צפו: הרבה פלאפל בשיכון המזרח
(צילום: משה מזרחי)
שכונת שיכון המזרח נמצאת בקצה של ראשון לציון. הקצה הזה הוא לא הקצה של הים, אלא בדיוק לכיוון השני, זה שלא מגיעים אליו אם לא צריך באמת.
בנסיעות הראשונות שלי לראשון לציון, כנהג מונית מתחיל, הייתי שואל את הלקוחות לאן אנחנו נוסעים, וכשהם היו אומרים לי לראשון לציון אז היינו סוגרים מחיר מראש, כי הייתי בטוח שהנסיעה היא למרכז ראשון לציון, פלוס מינוס לא קריטי. אבל רק בפעם הראשונה שהייתה לי נסיעה לשיכון המזרח, הבנתי כמה שזה רחוק ממרכז העיר. הרגשתי שזה כאילו שנסעתי לעיר אחרת בתוך העיר ראשון לציון.
לא אתפלא אם תמצאו עצמכם אוכלים את הכדורים מלמעלה רק בשביל להכין את הפיתה לביס, זה קורה כשהפיתה מלאה מידי וצריך קצת לכווץ אותה לפני שאתם נוגסים בה
אבל אצלי אין טעויות, וכבר אחרי הפעם הראשונה שהבנתי שנפלתי כי אני לא מכיר את האזור, תמיד הייתי שואל לאן בתוך ראשון לציון, והמחיר לשכונת שכון המזרח היה אחר לגמרי.
השבוע הייתה לי בדיוק נסיעה כזאת וככה הגעתי לשיכון המזרח. איך שהגענו, בעודי מנסה להבין מאיפה יוצאים לכיוון תל אביב, בדיוק שם ראיתי פלאפליה בצד הרחוב. הבנתי שהפלאפליה לא תזוז ממקומה, ושאגיע אליה אחרי שאוריד את הנוסע.
בדרך חזרה לשם טעיתי בכיוון, ואחרי שהפכתי את המונית וקצת התברברתי מצאתי בסוף את הבוטקה של פלאפל בכיכר. מדובר במבנה בודד התופס חלק מהמדרכה. מבנה, אמרתי? זה ממש בוטקה עם גג רעפים קטן מעל, חלון הזזה ופשפש ללקוחות הפונה לכביש.
בקושי נתנו לי לצלם שם, ואיך שהרמתי את הנייד אמרו לי להוריד אותו. אם לפני כמה שנים היה נדיר שאצטרך להתמודד עם התנגדות לצילום, היום זה כבר יותר שכיח, כנראה בגלל כל השיימינג ברשתות. מהר מאוד הבנתי שהחבר'ה בפלאפל בכיכר לא בעניין שלי בכלל. הרי בסך הכל מדובר על בוטקה ותיק מאוד שקיים מספיק זמן גם בלעדיי. אבל אני לא צריך שיהיו כל הזמן נחמדים אליי, כי בסך הכל בסוף אני רוצה לאכול בזול, לאכול טעים ולאכול כמה שיותר, בלי טקס והילולות. אני כבר הבנתי את השיטה.
המבנה של פלאפל בכיכר לא רגיל בכלל: הוא בולט על המדרכה, ואי אפשר לפספס אותו. אם בדרך כלל מקומות של אוכל מתהדרים בצבעים שצועקים את עצמם לדעת, הבוטקה של פלאפל בכיכר נראה כמו דגל סיום של מירוץ מכוניות. כמה זה פשוט, ככה זה חכם - עקרונית הריבועים של השחור לבן מבשרים על הגעתך ליעד. כן, יש כאן פלאפל, ככה כתוב על השלט, ברוכים הבאים, הצטרפו לתור של הלקוחות, רק בשקט בבקשה.
לפעמים נדמה לי שרק השפים במסעדות בארץ מקבלים את תשומת הלב, אז אני רוצה לתקן את העוול שנגרם לשפים במקומות של אוכל הרחוב, כי קודם כל שף זה מישהו שקם כל יום לעבוד ולהכין את אותה המנה, גם אם הוא לא מנסה כל הזמן להמציא את עצמו מחדש. קחו לדוגמה את הפיתה של איל שני - הוא כבר הבין את הקטע הכי טוב לפני כולם, ונראה כאילו יש לו מתכון אחד מנצח שאותו הוא תמיד משפר לטובה.
אז גם אנשים שקמים כל בוקר ומכינים מאות של מנות פלאפל מעולות כל יום, ועושים בדיוק את אותו הדבר שבוע אחרי שבוע, שנה אחרי שנה, בהקפדה יתרה, ושמים לב לכל פרט ופרט. השפים האלה לא צריכים חולצה לבנה עם כפתורים וסכין מושחזת מדי. הם בדרך כלל מגיעים לעבודה עם טי שירט רגילה עם פרסומת למשהו (או לעצמם), והם השפים האמיתיים על המפה של המדינה, כל אחד באוכל שלו.
