צפו: איפה אכלנו ביס מושלם ב-14 שקלים?
(צילום: שמוליק דודפור)
השבוע הגעתי עם המונית לרמת ישי בשביל לאסוף מכונת קפה אחרי תיקון. היו לי כבר לא מעט נסיעות מעניינות בחיים, אבל לנסוע מתל אביב עד לרמת ישי בשביל לאסוף מכונת קפה סוררת, עדיין לא יצא לי. במשך כל הנסיעה לא האמנתי שהכתובת שכתובה באפליקצייה זו הכתובת הנכונה, כי בית העסק היה ממוקם בתוך שכונת מגורים, אבל להפתעתי מצאתי חנות רצינית באמצע השכונה, עם אנשים מקסימים שהם גם הרבה יותר רגועים מרוב האנשים שנתקלתי בהם במרכז הארץ.
ביקורות אוכל נוספות שיכולות לעניין אותך:
שאלתי את העובדים בחנות איפה הם ממליצים לי לאכול באזור, ואז הם סיפרו לי על נדב קינוחים. הם התעקשו שאני חייב ללכת לראות את המקום, אבל אני אמרתי להם שאני רעב ולא באתי לטעום קינוח אלא לאכול - ולשבוע. החבר'ה הבטיחו לי שאמצא גם מה לאכול בנדב קינוחים, והשם אולי מטעה, אבל אין שם רק קינוחים. אז אחרי שיחה קלה ואיסוף מכונת הקפה בשביל הלקוח, השתכנעתי והמשכתי לאזור המסחרי שליד רמת ישי, שם יש מסעדות, תחנת דלק, ומשרדים - הכול מהכל ובלי סדר.
הדרך הכי טובה להגיע למקום הייתה להשאיר את המונית בחנייה ולצאת לטיול טעימות רגלי באזור. אני לא ממש מכיר את האזור אז לא כל כך הבנתי לאן בדיוק הגעתי - אף פעם לא ביליתי כאן, לא גרתי בסביבה וגם אין לי חברים מהאזור. בשבילי רמת ישי תמיד הייתה שם של פנייה שלוקחים כשרוצים להגיע לכיוון טבריה והצפון, אבל יש אנשים שחיים ברמת ישי. וכשיש צורך אז עם הזמן יש גם היצע: היום המרכז המסחרי של רמת ישי מלא בעסקים, ולפחות אחד מהם יוצא דופן לטובה - נדב קינוחים.
הדבר הראשון שראיתי על המגש מולי היה פוקאצ'ה עם אנטיפסטי - מגש שלם של בצק שרק הירקות עצרו אותו מלהתנפח עד בלי די, בצק קראנצ'י מבחוץ ורך מבפנים כמו גן עדן
בכניסה למרכז המסחרי ראיתי שעל הבניין תלויים שלטים רבים, וזה הפתיע אותי כי לא הבנתי מה אני כבר יכול למצוא פה. לנדב קינוחים דווקא היה שלט צנוע על הקיר, כזה שלא רמז על ההפתעה שציפתה לי שם בפנים.
חתיכה יפה ב-14 שקלים
כמו גרגרן אמיתי נכנסתי פנימה וצעדתי ישר אל תוך ההמולה. הלוואי שבתל אביב היו מקומות כאלה שהם גם טובים וגם זולים, אבל עד אז, נדב נותן הצגה ברמת ישי, ולא סתם תושבי המקום נוהרים אחר האוכל שלו.
כבר בכניסה למקום התחלתי לצלם ולרחרח בניסיון להבין מה הסיפור של המקום הזה, אבל מיד התמגנטתי לכיוון האוכל: הדבר הראשון שראיתי על המגש מולי היה פוקאצ'ה עם אנטיפסטי - מגש שלם של בצק שרק הירקות עצרו אותו מלהתנפח עד בלי די. יכולתי ממש לראות שהבצק קראנצ'י מבחוץ ורך כמו גן עדן מבפנים עם שמן זית שנוטף מעל הכול. זאת הייתה פוקאצ'ה טרייה שעליה נחו פלפלים אדומים ופרוסות עבות של קישואים, בדיוק כמו שצריך.
עצרתי את ההתפעלות שלי לרגע והסתכלתי מסביב, כי ישר חשדתי שהאוכל פה יקר, ושאלתי בנימוס כמה עולה פרוסת פוקאצ'ה. אמרו לי שחתיכה יפה ולא קטנה בכלל עולה 14 שקלים, אז הזמנתי אחת ולא ביקשתי שיחממו לי - פשוט לקחתי והלכתי, וזה סגר לי את הפינה לאותו היום. אצלנו בארץ בחום של חודש יולי אי-אפשר כל יום לאכול בשר, אבל כן אפשר לאכול טוב ולשבוע גם מארוחה צמחונית.
יצאתי החוצה לצלם את המנה ליד המונית ובדרך כבר הרחתי את הפוקאצ'ה, וידעתי לפי הריח ששמן הזית שטפטפו עליה הוא טרי וטעים - שמן זית שהוא עולם ומלואו. רק הפרט הזה סיפר לי סיפור שלם, מהעץ של הזיתים ועד לשמן על המאפה. הפלפלים האדומים היו קצת חרוכים ועשויים בדיוק מושלם, ופרוסות הקישואים העבות והדשנות סידרו לי ביס נהדר.
לא התאפקתי ונגסתי במאפה השמנמן. למרות שניסיתי להישען קדימה בזמן הביס זה לא עזר לי ולכלכתי לעצמי את החולצה וביליתי את המשך היום עם כתם שמן מפליל. אבל גם הכתם לא עצר אותי, והמשכתי לנגוס בפוקאצ'ה. כשאוכלים אוכל טעים, הגוף כאילו מסמן לך שאתה עושה לו משהו טוב - הקישוא הרך, פרוסות הפלפל האדום החרוכות, הכל הסתחרר לי בפה. ברור לי גם שכאן, בלי הצריבה המדויקת של הירקות, זה היה יכול להיות הרבה פחות טעים.
שמן הזית היה איכותי כל כך שעד עכשיו אני לא מצליח לשכוח אותו, ואני מרגיש שהוא ממש נצרב לי בזיכרון. אם החבר'ה שפגשתי בחנות של מכונות הקפה לא היו מספרים לי על המקום הזה, כנראה שלא הייתי מגיע לנדב קינוחים בחיים, כי הוא נמצא באזור מסחרי מאחורי בניין, והוא מתגלה רק במקרה או רק אם ממש התכוונת להגיע לשם.
בסך הכול שאלתי איפה יש משהו לאכול, ולמזלי מצאתי את עצמי טורף אוכל מעולה וזול. אני לא יודע מה לגבי הקינוחים במקום, אבל מה שבטוח זה שאני אחזור לשם בקרוב בשביל עוד פוקאצ'ה.
