בכלל לא הייתי אמור לנסוע עם ענבר באותו יום. רכבתי לעבודה בבוקר על האופנוע, הראש שלי היה באלף מקומות מלבד הכביש. לשמחתי זה נגמר בזה שהגעתי לעבודה. הייתי בכזה פיזור דעת, שכל פעולה שביצעתי באותו יום, גרמה לכך שהייתי צריך להשקיע יותר זמן בתיקון שלה אחר כך. בצהריים אמרתי לענבר שזה לא הולך לי היום. אני רוצה ללכת לישון ולאפס את המערכת.
מתכונים של חורף שיכולים לעניין אותך:
ביקשתי ממנה שתיקח אותי ברכב הביתה ושאחזור לקחת את האופנוע בערב. "שום בעיה", אמרה לי. "רק עצירה קטנה בסופר". זה מה שחסר לי, אמרתי לעצמי. עם פיזור הדעת שלי כרגע אני אצא מהסופר עם סלמון, שטיח לדלת וטמפונים.
עברתי ליד האזור של הדגים בסופר ושני המוכרים שם היו עסוקים בשיחה אחד עם השני. עמדתי ובהיתי באמנונים העצובים שהיו שם. על אף שהם שכבו במיטה של קרח, רציתי להצטרף אליהם ופשוט לא להיות. השיחה של הבחורים במחלקת הדגים נמשכה עוד ועוד והבנתי שזו הדרך של החיים להגיד לי לא להתעצל וללכת לקנות דגים אצל איציק בחנות, ובצדק. למרות שממש לא הייתי במצב של להגדיל את הסיבוב שלי, תמיד אני אעדיף ללכת לקצב או למוכר דגים או לירקן פרופר.
תוך כדי שהתקדמנו לקופה כבר הבנתי שנהיה לי סיבוב רציני לעשות חוץ מהסופר, אם אני באמת זומם להכין את הסלמון הזה שיכולתי כבר להרגיש את טעמו. רק עצירה קטנה בליסה דגים כדי להביא דג, קפיצה קטנה ליינות אילת להביא שק אורז וחלב קוקוס, עצירונת בפרי ארצנו בשביל הירקות, ואז אוכל ללכת לגסוס במיטה שלי ובתקווה להתעורר מחדש.
שילמנו ויצאנו אל החניה. החנייה הייתה ריקה לגמרי, רק רכב אחד היה בה. דאצ'יה דאסטר ידנית בצד השני של החניה. וזה לא היה הרכב שלנו. "גנבו לנו את האוטו", ענבר אמרה כשאני עומד שם עם עגלת סופר מלאה בשלושה שקים של מצרכים והבן האמצעי שלנו, והיא עם הבן הקטן שלנו קרן על הידיים. נו בטח. הגיוני.
תחושת "נו מה עכשיו" עמוקה הציפה אותי ורצון עז פשוט לזרוק את השקים של הסופר מהידיים וללכת לקפוץ מהחומה, אבל אז חזר אלי ההיגיון שלי והבנתי שאם אני אקפוץ מהחומה מקסימום אני אשבור רגל וקשה לי לראות איך זה מקדם אותי אל השינה שלי.
התקשרנו למשטרה ומסרנו פרטים. השוטרים התחילו לתפעל את הסיטואציה, התקשרתי ישר לקב"טית של הסופר כדי לצפות בסרט האבטחה, היא לא ענתה. חזרה אלי בהודעה שהיא "מתפעלת אירוע" ואני עם פיזור הדעת שלי מנסה להבין מה זה אומר בעולם הסופרמרקטים. ענבר זוגתי התקשרה לחברת הביטוח לדווח שהרכב נגנב, והמוקדן אמר לה "באמת? מישהו אשכרא גנב דאצ'יה? זו פעם ראשונה שזה קורה לי".
וזה רבותי, היה הרגע הראשון שצחקתי בו מתחילת היום. אני וענבר פשוט התחלנו לצחוק ולא הפסקנו. ניתקנו את הטלפון עם איש הביטוח והתקשרנו לסבא וסבתא שיבואו לאסוף אותנו מהחניון השומם. מדהים איך ברגעים האלה של החיים, אתה מוצא את עצמך מתקשר לאימא ואבא. הנה אנחנו, עם שני ילדים באמתחתנו, שקיות סופר ומה לא, מתקשרים להורים שיבואו לקחת אותנו. לפחות בשלב הזה הכול כבר היה כל כך מצחיק, כך שגם הבן האמצעי וגם התינוק היו ברוח טובה.
