בתפריט של מסעדת קילומטרז' יש כל כך הרבה שגיאות כתיב, שאם הייתי מורה ללשון בוודאי הייתי חוטף שבץ מוחי ומת במקום. פוקצ׳ה הם כותבים "פוקצה", חווייג' הוא "חוויג'", קולרבי הוא "קולורבי", זיתי טאסוס הם "טסוס" ופילה לברק הפך לפילה "גברק", שלא לדבר על נקודות, פסיקים ומירכאות שמופיעות לא במקומן או סתם לא קיימות. זה נראה לכם כמו התקטננות מיותרת? יכול להיות, אבל מסעדה נמדדת גם בקטנות. השקעתם כל כך הרבה כסף בציוד, בשולחנות, בכיסאות, בתנורים ובחומרי גלם. מה קרה, אי אפשר לעשות הגהה?
ביקורות מסעדות נוספות:
להתחכם בתפריט, את זה כן הם יודעים לעשות בקילומטרז'. אם לא התפוצץ לכם המוח מהטעויות, תחטפו חום מהסחבקיאדה המעיקה. "געגועיי לאליעזר", "אשתו של הכרוב", "ילד עזוב ת'דגל – יש עיקריות", "טאבון – מרבון". כן, אלה שמות של מנות. כן, זו נדוניה שהשף של קילומטרז', עידן בושארי, מביא איתו ממקום העבודה הקודם שלו, מחניודה. אבל בעוד שלפרויקט חייו של אסף גרניט יש היגיון מקורי משלו, שפה ירושלמית משלו, אצל בושארי זה מרגיש כמו חיקוי עילג, כפי שרבים אחרים חיקו את הדיבור המחניודי. לא נמאס כבר מזה? נמאס, תאמינו לי שנמאס.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הירשמו לערוץ הטלגרם שלנו
קילומטרז' היא מוטציה שנולדה בתוכנית "המסעדה הבאה של ישראל". בושארי, הידוע בכינוי "פומפי", זכה בריאליטי, אני מניח, בגלל יכולות הבישול שלו וגם בגלל שיש לו סיפור חיים "מרגש". לא נחזור עליו עכשיו. זה לא רלוונטי. הוא קיבל חתיכת חלל לבשל בו – זה המיקום שבו פעלה הרברט סמואל של רושפלד, שהייתה אחת המסעדות החשובות והמשמעותיות ביותר של העשור הקודם. מה עשה בושארי שזה מגיע לו? לא הרבה. בוודאי שהוא לא אוחז בקילומטרז' המקצועי שיש לרושפלד. קילומטרז', כמה אירוני, היא מסעדה נטולת קילומטרז'. מתנה נדיבה – נדיבה מדי? – שבושארי קיבל מאלוהי הטלוויזיה.
ביקום מקביל, בושארי היה מתחיל את קריירת הסולו שלו במסעדה קטנה ונחמדה ולא בהיכל גדול כשכל הזרקורים עליו. אבל אנחנו לא חיים ביקום מקביל. בושארי הוזנק לירכתיה של קילומטרז', ונדרש כעת לנווט את הספינה. זו הפלגה במים סוערים. אחרי חצי שעה של ארוחה הגיע מישהו (לא המלצר ששירת אותנו), ופתאום הודיע לנו שהמסעדה בעצם נמצאת בהרצה. יום אחר כך, בדקתי, הם כבר יצאו מההרצה, ובגוגל מופיעות ביקורות של סועדים מלפני חודש וחודשיים. כמה זמן אפשר למשוך את ההרצה? האם זה בגלל שבושארי חושש שהוא עדיין לא מוכן?
החששות, בחלקם, מוצדקים. בואו נשים את שגיאות הכתיב בצד. קילומטרז' היא מסעדה עוד איכשהו סבירה, ובושארי הוא לא שף חסר כישרון. אלא שיש כאן יותר מדי פקשושים קטנים ומעצבנים. נניח מנה של קרפצ'יו טונה, מעט מפוחמת בקצותיה, באיכות בינונית, טובלת בווינגרט פונזו ומגיעה עם סלט של עלי כוסברה. עכשיו, הסלט הזה כל כך מלוח שהוא לחלוטין לא אכיל. המליחוּת צורבת את הלשון. לא מלמדים בתוכניות ריאליטי לטעום מנות לפני שמגישים אותן? שאלה רטורית.