לדעתי, אוכל הרחוב שלנו טעים יותר מכל האוכל שמוגש במסעדות הקונספט האינסטגרמיות שממציאות את עצמן מחדש כל חצי שנה כי החליטו לנו שמשעמם לנו. אני אוכל פלאפל מעולה לפחות פעם בשבוע, וזה גם אוכל טבעוני וגם נחשב לארוחה מלאה, משביעה וזולה, אז מה רע לי? לא רע.
מנה ורבע במחיר של מנה אחת
מכירים את זה שאתם מגיעים למקום ומבינים שהוא מתנהל מעצמו? כזה שהלקוחות בו מחונכים ואף אחד לא מדבר כי פשוט לא צריך? אז הבוטקה של פלאפל בכיכר היא בדיוק מקום זה. אני הרגשתי שם שכאילו נכנסתי לתוך מטבח שף שנמצא מחוץ לדלפק, אפילו שאני רק אורח על הדרך, ואני מדמיין שעוד רגע השף יוציא לי את המנה של הפלאפל ואני אזוז הצידה בשביל לאכול אותה כמו ילד טוב. ככה אני מרגיש שזכיתי ואני גם יכול לחייך בשביעות רצון ולהריח את הפלאפל שלי בתאווה.
התחלתי את הנשנוש מלמעלה ונהניתי עד כדי כך שאני יכול להגיד שפלאפל בכיכר היא אחת הפלאפליות הטעימות בארץ. רוצים חוויה מלאה? הוסיפו למעלה ברוב טקס פלפל ירוק שרוף קלות
במקרה שלי, חוש הריח יכול לקחת אותי אחורה בקטע טוב וטעים. אני בטוח שאם הייתי גדל כאן על פלאפל בכיכר, הייתי חוזר כל פעם כמו שבוי.
אגב, כנראה משעמם להם במהלך השבוע כי יום שישי גיליתי שמכינים במקום שניצל עם מטבוחה בחלה, ואין פלאפל ביום שישי, יש תפריט אחר.
אז בסוף הגעתי והצטרפתי לתור. חיכיתי קצת עד שהגיע התור שלי. בקושי הספקתי להגיד "פלאפל בכיכר" וכבר סימנו לי להמשיך הלאה וזירזו אותי לזוז הצידה עם המנה, בלי הרבה התחכמויות או יחסי ציבור. כאן פועלים בשיטת ה"יאללה-הלאה": החבר'ה של פלאפל בכיכר עובדים ללא הפסקה, והם לא מחכים רק לך אז אל תצפה לכלום - תגיע, תיקח, תלך ובתיאבון. זה בדיוק הסגנון של המקום.
נראה שכאן מדפיסים פלאפל ללא הפסקה: יש להם פלאפל ירוק וגדול שטעמו מעולה, מתובל מידי כמו שאני אוהב, והכי חשוב - זה לא פלאפל שצריך תועפות של תוספות מעליו כדי להגיע לטעם שאתה רוצה - הפלאפל כאן הוא מנה בפני עצמה.
לא אתפלא אם תמצאו עצמכם אוכלים את הכדורים מלמעלה רק בשביל להכין את הפיתה לביס, זה קורה כשהפיתה מלאה מדי וצריך קצת לכווץ אותה לפני שאתם נוגסים בה. וכאן, ברוך השם, ממלאים את הפיתה עד שאין סיכוי לא לצאת משם שבע.
אז פעם ראשונה שאני מעיר על גודל המנה ומבקש להקטין. זה אף פעם לא קרה לי בעבר, אבל אולי זה היה צריך לקרות - הפיתה של פלאפל בכיכר גדולה מדי - בקטע טוב, וזאת הפיתה פלאפל הכי גדולה שפגשתי עד היום. שם בבוטקה מילאו אותה עד הקצה ועוד קצת, וזה הרגיש כמעט כמו לאכול מנה ורבע.
אז אני התחלתי את הנשנוש מלמעלה ונהניתי עד כדי כך שאני יכול להגיד שפלאפל בכיכר היא אחת הפלאפליות הטעימות בארץ. רוצים חוויה מלאה? הוסיפו למעלה פלפל ירוק שרוף קלות.
לקחתי את המנה לצילומים ליד המונית וחיפשתי פינה מוצלת בשביל לאכול מבלי שהשמש תדפוק עליי. זאת הייתה מנה מעולה של פלאפל, היו בה כדורים עד לקצה העליון, הפיתה הייתה גדולה וטעימה, הסלטים היו טריים, ואני כרגיל גם לקחתי חריף על הכל, ואני לא שם אף פעם חומוס כי חומוס אני אוכל רק עם חומוס. הכנסתי לשם סלט כרוב וזה הספיק לי. לא השארתי זכר למנה, שבעתי, היה טעים לי, ולא יודע מה אתכם, אבל אני בטח שלא צריך יותר מזה כלום.
