בכניסה למסעדת אוניקס (Onyx) בעיר התחתית בחיפה, פרוש שטיח אדום כאילו מדובר בארמון בקינגהאם או מינימום בהקרנת בכורה חגיגית בפסטיבל קאן. מעל מתנוסס שלט באורות ניאון נוצצים ועליו כתובה הצהרת כוונות: Let's get this party started. פוסעים פנימה והתגובה הראשונית היא וואו. וואו בריבוע. זה כאילו שנכנסנו לתוך פנטזיה קאמפית שנרקמה במוחו של צביקה פיק ז"ל והוגשמה כמסעדה. זהו שילוב בלתי אפשרי של אולם אירועים, מועדון הריקודים במיאמי כפי שהוצג בסרט "פני צלקת" עם אל פאצ'ינו, לובי בבניין בסגנון אר דקו, הווילה של פלאטו שרון בכפר שמריהו ובית אבות.
עוד ביצים עלומות:
מתיישבים על כיסאות קטיפה. עיטורים מוזהבים מכסים את העמודים שניצבים במרכז המסעדה. הבר מחופה שיש לבן, מואר באור יקרות. מעליו – דשא סינתטי שמודבק על התקרה (!). ציור מקושקש בסגנון ג'קסון פולוק בצבעים זוהרים ניצב ליד המדרגות, לידו קיר עם עשרות בקבוקי שמפניה. הקומה השנייה נראית כמו טרקלין VIP בנמל תעופה שהופיע בסדרה "מד מן", עם מקרר קטן לסיגרים בצד. המלצרים לבושים מדים שחורים וז'קטים רשמיים. הושקעו כאן מיליונים, זה ברור, אך המסעדה שלושת רבעי ריקה באחד מערבי אמצע השבוע. בפרפרזה מלנכולית על שירו של צביקה – זאת המסיבה, מי שבא, לא בא.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
אם העיצוב של אוניקס הוא מופרך, מוגזם ומגובב, הרי שהאוכל נותן לו פייט רציני. במילה אחת – הזיה. ברוכים הבאים למנהרת הזמן. השף ג'וני גוריק היה שף של בתי מלון והספיק להיות גם שופט ב"טופ שף: דובאי". להגיד שהתפריט שלו הוא מיושן זה אנדרסטייטמנט. יש בו שתי מנות עם מוס סלמון, למען השם. שתי מנות שמשופדות על ענף ועוד שתי מנות שמשתמשות במילה "מודרני". כלומר, בדיוק ההיפך. זה כאילו שנקלענו לקבלת פנים באירוע חברה בלובי של הילטון בניינטיז. יש אפילו מנה שקוראים לה "בונבון". מגישים כאן פינגר פוד שאולי נראה פוטוגני, אבל רק בתנאי שמצלמים אותו במצלמת פוקט חד-פעמית.
זה מתחיל במנה של "שוטר שרימפס". אל השולחן מגיעה קופסת תכשיטים שקופה שבתוכה ניצבות שש כוסיות של שוֹט, כמו אלה שהיינו מרביצים בהן טקילה וספרייט במסיבות כיתה י"א. כל כוסית מלאה עד גדותיה במיץ מנגו ופסיפלורה ובתוכה טובל שרימפס משופד על קיסם. המיץ חמוץ בטירוף, השרימפס טרי. אתה אמור לאכול אותו ולשתות את הנוזל בשלוק אחד. לא תודה. עדיף טקילה וספרייט.
אחר כך מגיע סטנד עץ – הכינו אותו במיוחד עבור המסעדה, איזו השקעה – ובו שישה טילונים מיניאטוריים. בתוך כל טילון – מוס סלמון. או יותר נכון – גבינת שמנת בטעם סלמון. על כל תלולית של מוס – עיטור צבעוני: קוביות בטטה סגולה, עירית, קוויאר שחור, קוויאר אדום ואבקת וואסאבי. האם אנחנו במסעדה או בשעת יצירה בגן חדווה?
אה, ואיך שכחתי את פרחי המאכל. לא חשבתם שבמסעדה כמו אוניקס תוכלו להתחמק מפרחי מאכל, נכון? פרחי מאכל מפוזרים על השרימפס, פרחי מאכל מפוזרים על טילוני מוס הסלמון, פרחי מאכל מפוזרים גם על מנה של ויטאלו טונטו שמוגשת עם "מגע מודרני של השף". מה המגע המודרני, תשאלו? נתחי הבשר הצרוב מגולגלים לרולדות קטנות, ובמקום קרם הטונה המסורתי, יש איולי חרדל. אם זה מודרני, אני רוצה לחזור לימי הביניים בבקשה.
המשכנו ל"סוכריות עגל", מנה שמתוארת בתפריט כ"עלי בקר מתובל בפיסטוק חלבי עם מרמלדת בצל ויין אדום משובח". אל השולחן מגיעה קובייה מיניאטורית, שמנונית, עשויה משכבות של בשר ("עלים"), משופדת על מקל, ולצידה – ריבת בצל דביקה. מנה נוספת, דומה בטעמה, הייתה שיפוד אנגוס, משופד על ענף רוזמרין, כמובן, עם פטריות שימג'י, ערמונים מזוגגים (שהוצאו מתוך שקית ואקום), שום קונפי וקרם בטטה, כלומר, גרבר, עם יותר מדי פלפל שחור גרוס. הבשר קשה ויבש, והמנה כולה טובעת בתוך מיצים סירופיים. זה אוכל שאין בו רבדים. הכול או מאוד חמוץ, או מאוד דביק ומתוק.
אולי בגלל זה היה מיותר להזמין קינוחים, אבל הזמנו בכל זאת. התגעגעתם לפרחי המאכל? הם הופיעו גם במנות האחרונות. "לימונצ'לו" מתואר בתפריט כ"קינוח לימון בשלושה מרקמים": סוכריות מתפוצצות בצבע ירוק ובטעם ליים, קרם לימון רוטט כמו גפילטע פיש (הגזימו עם הג'לטין) ומתחתיו ג'לי שהתפרק וקיבל טקסטורה גרגרית. את הבקלאווה מגישים באוניקס כשהיא "מפורקת": עלים של בצק פילו מקורמלים בדבש, שמסתירים קצפת שמנונית בטעמים קלושים של פיסטוק ומסטיקא. אלוהי הבקלאווה יושב בשמיים, יושב ובוכה.
דבר אחד ייאמר לזכותה של אוניקס: התפריט שלה מקורי. על זה אין ויכוח. מקורי מדי. מנות כמו שמוגשות שם, לא תוכלו למצוא באף מסעדה אחרת, לפחות לא בשנת 2022. זה הרגיש כאילו נכנסנו לתוך ארמון שמרחף מחוץ לזמן והוא תקוע באיזה לוּפ של מוס סלמון. כשיצאנו החוצה, אל האוויר החיפאי הקריר יחסית ואל רחוב העצמאות המפוחם והמאובק, הרמנו כוסית מטאפורית של טקילה וספרייט לזכר נעורינו שחלפו, ובפה שלנו היה טעם מתוק ועצוב. רק נשארה גחלת עמומה של אהבת הקיץ הגדומה.
על קצה המזלג: אוניקס החיפאית היא מסעדה שהתואר "מיושנת" קטן עליה. תוכלו למצוא שם מנה של טילון מיניאטורי ממולא במוס סלמון. זה אומר הכול, לא?
אוניקס (ONYX), דרך העצמאות 104, חיפה