לא כעסתי. גם ענבר לא. "מוזר" חשבנו, התחבקנו ארבעתנו והסברנו לבן שלנו שלפעמים דברים קורים בחיים.
התקשרו מהמשטרה בדיוק כשסבא וסבתא הגיעו לחניה לאסוף אותנו. השוטר מהצד השני ביקש ממני לתאר את הרכב, תיארתי לו במדויק והבנתי ממנו שהם ליד הרכב. השוטר השני ברקע מסר למוקד שלהם את המיקום ויכולתי לשמוע שהם עצרו בכביש הערבה איפה שהוא בדרך צפונה. יא אללה. 25 דקות מתחילת האירוע ההזוי הזה, ומשטרת אילת אשכרה עצרה את הרכב שלי 60 ק"מ מאילת, בכניסה לאחד הישובים.
רק מה, האיש ברכב מתעקש שזה הרכב שלו. הוא אומר שהבת שלו רכשה את הרכב בבאר שבע, ושכל הרכב מלא בקניות שלו, אני כבר שולח לך תמונה. "תקשיב!", אמרתי לשוטר, "הרכב רשום על שמי!". הוא שלח לי תמונה של הבגאז' עמוס בקניות של האיש, מתחת להכול זיהיתי את השקית של המסעדה שלי. "יש שם שקית כחולה שיש בתוכה קילו מלח ושני בקבוקי שמן", אמרתי לו. "פתח את התא כפפות, הניירת שלי בפנים! שיסביר את זה, אני יורד לעבודה לקחת את האופנוע ובא אליכם לשם!". השוטרים אמרו לי לא להגיע לשם אלא לפגוש אותם בתחנת המשטרה. הזיה.
הגעתי למשטרה וחיכיתי להם שם. אחרי חצי שעה, התקשר אלי שוטר אחר ואמר לי "תקשיב רגע, תגיע לחנייה של הסופר, משהו מוזר קרה כאן". משהו מוזר? משהו מוזר?!
היום הזה השיג בשלב הזה כבר את מלא תשומת הלב שלי. מצאתי את עצמי יורד ברגל מתחנת המשטרה העירונית בחזרה אל רחבת הסופר. בדרך התקשרה אלי קצינת המבצעים של הסופר, סיימה בדיוק לתפעל את האירוע שהיה בסניף, עדכנתי אותה שאני בדרך לפגוש את השוטרים עם גנב הרכב. בכניסה לחנייה פגשתי את מנהל הסניף שבדיוק היה בדרך החוצה, אנחנו גרים באותו הישוב והוא אמר לי "אין מצב שהאיש הזה גנב, הוא לקוח קבוע שלנו".
נכנסתי אל החנייה הריקה. היו בה שני אופנוענים של משטרת ישראל ושתי מכוניות דאצ'יה 4 על 4 ידניות בצבע לבן, עם גלגלי מגנזיום תואמים ואותו הגגון במרחק 10 מטר אחד מהשני.
התחלתי לצחוק. השוטר הושיט לי את היד ללחיצה ואמר לי "דבר ראשון אני מתנצל". "על מה?", שאלתי, "על החוויה שלך, על הצהריים שלך". הבטתי בו די בהלם מהאמפתיה שהוא הפגין כלפיי, וניגשתי אל האדון המבוגר שעמד ליד הרכב. חקלאי מהערבה, שהבת שלו קנתה דאצ'יה כמו שלי בדיוק והוא קפץ לעיר לקנות חיתולים ועוד דברים.
ואיך שהוא, אל תשאלו אותי איך, הצליח להיכנס לרכב שלי, להניע ולנסוע. אני יודע שכרטיסים חכמים לא עובדים ככה. ברור לי שזה לא אמור לקרות. אבל הנה, קרה. הוא פנה אלי ואמר "אני כל כך מצטער". "על מה?", שאלתי. "על זה שבזבזתי לך כל כך הרבה זמן רק בגלל שלא שמתי לב".