לצד הקרפצ'יו הזמנו פוקצ'ה שמגיעה עם "סייד זיתים". שאלנו את המלצר מה זה לעזאזל "סייד", והוא ענה שהוא לא יודע בעצמו. הלך למטבח, חזר ואמר שמדובר בטפנד. אז למה לא לכתוב טפנד? הנה, שוב, הסלנג הסחבקי העקום הזה שכל כך אין כוח אליו. הפוקצ'ה, אגב, נהדרת. תפוחה, אוורירית, מתקתקה. גם ה"סייד" היה לא רע.
"געגועיי לאליעזר" היא מנה של כרוב צרוב על גחלים שמגיע עם צ'ימיצ'ורי זעתר וטחינה גולמית. מנות כרוב הן אחת הקלישאות הכי גדולות של המטבח הישראלי העכשווי. הכרוב, לצערו, החליף את מקומו של החציל. נעשה בו ממש אבּיוּז, אבל זו מנה מהנה לסוגה. הכרוב התרכך היטב בצלייה, הצ'ימיצ'ורי עוקצני ואפילו הטחינה הגולמית לא מצליחה להמאיס את עצמה. להגיד שזו מנה שהיא הצלחה גדולה? לא. אבל יכול היה להיות הרבה יותר גרוע.
גם קולרבי הוא ירק שהפך לאופנתי ומפציע כיום כמעט בכל תפריט ישראלי, ממרכז תל אביב ועד פאתי קריית שמונה. זו לא אשמתו של הקולרבי – ירק סימפטי בסך הכול – שעושים בו שימוש יתר. בקילומטרז' צולים אותו, פורסים לפרוסות דקות ומגישים עם שמן זית, מלח טאסוס, זרעי עגבנייה וצנוברים. מנה טבעונית חביבה וסתמית, ועוד הוכחה לכך שצריך לעזוב את הקולרבי במנוחה ולהוציא אותו לחופשת קיץ קצרה.
למנות עיקריות הזמנו טיבון טלה שהמלצר הציג בתור מנה שהיא "נוֹז טוּ טייל", מכיוון שהיא מגיעה עם לַבּנה עיזים. זה לא הפירוש המקורי של המושג. נוֹז טוּ טייל (מהאף אל הזנב) הוא שימוש בכל חלקי בעל החיים לצורכי בישול. כאן לקחו בשר של טלה וחיברו ללבנה עיזים. למיטב ידיעתי לא מדובר באותו יצור חי, ובוודאי שלא השתמשו כאן בחלקיו האחרים (מוח? אשכים?). הטיבון עצמו הוא נתח שמיועד לצלייה קצרה על הגריל. כאן ביצעו בו וידוא הריגה. הוא היה קשה ויבש, ואם זה לא מספיק שפכו עליו איזה קילו מלח.
"טורטלינז" היא מנה עיקרית עם שם מטופש כרגיל שמציגה פילה לברק (או "גברק") עשוי היטב ועסיסי עם טורטליני ממולאים בקרם גבינות שאמורים להזכיר לנו פטאייר ערבי. הכיסונים המסמורטטים היו עשויים יתר על המידה והתפרקו בצלחת. אה, והיו גם חציל קלוי וטחינה שהתווספו לכל החגיגה המשונה, שנראתה כמו דייסת קוואקר שעליה תקוע דג מסכן.
לקינוח הזמנו עוגת גבינה עשויה מלבּנה, עם קצת קראמבל זעתר. העוגה, הדי טעימה וחמצמצה, נמסה לתוך עצמה ונראתה כמו שלולית גבינה או קרם שקרס והתפרק. זו מטאפורה מדויקת לארוחה כולה: יש כוונות טובות, יש גם יכולות מסוימות, אבל יש עוד קילומטרז' רציני לעשות. בושארי היה אמור להשתפשף לפני שעלה על הבמה הגדולה, עם כל הכבוד לזה שהוא "סלב" מהטלוויזיה. גם להקות צעירות לא מופיעות ישר בפארק הירקון. זה בסדר להתחיל במתנ"ס השכונתי או בבארבי.
על קצה המזלג: קילומטרז' היא המסעדה החדשה של זוכה הריאליטי עידן "פומפי" בושארי, והיא מוכיחה לנו שלא תמיד צריך לרוץ ולבשל על הבמה הכי גדולה שנותנים לך. קודם כל צריך להשתפשף (ולהרגיע עם המלח).
קילומטרז', פרופ' יחזקאל קויפמן 6, תל אביב-יפו
