"אני השף של הבית"
אייל מסד מתגורר יחד עם אשתו אפרת ושתי בנותיו - אופיר בת התשע ואדוה בת הארבע, בקיבוץ ניר עם שבעוטף. בשבעה באוקטובר עשרות מחבלים ניסו לחדור לקיבוץ ונבלמו על ידי כיתת הכוננות, יחד עם לוחמי משמר הגבול וחטיבת גולני. בתום הקרבות, התושבים פונו במהרה מבתיהם שבקיבוץ. אייל ומשפחתו פונו תחילה לקיבוץ עין יהב, שם שהו תקופה קצרה של חודש, ולאחר מכן הגיעו למלון הרודס תל אביב מרשת מלונות פתאל, שם הם שוהים עד היום לצד חבריהם מקהילת קיבוץ ניר עם.
"המציאות החדשה שנכפתה עלינו לא פשוטה, אך בזכות העזרה הרבה שקיבלנו מחברי הצוות במלון, שעושים בשבילי ובשביל המשפחה שלי והקהילה שלי מעל ומעבר - היא הפכה לאפשרית", הוא אומר.
לדבריו, בימים כתיקונם, חגיגות פסח בקיבוץ הן חוויה גדולה עם אווירה ייחודית ושמחה רבה, מצעדים מיוחדים והפנינג ענק. "בקיבוץ שלנו מרגישים את הקהילתיות בעיקר במהלך החגים. הרבה משפחות ואורחים מגיעים להתארח וריח של מנגל עולה מכל מקום בכל שעות היום, זאת חוויה שונה ומיוחדת".
המנה שבחר אייל להכין ביחד עם שף המלון, שחר גרוסי, היא מנת אוסובוקו טלה בגרמולטה פיסטוק ועשבי תיבול, בליווי קרם פולנטה, מנה המזכירה למסד את הימים שלפני המלחמה, שבהם היה מבלה שעות ארוכות במטבח שבביתו בקיבוץ כדי להכין ארוחות מפנקות לבני משפחתו וחבריו.
"אני השף של הבית, אני אוהב לבשל ולנסות מתכונים חדשים. פסח אצלנו זאת חגיגה של ממש. הגינה שלי מאובזרת במנגל, במעשנה ובטאבון וכל המשפחה מגיעה להתארח. אני חושב שמה שמיוחד בעם ישראל ומה שמאחד אותנו זה אסונות ואוכל", אומר אייל וצוחק. "אני יודע שגם את האסון הנורא שעברנו נוכל לצלוח יחד כעם אחד, בסופו של דבר נחזור לשגרה ולארוחות המיוחדות במרחבים הירוקים של הקיבוץ".
האמא של שדרות
"כשהמחבלים נכנסו לשדרות, ברחתי מהר לבית של הבן שלי שנמצא בקצה העיר. זמן קצר אחר כך נפל טיל על הבית שלי – תודה לאל שהספקתי לצאת", מספרת דניס ג'רבי.
40 שנה לא עזבה את שדרות. עם פרוץ המלחמה לא הייתה לה ברירה והיא התפנתה למלון קראון פלאזה תל אביב מרשת מלונות אפריקה ישראל. "במלון קיבלו אותי בחום. לצוות יש הרבה סבלנות לצרכים של כולנו ובכל זאת, מאוד קשה לי. הבית שלי עדיין לא שופץ ואני מרגישה כמו פליטה".
דניס היא אמא ל-8 ילדים, סבתא ל-19 נכדים וסבתא גדולה לנין אחד. ברחבי העיר היא מכונה בחיבה "האמא השנייה שלנו". הבית שלה פתוח לרווחה והיא מכינה לכולם את הבישולים שהם אוהבים. "הבית שלי זה כמו הבית של אברהם אבינו", היא מחייכת, "תמיד פתוח לכולם".
דניס מספרת שהגעגועים לבית ולהרגשה של חג בבית לא פשוטים, בלשון המעטה. "אני מתקשה להירדם בלילות, כואב לי הלב, לפעמים אני בוכה. התחושה הזאת של פליטה ללא בית קשה לי מאוד. 40 שנה אני עושה פסח בבית עם הרבה בישולים, טעמים וריחות של חג והנה, השנה אין בית ואני צריכה לעשות את החג במלון".
המנה שדניס הכינה יחד עם שף המלון, קובי אביטן, היא מנת פטריות עם בשר. זוהי מנה שמוגשת בכל שנה על שולחן חג הפסח של דניס כחלק מהמאכלים המיוחדים שהיא מכינה לחג. דניס התרגשה מאוד לבשל יחד עם השף את האוכל הביתי המסורתי שלה. "אמנם את חג הפסח הקרוב אני מעבירה רחוק מהבית אבל הביחד שלנו כאן במלון - של הצוות, של אנשי שדרות ושל החברות שלי המפונות מקריית שמונה - בהחלט מחזק אותי".
"לפחות אנחנו ביחד"
ירדנה בן חמו, בת 68, אמא לבן וסבתא לחמישה נכדים ושלושה נינים, נולדה וגדלה בשדרות וחיה בה כל חייה. בטבח 7 באוקטובר היא שכלה את האחיין שלה שנרצח על ידי המחבלים כשיצא לטיול בוקר בעיר.
