את שף עמנואל ברחובות ראיתי כבר כמה פעמים מהדרך, וכל פעם המשכתי לדרכי. המיקום קצת בעייתי, יש עבודות בכביש וצריך להחנות רחוק, אבל הוא אף פעם לא עמד ריק כשעברתי שם - והקהל בפנים סימן שזו נקודה שצריך לחזור אליה. הרגע הגיע בבוקר יום שישי.
יצאתי לעבודה בלי לשתות קפה של על הבוקר, ולקראת 10:00 כבר יצאו לי פיהוקים שבלעו את כל האוויר במונית. ניצלתי מקום חניה פנוי ליד שף עמנואל, בית קפה או מסעדה - נראה לרגע שהמקום עוד לא החליט מה הוא בדיוק. כרגיל הגעתי עם רמת ציפיות הכי נמוכה האפשרית, מה כבר יכול להיות, מקסימום כוס קפה ויאללה הלאה בדרך לשומקום הבא בתור, עוד יום שגרתי.
פה נכנס נימוס היתר שלי. על נימוס אני לא מוותר אף פעם, אולי זה בגלל שגדלתי בגבעתיים. נעמדתי לרגע מחוץ לדלת הכניסה, בפנים התור היה ארוך מדי, ופתחתי את הדלת ללקוח שיצא עם קפה ומאפה. ככה, מתחת לעיניים שלי, עבר לו מאפה עם המון שקדים מעל. לא הצלחתי לראות את הקפה בכלל, אפילו לא הרחתי אותו, תוך שנייה החלפתי תפקידים, חזרתי להיות מבקר אוכל רחוב בדרכים, העייפות חלפה לה ברגע והפכה לסקרנות אמיתית. שאלתי את הלקוח מה יש לו בידיים, והוא, שכנראה הנימוס שלי תפס אותו, ענה שמדובר ב"מאפה שקדים מאוד טעים". מאוד טעים זה השם האמצעי שלי ומאפה כזה לא ראיתי אף פעם.
עוד אוכל רחוב:
הרמתי את עצמי על קצות האצבעות והסתכלתי מעל לקהל הלקוחות לראות אם נשאר גם לי. החשש היה סביר ביותר, יום שישי, יום קצר, אני לא רוצה לפספס.
לא פספסתי. אני אוהב קרואסון שקדים, תמיד מעדיף אותו על הרגיל, אבל בשף עמנואל החליטו לפתוח אותו לגמרי, להפוך אותו על פניו, לשים את מחית השקדים באמצע, אחר כך לבזוק מלמעלה יותר מדי חתיכות שקדים, בכוונה - שלא יהיה ספק, למען עוד רגע של שחיתות אמיתית.
הביס מתחיל עם המון שקדים ורעש מעל, אחר כך קרואסון טעים ביותר אל תוך מחית השקדים והלאה עד למטה. רק תוסיפו עוד המון חמאה בבקשה, אין דבר כזה יותר מדי חמאה. וכל זה ב-18 שקל, גם המחיר מצחיק בשביל פינוק אמיתי.
