צפו: המונה טועם מצא שווארמה ששווה את ההמתנה
(צילום: חגי דקל)
בזמן האחרון כולם התחילו למכור שווארמה. אני חושב שזה מבורך, כי מה רע בלאכול שווארמה פעם בשבוע באופן קבוע? אם מחירי השווארמה היו יורדים אין ספק שכולנו היינו נהנים יותר, כי כרגע די ברור שלא קל למצוא שווארמה שהיא גם ראויה וטעימה וגם זולה.
לשמועות יש נטייה להתפשט ולחצות קילומטרים מהר מאוד. על אוכל טוב שומעים למרחקים וזה מרגיש כאילו הייתם במקום בעצמכם באותו הרגע. כך שמעתי על שווארמה אביהו. השאלה היא האם השווארמה שווה את המאמץ, וכאן אני נכנס לתמונה עם המונית שלי והרעב האינסופי שמביאים אותי לכל מקום כדי לנסות מנה טעימה.
ביקורות אוכל רחוב נוספות של המונה טועם:
כששמעתי גם מלקוח שאספתי בנסיעה אקראית במונית וגם ממישהו שאני מחשיב כמבין עניין על אותה השווארמייה, ישר תייגתי לעצמי את המקום בתוך המפה הפנימית של נהג המונית שלי. ככה כשאני אעבור באזור אזכיר לעצמי ללכת לטעום אותה ולהבין על מה כולם מדברים.
אביהו ממוקם מעל מפלס הרחוב וקצת נחבא לו בתוך הבניין, ככה שאם אתם הולכים ברחוב אתם יכולים בקלות לפספס את המקום. למזלי העובדים באזור שנוהגים לאכול שם מכירים את המקום - ועוד איך. הם יודעים לטפס את המדרגות המובילות אל גלגל השווארמה המהביל של אביהו, ועולים אליו לרגל קצת כמו למקדש של יודעי דבר. התור המצטבר כבר הפך לעניין של הרגל. הפעם לא לקחתי צ'אנס והגעתי לשווארמייה בשעה מוקדמת כי בפעם הקודמת חיכיתי שם בתור רבע שעה.
הגעתי לאביהו מוקדם מדי, קצת לפני שעת הפתיחה, וישבתי לי בצד מול תדריך העובדים שהיו לקראת עוד משמרת ארוכה. הסתכלתי על גלגל השווארמה - לאביהו יש שווארמה קלאסית ישראלית עשויה נתחים על נתחים, מהסוג הבהיר. בימינו אני יותר בעניין של בשר בקר.
כאן מדובר על שווארמה דונר - בשר טחון עם נתחים של עגל ומעל הכול שומן כבש, ובין השכבות - עוד המון שומן. הרבה מאוד שומן שלא מפסיק לנזול כל הזמן בטיפות טיפות. זאת השווארמה הכי שמנה שאכלתי עד היום, כזו שעושה לך צמרמורת של שובע כבר אחרי שני ביסים נמרצים.
הפעם כשהגעתי לאביהו הקלתי על עצמי ועל המנה ואפילו הוספתי לה ירקות. הפיתה של אביהו גדולה דיה לשאת את עול הבשר השמן יחד עם הירקות שעוזרים לסועד להקל על עצמו במהלך הבליסה.
הירקות של אביהו הם ירקות שנעשים על האש, על גחלים בתוך ג'וספר - גריל גחלים סגור במיוחד ששומר על הלחות ועל הטעם של הירקות. בתוך המכשיר נחרכו להן פרוסות עגבנייה נימוחות ועסיסיות, העגבנייה היתה קצת חרוכה בחלקה הרך, הבצל המתקתק שחתוך לפרוסות התווסף אל המנה וגם פלפל ירוק חריף, כי אם הכול כל כך טעים, צריך קצת לסבול עבור ההנאה.
אני מודה שאכלתי את כל המנה שהייתה גדולה ומשביעה ולא הרגשתי שהיה חסר לי ביס אחד - שבעתי מעל ומעבר. הירקות המעולים רק הוסיפו למנה עצמה והבשר הרך מהנתחים הגדולים של השווארמה ליווה אותי בכל ביס. כאן לא הרגשתי שחסכו עליי, הרגשתי שפינקתי את עצמי באמת.
לסיום רק הערה קטנה - ההוא שעובד במטבח כשלידו שקית המלח, בבקשה תרחיקו אותו מהיום ואילך מהשווארמה. לא צריך להוסיף מלח. אני יודע שיש כאלו שחייבים להוסיף לבשר את הטעם דרך המלח אבל תסמכו על הלקוחות - השווארמה מעולה, הבשר עסיסי ואת המלח אנחנו יודעים להוסיף בעצמנו אם הוא חסר. אני אוהב את השווארמה שלי בלי מלח בכלל. 44 שקלים למנה שווארמה זה לא מחיר זול, אבל לפחות באביהו מספקים את התמורה.
