היום נחזור לפינתנו הקבועה - אוכל רחוב מעולה שברח מתל אביב בעל כורחו. או כספו. איך תל אביב מאבדת את בכורת האוכל בארץ? נראה שהתחביב העיקרי של עיריית תל אביב הוא לייצר חוסר נוחות בעסקים שבתחומה, ולאט לאט כולם בורחים החוצה.
חומוס לבלבי היה החומוסייה של הצפון הישן של תל אביב. פתח מוקדם, סגר מוקדם. עומר, הבעלים, היה מגיע כל בוקר - או יותר נכון, לפנות בוקר. הייתי מתאמץ למצוא חניה באזור, צועד כמה מאות מטרים לחומוס לבלבי, יושב כנוע ואוכל מנה גדולה של חומוס קומפלט. ואז מבקש מילוי חוזר ושוב נהנה מטעם השלמות.
בואו נדבר על שלמות. טעם שעליו גדלת, של מקום שפקדת יותר מדי פעמים. אתה נוטה להמשיך לחפש את אותו הטעם כשאתה אוכל חומוס במקומות אחרים, ומתאכזב - בעיה מוכרת לרובנו. ולפעמים אתה חווה את אותו הטעם בשתי חומוסיות שונות לגמרי.
עוד אוכל רחוב:
לפני שנים הייתה בכרם התימנים בתל אביב חומוסייה די ידועה עם שם שלא בדיוק הסביר את המקום - החומוס של הסורי. היית נכנס לאכול חומוס, מנה קטנה מדי, תמיד עם פירורי ביצה מלמעלה. מי שגדל על החוויה הזאת, יודע בדיוק למה אני מתכוון. איך שתי ביצים הספיקו לשלוש מנות? החומוס היה מעולה, אבל תמיד היה חסר בצלחת. אף פעם לא אהבתי לשבוע מהפיתות, אז תמיד יצאתי רעב. פעם אחת, מתוסכל, ביקשתי בקול רם תוספת חומוס. הם אפילו לא הקשיבו, רק סימנו לי עם היד לצאת. למקום היה את הקסם שלו (למרות שאת החומוס ההוא צריך לאכול עם ביצה שלמה על מלא), אבל לצערי הוא כבר נסגר לפני שנים.
מקום הראשון והיחיד שבו טעמתי את אותו הטעם של החומוס של הסורי מכרם התימנים, היה בחומוס לבלבי. זו הייתה הפתעה גדולה - אותו החומוס בדיוק. גיליתי גם שיש מילוי חוזר של חומוס. מאז אני כמו העכברים מהסיפור "החלילן מהמלין" - הולך אחרי החומוס של עומר מחומוסיית לבלבי.
עם השנים עומר העביר את החומוסייה כמה פעמים. עכשיו אפשר לבשר שנמצא לה מקום קבע - במודיעין. אותו החומוס המעולה, אותו הטעם הממכר של חומוס עם מנה נדיבה של טחינה מעולה, יחד עם ביצה בצד (חובה!). אין מצב שלא תבקשו תוספת של עוד ועוד חומוס, ותמצאו את עצמכם בדו-שיח עם המזלג בתוך הצלחת. ואין מצב שלא תלקקו אותה.