ירדנה, ששהתה באותו בוקר נורא אצל אחותה בשדרות, שם בילו את החג, נשארה אצלה בממ"ד והתפללה יחד עם כולם לחילוץ. ביום שני פונו כל בני המשפחה למלון וורט לגון נתניה, שם הם שוהים עד היום, בעשרה חדרים.
"הגענו אבלים ונסערים, ממש בטראומה. העברנו במלון את השבעה וגם את השלושים. מהרגע הראשון קיבלו אותנו באהבה ובסבלנות, היו קשובים לכל צורך שעלה והפכו למשפחה עבורנו".
ירדנה היא בשלנית של ממש. בעברה נהגה לבשל לראש הממשלה, אריק שרון ז"ל, בחווה שלו. המנה שהכינה יחד עם שף המלון, מוחמד עוודלה, היא פילה סלמון חריף בסגנון מרוקאי - מנה שהיא נוהגת להכין מדי שנה לליל הסדר.
"אוכל מחבר בין אנשים ומנחם אנשים. הוא תמיד שם בשמחות וברגעים הפחות טובים. אמנם את הפסח הקרוב נבצר מאיתנו לחגוג בבית, אבל לפחות אנחנו ביחד עם כל הקהילה ועם תקווה גדולה לימים טובים יותר".
"מגדלים את הנכד במלון"
עם פרוץ המלחמה והחשד לחדירת מחבלים גם בגזרה הצפונית, סימונה ביטון ומשפחתה, המתגוררים במושב אביבים שבגבול לבנון, החליטו להתפנות מביתם באופן עצמאי. הם ארזו את חפציהם במהירות ופינו את עצמם למלון לאונרדו פלאזה טבריה מרשת מלונות פתאל, שם הם שוהים עד היום: "אני ומשפחתי שומרי שבת. ברגע שהתחילו האזעקות וההתראות על המצב הביטחוני, החלטנו שאנחנו לא מחכים להחלטות ממשלה אלא פשוט זזים".
סימונה עובדת כסגנית מנהלת בית ספר לנוער בסיכון במירון. על אף הסכנה הכרוכה בנסיעה יומיומית צפונה, היא החליטה לא לוותר והיא ממשיכה לנסוע כל יום לעבודתה. גם בעלה, שלום, המשמש כסגן הרבש"צ במושב אביבים, לא מוותר על פועלו ושוהה כל השבוע במושב. בסופי שבוע הוא מתאחד עם המשפחה במלון.
ימים בודדים לפני פרוץ הלחימה נולד לסימונה ושלום נכד מבתם הבכורה, אשר מתגוררת עם בעלה באותו מלון והם זכו בתואר הנחשק - סבתא וסבא. "אנחנו מגדלים את הנכד החדש שלנו ביחד עם הוריו כבר חצי שנה במלון. בימים הראשונים, כשעוד הכול היה מעורפל ולא ידוע, צוות המלון סייע לנו לדאוג לכל צרכי התינוק ואף עזר לנו לארגן לו ברית", מספרת סימונה.
המנה שסימונה הכינה יחד עם שף המלון, יחיאל גיגי, היא מנת צוואר כבש על ערמונים ופירות יבשים ברכז רימונים. זוהי מנה שמוגשת בכל שנה על שולחן חג הפסח של סימונה כחלק מהמאכלים המיוחדים שהיא מכינה לכבוד ליל הסדר.
"הלב נמצא איפה שהמשפחה נמצאת"
שבוע לאחר 7 באוקטובר, לימור עציון ומשפחתה, תושבי היישוב שלומי שבגבול לבנון, התפנו במסגרת פינוי מדיני למלון Bayview בחיפה, שם הם שוהים עד היום.
"בפרוץ המלחמה, אני וילדיי ירדנו למקלט, בעוד שבעלי, קצין במשטרה, יצא מהבית למשמרת. במקביל לאזעקות הגיעו התראות על חדירת מחבלים ליישוב והיה מפחיד ומלחיץ. בהתחלה התפנינו לזיכרון יעקב ולאחר כמה ימים הגענו למלון בחיפה. קיבלו אותנו בחום ובאהבה. הצוות עשה כל שביכולתו כדי שנרגיש נוח".
לימור היא בעלת עסק לציורי פנים והפעלות, פעילה ביישוב כרכזת סיירת הורים ומגדלת יחד עם בעלה שבעה ילדים. היא אוהבת לארח בחגים ובשבתות ואחרי חצי שנה מחוץ לבית התרגשה מאוד לבשל קצת מטעמים מ"פעם". עם שפית המלון היא הכינה מנה אוזבקית חגיגית בשם שאח-פלוב: דפי פילו, אורז, בשר עגל, צימוקים ומשמשים.
ברגעים אלו, למרות כל הקושי, ללימור יש מסר חשוב להעביר לכל המפונים. "נכון שכואב מאוד לא להיות בבית שלנו, ביישוב המקסים והירוק שלנו, אבל הבית זה הלב, והלב נמצא איפה שהמשפחה נמצאת".
