בפינה הכי סואנת בכניסה ליפו, בדיוק ברגע שבו צריך להחליט אם להיכנס לשוק הפשפשים או להמשיך הלאה לנמל, על הפינה של הפנייה, נמצאת שם מסעדת שרה הוותיקה, שקיימת כבר עשרות שנים.
את המקום הזה הקימה שרה, ועכשיו ניסים הבן יחד עם שרית הנכדה ממשיכים את המסורת. שרה היא מסעדה בולגרית ובולגרים תמיד היו חזקים במסורת. הרבה מהמסורת הזאת עוברת דרך המטבח הטעים שלהם.
זה היה עוד יום רגיל במונית, אבל הספיק לי לשמוע פעמיים באותו יום שיחות על הקבב של מסעדת שרה, בשביל לנטוש את המונית במוסך לטיפול שגרתי, וללכת לחפש את המסעדה.
אני לא מאמין בלחכות במוסכים, ואני כן מאמין שהפתעות מגיעות כשהן מגיעות, אז כיוונתי את עצמי לכיוון הנכון - לעבר מסעדת שרה - כשאני מצויד בהוראות הפעלה מדויקות מאוד שקיבלתי מנוסע: תתחיל עם הפיתה קבב, אחר כך תיכנס עמוק לשאר המאכלים של המקום.
לא הצלחתי לראות את המחיר על הלוח הגדול מהמקום שבו ישבתי, אבל כשהגיע זמן התשלום הוצאתי מהכיס שני שטרות של 20 שקלים. הייתי בטוח שלא אראה הרבה עודף, אבל הופתעתי לטובה: המנה עלתה 28 שקלים, שזה מחיר זול בשביל קבב בפיתה בתל אביב
אתה לא בולגרי אבל הקבב יעשה לך את זה ישר בהתחלה. אני מאמין שבנאדם צריך תמיד להקיף את עצמו באנשים הרבה יותר חכמים ממנו, וללמוד להקשיב להם, לא רק לשמוע את דעתם באלכסון.
אז הלכתי רעב לעבר המסעדה כשרמת הציפיות שלי מהמקום אפסית, כי באמת לא ידעתי מה אני בדיוק הולך לטעום (סליחה, על מי אני עובד, זה לא לטעום זה בהחלט לאכול).
עודף משני שטרות של 20
אני יודע מה זה קבב רומני, ואני נוהג לאכול אותו אחת לכמה שנים. כמות השומן תמיד מפתיעה אותי (לטובה), וגם ההיגיון הפנימי שלי מזהיר אותי לחכות כמה שנים טובות בין קבב לקבב, אבל כאן הגעתי לאכול קבב בולגרי אורגינלי אצל ניסים במסעדת שרה, ולא ידעתי מה עומד להגיע.
לא אגזים אם אגיד שכבר הספקתי בחיי לאכול מאות סוגים של קבב. אני אף פעם לא מבין קבב יבש, על זה אני לא סולח ולא חוזר, זה העונש של החובבנים - הם אף פעם לא מבינים למה לא הולך להם. אני חסיד של קבב שטעמו פשוט ולעניין. הוא לא חייב להיות מתובל מדי, ולא באתי לאכול קציצה של קבב.
הבשר חייב להיות לא מלוח. מלח ופלפל גם יכולים להיות גם התבלין היחידי ששמים בו, וזה בסדר גמור. מיד מנסים להסביר לכם דרך פרט אחד מה הכי חשוב בביס, אבל בקבב הכל חשוב - ממקור הבשר דרך תיבולו ועד השומן הפזור בתוכו. בקבב הבולגרי של שרה אין יותר מדי שומן, ואתה מרגיש הכל בבשר.
גם המלח היה בכמות הנכונה: ניסים מניח על הגריל החם שני קבבים ענקיים למראה, ושלא תעיזו לבקש לפתוח אותם באמצע כאילו אתם ילדים קטנים, נסו לאכול את זה בדיוק כמו שניסים יודע להכין אותם. המלצה נוספת ממני זה שגם אל תעירו הערות סתם. שבו ליד הדלפק, תנשנשו קצת סלט לאט לאט עד שתגיע המנה.
לא הצלחתי לראות את המחיר על הלוח הגדול מהמקום שבו ישבתי, אבל כשהגיע זמן התשלום הוצאתי מהכיס שני שטרות של 20 שקלים. הייתי בטוח שלא אראה הרבה עודף, אבל הופתעתי לטובה: המנה עלתה 28 שקלים, שזה מחיר זול בשביל קבב בפיתה בתל אביב. שמתי לב שממש ממול יש אזור של פלצנים עם כמה מסעדות שיפרקו לכם את הארנק מבלי למצמץ. אבל לא כאן.
תוסיפו למנה סלט כרוב, קחו פלפל שיפקה שייתן לכם טוויסט בעלילה ושימו המון צ׳יפס עד לקצה הפיתה. קחו בחשבון שבגלל שהקבבים לא מתפזרים שווה בשווה בתוך הפיתה, לא כל נגיסה תהיה מלאה בקבב כל הזמן.
אולי אתם מאלה שאוהבים לאכול קבב שטוח שקוראים לו בעברית המבורגר, אבל כאן במסעדת שרה אוכלים קבב בולגרי (והרבה) בתוך פיתה במחיר שווה לכל כיס, את שאר התפריט אני מתכנן לבדוק בכל הזדמנות שתהיה לי, מנה מנה. אין חנייה באזור, אבל זה שווה כל מרחק הליכה בשביל לאכול קבב מעולה - ובזול.
