבד בהתאם. הביצה מגיעה באקסטרה לארג׳ - אלי לא חוסך גם כאן, הפיתות נהדרות וטעימות, ורק הרוטב של השום לא עוזר כאן - הוא רגיל ומוכר והייתי מוותר עליו. כבר עדיף ללעוס שן שום וזהו. רוטב השום הזה נפוץ בחומוסיות ולדעתי הוא לא תורם לאף אחת מהן.
אם תבקשו לטעום ולשבוע עוד מהחומוס שום הכל כך טעים הזה, לאלי לא תהיה שום בעיה להוסיף לכם עד לשובע, הוא לא הולך לתת לכם לצאת רעבים. הצלחתי לסיים רק שני שלישים מהצלחת כשהרמתי דגל וביקשתי שיארזו לי. בערב בבית נישנשתי לי עוד ארוחת ערב של חומוס קצת חריף וטעים, עם פול שאי אפשר להתבלבל בהנאה ממנו. אם אתם נוסעים על הדרך דרומה או צפונה, תיכנסו לצומת עד הלום לאכול חומוס מפתיע בתוך תחנת דלק. שווה עצירה.
