בכניסה למסעדת סנטה (Sante) בכפר סבא ניצב שלט גדול מידות ועליו כתוב: "שף אסף זרוג מזמין אתכם לחוויה קולינרית". השף – האלמוני, יש לציין – מצולם בו כשידיו משולבות וחיוך רחב מרוח על פניו. מה יש לו לחייך? לא ברור. אנחנו נמצאים באחת התקופות הגרועות ביותר בתולדות העם היהודי, והעתיד נראה עגום במיוחד. והנה הבחורצ׳יק הזה דווקא מבסוט מהחיים. האם הוא יודע משהו שאנחנו לא יודעים?
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
ביקורות קודמות של "ביצה עלומה":
נכנסנו פנימה והתיישבנו. סנטה היא ביסטרו או בראסרי או איך שלא תבחרו לקרוא לה, זה לא באמת משנה. היא נראית כמו שיבוט של עשרות מקומות אחרים שפזורים בערים ברחבי ישראל, עם אותם הרהיטים (פינות ישיבה דמויות עור, כיסאות עץ ראטן), אותה תאורה (אפלולית במידה), אותה מוזיקה (להיטים בווליום בינוני) וכמובן אותו, אבל ממש אותו אוכל (טרטר דג נא, פסטה, שיפוד אנטריקוט, טאץ' ים-תיכוני בחלק מהמנות, עוגת גבינה לקינוח). זה כאילו שמוציאים את המסעדות האלה מפס ייצור במפעל תעשייתי.
התאוששנו מהדז'ה-וו, הרמנו את התפריט ואז הבנו למה השף מחייך: סנטה היא אחת המסעדות היקרות ביותר שנתקלנו בהן בישראל, גם כשבוחנים אותה לפי אמות המידה התל-אביביות. המחירים כאן הם מופרכים ומופרעים ברמות. לדוגמה, סמאש בורגר (חייבים אחד כזה) עולה 85 שקלים. תוסיפו לו פרוסת צ׳דר מסכנה, וזה יעלה לכם עוד 12 שקלים. רוצים צ׳יפס? תיפרדו מ-23 שקלים נוספים. בסך הכול – 120 שקלים. אם אני לא טועה, זו מנת ההמבורגר וצ׳יפס הכי יקרה בישראל, בוודאי בהתחשב במה שמקבלים: המבורגר טייקאוויי סתמי לחלוטין, בשר תפל, חסה עייפה, לחמנייה יבשושית וטוגנים קפואים.
ואם חשבתם שזה מוגזם, חכו עד שתגלו כמה דורשים בסנטה על כרישה – פאקינג כרישה – שבישלו קונפי, חצו לשלוש חתיכות קטנות (זו אפילו לא כרישה שלמה לדעתי) והגישו עם פירורים של גבינת סנט מור צלויה. 63 שקלים, כן כן, למנה ראשונה. האם זו הייתה הכרישה הטעימה ביותר שאכלנו בימי חיינו? נראה לי שאתם יודעים מהי התשובה. לא. ממש לא.
אז מהי ה"חוויה הקולינרית" שהשף החייכן הזמין אותנו אליה? נראה שהיא מתקיימת רק בפנטזיה שלו, כי סנטה, שנמצאת בחזיתו של קניון אושילנד, בעיקר מתהדרת במחירים גבוהים להחריד, אולי בניסיון למצב את עצמה בסקאלה העליונה של ענף המסעדות המקומי, אבל בכל שאר הפרמטרים – היא פשוט לא מצליחה להתרומם. זה מתחיל במלצרים ובמלצריות, שעושה רושם שגויסו כאשר הסתובבו אחר הצהריים בקניון. מנת הלחם שלנו נשכחה, מנה אחרת הוגשה בטעות, מנה נוספת הוגשה דקה וחצי אחרי שהתיישבנו, לפני שקיבלנו מים, ואחר כך חיכינו רבע שעה למנה הבאה. סמטוכה שירותית שלמה.
זה המשיך עם חריימה ג'מבו שרימפס, עוד מנה שמתומחרת ברף הגבוה ביותר. 75 שקלים עבור ארבעה שרימפסים שנטען כי הם טריים (אני בכלל לא בטוח), ברסק עגבניות חריף ופרוסת לחם. לפחות כאן טרחו להגיש פרוסת לחם. אחריו הגיעה ברוסקטה טטאקי טונה: שלוש חתיכות של חלה עבשה מלפני כמה ימים שנאפתה בתנור ועליה פרוסות של טונה צרובה, מאיכות ירודה, קפואה ומופשרת, עם איולי פלפלים ואנשובי. ברוסקטה, במקור, היא מנה של לחם איכותי, קלוי, עם תוספת מעליו. מהחלה שקיבלנו היו צריכים לעשות ברד פודינג או לזרוק לפח.
לעיקרית נוספת הזמנו – ואני נאלץ לציין שוב את מחירה – מנת טורטליני ב-99 שקלים. עכשיו תטענו, ובמידה רבה של צדק, שזו חייבת להיות פסטה ברמה יוצאת דופן כדי להיות שווה את משקלה בזהב. ובכן, גם במקרה הזה, לא. ממש לא. חלק מהטורטליני הגיעו קרים לחלוטין. כאילו שבישלו אותם, הוציאו מהמים ושכחו בצד. המילוי שלהם – מסקרפונה ושאטה – היה נוזלי וחריף. הרוטב – לכאורה בר בלאן – הוא בכלל רוטב שמנת מהסוג שהיה מקובל להגיש ביוטבתה בעיר, ו"ראגו" פטריות הן כמה פטריות חתוכות ברישול. זו לא מנה של מאה שקל, לא בביצוע, לא בחומרי הגלם, לא בכמות, לא בנראות, לא בשום דבר אחר.
לקינוח הזמנו ברולה סמיפרדו, חצי קפוא, עם גלידת יוגורט וקראמבל. סיום בנאלי לארוחה שלמען האמת הכתה אותנו בהלם. טוב, אני מגזים. יש סיבות רבות אחרות להיות בהלם בימינו, אבל סנטה באמת מותחת את גבולות הסבלנות. אנחנו חיים במציאות מסובכת, עם יוקר מחיה הולך ומאמיר, מחירי הסחורות מזנקים, יש משבר בכוח אדם, אבל לא יכול להיות שום הסבר למחירים האלה, בטח שלא בהתחשב במה שמקבלים בחזרה. ואני מנסה להיות עדין. יש מקומות שפשוט הפסיקו לכבד אנשים ואת הכסף שלהם, שאותו משיגים בעבודה קשה. בפעם האחרונה שבדקתי, כפר סבא לא הייתה מנהטן וגם לא כפר שמריהו. וסנטה היא לא בטופ של הטופ. תרגיעו, חבר׳ה. ותורידו את החיוך מהפרצוף.
על קצה המזלג: עם ההמבורגר הכי יקר בישראל וטורטליני במאה שקל, סנטה בכפר סבא מיצבה את עצמה במעלה הפירמידה של התמחור. חבל שהתמורה הקולינרית היא כל כך דלה.
סנטה, מתחם המסעדות, עתיר ידע 4, כפר סבא
