צפו: המונה טועם טעה בדרך וקפץ לפלאפל באריאל
(צילום: משי בן עמי)
יש רגע אחד מעצבן כשאתה מגיע לפלאפלייה ומגלה שהמחיר למנה הוא 20 שקלים ומעלה. באותו רגע אתה יודע ומרגיש לפי קשר העין עם המוכרים, שהולכים לדפוק אותך. זה רגע כזה שבו בעל המקום יודע, וגם אתה יודע, שהוא לוקח את מה שלא מגיע לו, אבל אתה מגיע רעב ובעל כורחך, עוד לפני שאתה נותן ביס, מודיעים לך שהכול יהיה יותר יקר ומנצלים את רעבונך. לא כיף.
ביקורות אוכל רחוב נוספות שיכולות לעניין אותך:
יש מקומות שבהם הייתי בקלות משלם 20 שקלים למנת פלאפל, אבל הם כל כך מעטים שאפשר למנות אותם בכל הארץ באצבעות כף יד אחת. במקומות כאלה אתם מקבלים פלאפל עם תוספות מפנקות בכל נגיסה, וגם מחוץ למנה. אבל כל פלאפל בארץ צריך מבחינתי לעלות פחות מ-20 שקלים ולהיות טעים ומשביע. זה לא הרבה לבקש.
אבל בחיים כמו בחיים, לפעמים צריך פשוט לטעות בדרך: לאריאל הגעתי כשהסעתי במונית סטודנט שהיה לחוץ על החיים שלו בגלל שאיחר לבחינה. כל הדרך דהרנו לאריאל במהירות חוקית אבל גבולית. הגענו לעליות לכיוון האוניברסיטה וטיפסנו במעלה ההר, עברנו כיכר ועוד כיכר והמשכנו לכיוון היעד.
לרגע נדמה היה שהעלייה לא תסתיים לעולם, אבל בסוף הגענו למעלה ונפרדתי מהלקוח בעודו אץ ורץ לבחינה. כך מצאתי את עצמי כשאני לא יודע איפה אני בדיוק. הכיוון הכללי שלי היה לחזור למטה - היציאה והכניסה לאריאל נמצאות במורד העיר לכיוון הכיכר הגדולה שאסור להתבלבל בכיוון שלה, אבל אני טעיתי בפנייה ונכנסתי לתוך אריאל דרך העיר ולא בדרך שממנה הגעתי.
המשכתי עם התנועה והגעתי למרכז מסחרי שהייתה בו חנות של בשר, והחלטתי לעצור. המקום נראה מקצועי - ואני הרי שמן מקצועי - אז החלטתי לבדוק כמה מקצועי אני באמת. חנות הבשר הזאת התבררה כמשהו טוב מאוד, אבל אני לא מבין - אם כבר פתחתם חנות לבשר ולגריל ואתם מעשנים בה בשר במשך שעות, למה אין טעימות של המוצר? זה כמו להגיע למסעדה ולא לאכול כלום. אז אחרי שהבנתי שבחנות הזאת לא מכינים שום דבר לאכול, התחלתי ללכת חזרה לכיוון המונית. אמנם לא הייתי רעב, אבל כבר גרמו לי שאתחיל לחשוב על אוכל.
התכוונתי להמשיך לכיוון המרכז אבל לפתע עצרתי - כי ראיתי תור ארוך שמשתרך במסדרון של המרכז המסחרי הקטן. מי נגד מי ולמה יש פה תור? אמרו לי שמישהו פתח שם פלאפליה שלא נמצאת על הכביש אלא בתוך המבנה המסחרי, ממש בקצה אחרי כל החנויות. זאת פלאפלייה במקום הכי לא צפוי בארץ.
מי שתיכנן את המרכז הקטן הזה בנה על זה שהרוח תחצה אותו פנימה אל תוך המסדרון - רוח פרצים חולפת מול הפנים, נוף הרים לפניך, ואני הלכתי כמו רעב לכיוון התור שבמקום. לא חיפשתי סיבות מסובכות מדי לרעב שלי - השעה הייתה עדיין מוקדמת אבל הבנתי שלא יהיה לי איפה לאכול עד לראש העין.
המון כדורי פלאפל קטנים
"פלאפל יישא ברכה" קיים כבר למעלה מעשר שנים ויש לו מוניטין רציני. במקום עובדים בני משפחה אחת - האבא שפתח את המקום והילדים שלו שהצטרפו לעסק המשפחתי. בתפריט יש "פלאפל מחוזק", שמוזכר בכל מקום במסעדה אבל אני נשארתי בשלי וביקשתי מנת פלאפל רגילה.
שמחתי לגלות שבאריאל המחיר למנה הוא פחות מ-20 שקלים. לא ציפיתי למצוא פלאפל לא כשר, וכאן בפלאפל יישא ברכה לא לוקחים צ'אנס עם הרפתקאות - כאן אוכלים פלאפל הכי צהוב בארץ - לא מתובל וכשר.
מכינים כאן על המקום לאורך כל היום המון כדורי פלאפל קטנים, אז תנו לעצמכם כמה רגעים לחכות לאוכל, כי הכדורים יוצאים לוהטים. הבחורים שמאחורי הדלפק ממלאים את הפיתה ומוסיפים קצת חריף על ההתחלה ואחר כך כדורים חמים וטעימים, עוד קצת סלט כרוב מעל, מלפפונים חמוצים שחתוכים לחתיכות קטנות מאוד, קצת טחינה מעל הכול ועוד כדורים עד לקצה.
בסוף קיבלתי גם כדור של פלאפל ליד, סתם ככה לנשנש. לסיכום אני יכול להגיד לכם שהפלאפל באריאל הוא משביע וטעים - אני לא צריך יותר מזה, ובטח שלא לשלם יותר מ-20 שקלים למנה.
