הפריקסה של חיימיקו: המונה טועם
(צילום: אלכס בורטמן)
עמק האלכוהול הוא לא רק בחיפה. גם במרכז יש עמק אלכוהול והוא נמצא באזור התעשייה בראשון לציון, שנמצא במזרח העיר באזור שבמשך השנים התפתחה בו תרבות אוכל מעניינת ביותר, כמו מסעדת סוהו המפורסמת.
ביקורות אוכל רחוב נוספות שיכולות לעניין אותך:
ליד כל מקום עם הרבה ברים מתפתחת מעצמת תרבות של אוכל שיודע לספוג את האלכוהול. החכמים אוכלים לפני השתייה ויש את אלה שטועים ואחרי השתייה נוחתים במקומות המוכרים עם רעב בלתי מתפשר למנה שלא קלה לעיכול, מהביס הראשון שלה ועד לנגיסה האחרונה. זה מדהים כמה שאני לא מתגעגע לנעורים, אבל מדי פעם עדיין מרגיש שמותר לי להתענג על העבר עם מנות שמזכירות לי נשכחות.
באמצע איזור התעשייה הישן של ראשון לציון יש כיכר שממוקמת קצת מחוץ לאקשן - אתה מתחיל מעלייה ובאמצע הכיכר הרכב נוטה הצידה לכיוון מטה. אני קורא לנקודה המרכזית הזאת "כיכר זינוק בעלייה". מסביב לכיכר הזאת יש כמה מסעדות והמון בתי עסק קטנים ומוסכים, ומהכיכר והלאה אפשר למצוא מה לאכול בכל כיוון שתלכו. לגבי חנייה - זה כבר סיפור יותר קשה, למרות שליד הכיכר יש מגרש חנייה עירוני.
בתחושה שלי אין ראשל"צי אחד שלא עובר בכיכר הזאת לפחות כמה פעמים בשבוע - בשעות היום לעסקים, בשעות הלילה לבילויים, ויש כאלה שעוברים שם בכל שעות הפעילות של היום.
ממש בכיכר המרכזית הזאת פתחו עכשיו מקום חדש - "הפריקסה של חיימיקו". זה לא הסניף הראשון של חיימיקו, שמחזיק גם בסניף המקורי בהוד השרון ומאז התפרס לסניפים נוספים בארץ. המנה שאכלתי שם יוצאת דופן לטובה עבור כאלה שרעבים במיוחד, אז כדאי להגיע ממש רעבים כי בטוח שמכאן תצאו שבעים.
פחמימה מטוגנת בתוך פחמימה מטוגנת
אני אכלתי את ההמצאה של חיימיקו - בוריקסה - אותו רעיון מוכר של פחמימה בתוך פחמימה: בוריק בתוך פריקסה. אל דאגה, הכל מטוגן לגמרי, במקום יש כשרות בד"צ בית יוסף והכול עובר דרך שמן רותח. את האדים שבפנים מקבלים בחינם על הדרך, זה תענוג אמיתי כי זה מגיע חם. היהדות תמיד אהבה להכשיר את האוכל, זה בטוח.
זה מתחיל עם פריקסה שמוכנת ביד אומן: לוקחים את הבצק התפוח, נותנים לו כמה מכות כדי שלא יעלה על גדותיו בטיגון, ואחר כך מגלישים אותו אל תוך השמן. אחרי שתי דקות לוקחים עלה בוריק מבצק דק, כל כך דק שאפשר לראות דרכו. העלה של הבוריק עגלגל ויפהפה, ולו מוסיפים ביצה, מקפלים לשניים, ומורידים גם אותו לשמן הרותח. פצצת הפחמימות בדרך לשלמות, ובינתיים אתה ממתין עם הרעב שלך וזומם בשקט על בר הסלטים.
בר הסלטים מתוקתק בדיוק כמו שחיימיקו קבע, כל רוטב נמצא במקומו, כל סלט מסודר כמו חייל במסדר. את הפריקסה טונה מכינים באותה המתכונת. יש מספיק שמן בתהליך הטיגון, אז את הטונה מקבלים לתוך המנה אחרי שסיננו אותה מהשמן, וככה זה יוצא ממש טעים.
אחרי שהפריקסה נשלף מהשמן, מוטי, העובד החביב שמאחורי הדלפק, בוצע אותו בסכין והאדים מתפזרים לכל הכיוונים. זה הזמן להוסיף רטבים - מטבוחה, טירשי, רוטב פלפלים, פלפל צ'ומה, החריף של יוסי ויש עוד. הרטבים מגיעים עם הסבר - החריף של יוסי זה רוטב פלפלים ירוקים חריפים טחונים גס, וזה חריף של אנשים שיודעים ואוהבים לאכול חריף. לי יצא חריף על חריף משני הצדדים.
אחרי שמוסיפים את כל הרטבים שאתם רוצים, מוציאים את הבוריק מהשמן ומניחים אותו מיד בתוך הפריקסה.
בשונה מסנדוויץ' טוניסאי רגיל עם ביצה קשה, בוריק ביצה לא אוכלים כמו שאוכלים פריקסה עם ביצה קשה. הבוריק הקלאסי הוא בסגנון של חביתת עין הפוכה כשהחלמון עדיין קצת רך ונוזלי - ככה אוכלים בוריק.
לפני שהם מוסיפים עוד ועוד מהכול, נותנים מכה קטנה לבוריקה בשביל לשחרר את הצהוב של הביצה, וגם כדי למנוע פיצוץ של הביצה מהבוריק והחוצה והלאה עליכם. באופן הזה החלמון גם מתאחד טוב יותר אל תוך הטונה.
כאן מתחילה הפקה שלמה של סנדוויץ' טוניסאי בפריקסה, שכבה על שכבה, עם הרבה טונה מעל הכול. הביצה הרכה בתוך הבוריק, מלפפון חמוץ חתוך לחתיכות קטנות, זיתים ירוקים חתוכים לעיגולים ומהצד השני הרטבים שמוסיפים עסיסיות לכל זה.
התפר של הפריקסה עומד במשימה עד לרגע האחרון, וכל נגיסה משחררת שכבה נוספת של טעמים. בכל ביס הבוריקה מתפצחת אל חלל הפה וכל התוספות משתחררות במלוא ההנאה. לכאן כדאי להגיע רעבים מאוד ולהישען קדימה כשאוכלים כדי לא להתלכלך. המנה גדולה ומשביעה לכל היום הלאה, זה פינוק אמיתי ששווה כל שקל.
