איפה נמצא עמק הג'חנון של ישראל, איך זה מרגיש לעמוד בתור בשבת עם אנשים בפיג'מה ונעלי בית ומהם החוקים הכי חשובים שצריך לזכור לפני שאוכלים את זה: המונה טועם מצא את הג'חנון הכי טעים באזור נס ציונה-רחובות
לפני כמה ימים הלכתי לאכול ארוחת צהריים עם אחד החברים הכי טובים שלי, והוא הזכיר לי את "ג'חנון על גלגלים". "תגיד לי קובי", הוא אמר בדאגה, "אתה הולך לכתוב על הג'חנון שאכלנו בשבת אחרי הרכיבה?" עניתי לו שאני כנראה אכתוב על המקום, ואז מיד החבר הוסיף, בקול עוד יותר מודאג: "אתה מבין שעכשיו לא נצליח ללכת לאכול במקום במשך הרבה זמן, כן?"
כן, אני יודע את זה, ואף על פי כן, החלטתי לשים את האינטרסים שלנו בצד ולכתוב על הג'חנון המעולה שגילינו. הסברתי לו שאתה אף פעם לא מפסיק להיות מבקר אוכל. אני לא סורק את הרחובות רק מהמונית, אלא גם בשבת עם חברים ברכיבה על האופניים, העיניים לא מפסיקות לבדוק את השטח, ולראות אולי יש משהו מעניין לכתוב עליו.
חברים קרובים כבר מכירים את ההפרעה שלי, וחיים איתה בסבבה לגמרי, גם אם לפעמים אני עוצר את הרכיבה בהתלהבות גדולה, בשביל לכתוב פרטים של מקום שאף אחד עדיין לא שמע עליו. וכך זה היה גם בשבת האחרונה.
זה קרה כשהיינו במהלך רכיבה ארוכה באזור נס ציונה, כמעט לפני סופה. אני תמיד אוהב להיות המאסף של החברה, שומר על הקצב שלי אחרי כולם, והם תמיד קצת מחכים לי. אחרי רכיבה של שלוש שעות בטעות חלפנו על פני עוד דוכן של ג'חנון. פעמיים לפני כן הודעתי להם שהיום אנחנו אוכלים ג'חנון, כי ככה ההיגיון שלי אומר. אם כל השבוע אתה אוכל בריא בדרך כלל, למה שלא תתענג על ג'חנון בשבת? מגיע לי ועוד איך, גם אם זה במהלך אימון אינטנסיבי.