כבר חודשיים שאני במצב רוח של עוגיות. אני מוצא עצמי מכין יותר עוגיות ממה שמישהו מסוגל לאכול. לפני שבועיים יצאתי עם מגש לחלק בטיילת כי נשארו לי המון, ורק אחרי שהצעתי לבחורה שעברה לידי עוגייה והיא ברחה ממני בבעתה, הבנתי שכשאני מחלק עוגיות במסעדה יש לזה קונטקסט, אבל בטיילת זה אולי מוגזם קצת.
כתבות נוספות שיכולות לעניין אותך:
בישול אצלי מגיע ממקום מדיטטיבי. הוא לפעמים ממש גינת הזן שלי, במובן הכי מטאפיזי. אני נכנס אליו תוך כדי עבודה ותוך פרק זמן מסוים כל רעשי החוץ שמציפים אותי פשוט נכבים. אני מוצף ברעש במהלך היום. אני לא יודע להסביר את זה, וזה פשוט ככה מאז שאני זוכר.
לפעמים רעש המחשבות שלי חזק כל כך, שאני פשוט לא מצליח לשמוע כשמדברים אלי. כל מי שמכיר אותי מכיר גם את הסיטואציה שבה אני מבשל ושואל "מה?" שבע פעמים וממצמץ בעיניים כאילו שזה פותח לי את האוזניים טוב יותר. רוב הטבחים שלי בטוחים שאני לא שומע טוב, אבל האמת היא שאני פשוט מוצף לפעמים ברעש ולוקח לי כמה שניות למקד את עצמי.
למדתי עם השנים לאלף את הנחשולים האלה שבאים והולכים. המון ספורט, להישאר במצב של עייפות תמידית, להיזהר מקפאין ובשום פנים ואופן, לא משנה מה קורה, לא לתת למחשבות שלי לנהל אותי - וזה אולי המאבק הכי קשה. בעיקר בגלל שזה מאבק בלי ניצחון, זה ניהול תמידי של מצב.
וכמו שיש ימים שבהם אני מנהל את זה טוב, יש ימים שאני לא, ואז יש ספקטרום של דברים שיכולים לקרות לי, והפשוט שבהם זה חוסר קשב. אני לא מצליח למקד את עצמי כדי להבין מה שאומרים לי, ואז אני מאבד שליטה על הרגע שאני נמצא בו, וכל מה שעובר לי בראש פשוט מנהל אותי לגמרי. וזה אף פעם לא מחשבות חיוביות, זה תמיד משהו שמונע ממקומות לא טובים.
אבל איך אומר האבא הרוחני שלי? אני כבר חמור גדול, לא ילד קטן. אז למדתי לזהות את הרגעים האלה שבהם אני מאבד את עצמי, ועד כמה שזה קשה, וזה קשה, אני מכיר ברגע הזה, מבין שהתגובה שלי למחשבה שמנהלת אותי היא לא פרופורציונאלית ואז אני פשוט סוגר את המערכת.
בישול, עוזר לי לווסת את כל זה. העיסוק מכבה את הסביבה שלי ואת ההתקשרות שלי איתה לרמה כזו שהכל הופך ליותר סביל. לפני מספר שבועות הילה כהן (גברת מנתניה שאני עוקב אחריה באינסטגרם) הכינה עוגה, כשאזעקות הרעישו את שמי ישראל, ועל התמונה בסטורי היא כתבה – עוגת חרדה. ישר ידעתי על מה היא מדברת.
החדשות נהפכו לגורם נוסף שמנסה לקחת לך את הרגע שבו אתה נמצא ולהכניס אותך למקום רגשי, שבו תרגיש שאסור לך להפסיק להאזין לזה ולו לרגע. האמת היא, שההקשבה הזו משפיע רק עליך בהתחלה, על המצב הנפשי שלך, ובעקבותיו, על המצב הגופני ואז גם על הסביבה שלך.
אז אני בטח לא אומר לברוח לגמרי מהמציאות הזו, כי היא מה שהיא, אבל מידי פעם עשו לעצמכם טובה, כבו את הטלוויזיה, יונית לא תעלב, כבו גם את הרדיו, ואני בטוח שקלמן וליברמן ישרדו את העזיבה שלכם כמו עץ שנופל ביער, ולכו להכין לכם עוגייה, עוגה או בריוש - זה אולי לא ישנה את המציאות שבחוץ, אבל יהיה לכם מתוק בפנים וזה יביא איתו אחלה מחשבות חיוביות, ולו לרגע אחד.
מתכון לבריוש מושלם
בריוש זו נקודה בסיסית מאוד עבורי. בחודש האחרון אפיתי כל כך הרבה עוגיות, פאי, טארט ולחם, ומשהו בבריוש תמיד מחזיר אותי לבסיס. אני אוהב את הנוכחות שלו בגלל האפשרויות הבלתי נגמרות שלו - אפשר להפוך אותו למנה מלוחה, מתוקה, או לזלול אותו סתם בלי כלום.
וזה לא פשוט לאפות כשיש לך אישה ושותפה כמו ענבר, כי מה שאני עושה במאמץ - לה בא בקלות. וזה נכון לגבי כל דבר שהיא עושה, אבל באפייה, תמיד הייתי וככל הנראה גם אמשיך ואהיה כמה שנות אור אחריה. את הבריוש שלה הייתי מגיש כפרנץ׳ טוסט במסעדת המסגר 5 פעם בחיים אחרים, ואני יודע שהבריוש שלי לא מתקרב לבריוש שלה, אבל מי יודע. אולי כשאגדל אהיה ענבר.
המצרכים:
500 גר' קמח לחם
280 גר' חמאה קרה חתוכה לקוביות
9 גר' שמרים
20 גר' סוכר
10 גר' מלח
4 ביצים
100 מ״ל חלב
2 כפות דובדבני אמרנה
אופן ההכנה:
- שמים את הקמח, הסוכר והשמרים יחד בקערת מיקסר. מחברים את וו הלישה, ומפעילים על מהירות נמוכה.
- בקערה נפרדת טורפים את הביצים, ומחברים אותם היטב לחלב. מוסיפים את הנוזלים לקמח, וממשיכים בערבול כמה דקות עד שכל מרכיבי הבצק מתחברים יפה יחד.
- מתחילים להוסיף בהדרגה את קוביות החמאה, עד שכולן מוטמעות לגמרי בבצק. יש להימנע מעיבוד יתר של הבצק כדי שלא יתחמם.
- בשלב הזה כדאי אפילו לקרר את הבצק למשך לילה במקרר. לוקחים תבניות קטנות של בריוש, מכינים כדורים של 30 גרם כל אחד, ובכל אחד מהם שמים דובדבן אחד. סוגרים היטב את הבצק ואופים בטמפרטורה של 180 מעלות כעשר דקות. אם אתם רוצים להכין כיכר בריוש גדולה, העבירו את המסה לתבנית אפייה שתהיה בערך פי שניים מגודל הבצק וכסו בניילון נצמד. התפיחו את הבצק עד שהוא כמעט מכפיל את נפחו, ואפו בתנור שחומם מראש לטמפרטורה של 180 מעלות במשך 30-40 דקות (זמן האפייה תמיד תלוי בתנור שלכם).
- לאחר האפייה מחלצים את הבריוש מהתבנית ונותנים לו להתקרר כמה שעות לפני שפורסים. אני פורס אותו לפרוסות עבות, מניילן ומחזיק במקפיא למצבים שבהם צריך דחוף פרנץ׳ טוסט לנשמה.
ליאור רפאל הוא השף והבעלים של מסעדת "המבורגר בלויתן" באילת