"לא הבנת", אמרתי לו. אין לי מושג איפה אני והמשפחה שלי היינו אמורים להיות בשעות הללו, אבל משהו קרה. הצטרפו מקרים שלא היו אמורים לקרות, ואנחנו לא הגענו לאן שהיינו אמורים להגיע. אולי אני לא אדע אף פעם מה נמנע מאתנו בשעות הללו, אבל יש לי את התחושה שאני אמור להגיד תודה.
נסעתי להביא אורז וחלב קוקוס. נסעתי להביא ירקות. נסעתי להביא דג. התפקסתי, ובישלתי.
סלמון ברוטב קארי אדום
אין דבר יותר מגוחך בעיני מישראלי שקורא לישראלי אחר פאלאנג (זר). טהרנות האוכל לא פוסחת על אף מטבח, וגם כאן כשתכינו את הקארי הזה, יהיה החבר הזה שנוסע פעם בשנתיים לקופנגן שיקרא לכם פאלאנג, כי המאמא הזקנה שהוא אוכל את הקארי שלה כשהוא נוסע לחופשה, לא מכינה אותו ככה, ובטח שלא עם סלמון.
אם זה יקרה, תחייכו, תגידו סבבה ושככה זה טעים לכם ושיתקדם. אני ליברלי מאוד עם המחית קארי שלי וגם עם רוטב הדגים. לגבי הירקות, בבישול קארי קצר, אני בדרך כלל מבשל אותם בנפרד. בבישול תנור של חצי שעה אני פשוט מבשל אותם ברוטב.
המצרכים:
1 ק"ג סלמון
למחית הקארי -
1 גבעול למון גראס, קצוץ (רק החלק הפנימי)
12 1 כפית מחית שרימפס
2 בצלי שאלוט, מחולקים לרבעים
10 פלפלי צ'ילי יבשים מושרים במים (ללא הזרעים)
20 גר' שורש גלנגל פרוס (ניתן להשיג קפוא)
1/2 כפית שורש כורכום
5 שיני שום
1/4 שורש כוסברה
12 צרור כוסברה
לרוטב -
3 בצלי שאלוט פרוסים
חופן עלי פק-צ'וי
1 גזר, חתוך לג׳וליאן (גפרורים דקים)
חופן פטריות יער
מעט ג׳ינג׳ר, חתוך לג׳וליאן (גפרורים דקים)
חופן פרחי ברוקוליני
חופן נבטים סינים
2 גבעולי סלרי פרוסים
חופן עלי נענע
מחית קארי, לפי הטעם
2 כפות שומן עוף או שמן רגיל
1 ליטר קרם קוקוס
1/2 ליטר ציר עוף
2 כפות רוטב סויה קלה
2 כפות רוטב דגים
2 כפיות סוכר
אופן ההכנה:
- מכינים את מחית הקארי - כותשים את הפלפלים במכתש ועלי. מוסיפים את הלמון גראס וממשיכים לכתוש. מוסיפים את השאלוט, השום, הגלנגל, שורש הכורכום, שורש הכוסברה, והכוסברה, ובכל פעם מוסיפים מרכיב אחד עד שהוא מתאחד עם המשחה.
- בסוף מוסיפים את מחית השרימפס ומחברים הכל היטב. זו מחית הקארי שלכם, השתמשו בה בהתאם לכמות ולטעם שתרצו ברוטב.
- מכינים את הדג - מנקים את הנתח משאריות של עצמות, חורצים את העור ומניחים בצד.
- מחממים שומן עוף או מעט שמן בסיר עם בסיס עבה. מוסיפים לסיר את השאלוט הפרוס, הג׳ינג׳ר והגזר ומבשלים יחד מספר דקות. מוסיפים את מחית הקארי ומטגנים בעדינות מספר דקות. מוסיפים את ציר העוף, את חלב הקוקוס, סויה, רוטב דגים וסוכר ולהביא לרתיחה. מנמיכים את הלהבה, טועמים ומתקנים תיבול אם צריך.
- מחממים תנור ל-180 מעלות. מעבירים לתבנית, מוסיפים את כל הירקות והנענע, מניחים את הדג מעל, ומעבירים לתנור ל-30 דקות.
ליאור רפאל הוא השף והבעלים של מסעדת "המבורגר בלויתן" באילת
