צפו: המונה טועם מגלה שוקולד ממכר
(צילום: חגי דקל)
במשך שנים רבות לא היו לי שום ציפיות גדולות מאוכל מתוק, ועם הזמן התרגלתי לאכול מתוקים שקיבלו אצלי ציון "טעון שיפור". אבל עכשיו אני יכול להגיד שסופסוף אכלתי מתוק מעולה - ואפילו יותר מזה. אם נסתכל אחורה בתרבות המתוקים הישראלית, רובנו גדלנו על ממרח "השחר העולה". לרוב האנשים בכלל לא היה כסף לשוקולד טוב, ופסגת השוקולד שהייתה על המדפים היא "שוקולד ספלנדיד" - שוקולד שהיה קטן, יקר ומריר, ובכלל, עד היום הרבה ישראלים עדיין לא אוהבים לאכול שוקולד מריר.
ביקורות אוכל נוספות שיכולות לעניין אותך:
פעם, את הבונבוניירות שהיינו מקבלים במתנה היינו שומרים, כמו במערכון של אפרים קישון, ומעבירים הלאה לקורבן הבא. אלה היו שוקולדים "לראותם בלבד" - ואם במקרה פתחנו את הבונבוניירות האלה, היינו נתקלים בשוקולד נחות ולא מעניין, ממולא בליקר בלתי נסבל אפילו למבוגרים שבינינו.
באותם ימים, המתוקים לא היו ממש טובים ובטח שלא טעימים כמו בחוץ לארץ. פה בארץ, המשכנו למרוח שוקולד "השחר העולה" ולשכנע את עצמנו שזה טעים. זה אולי שוקולד טעים, אבל רק כשמורחים אותו על מצה בפסח.
את עוגות היומולדת השוקולדיות היו מכינים עם המון סוכר, כמובן בלי לוותר גם על סוכריות צבעוניות, מהסוג שבקלות היו יכולות לשבור שן בריאה לגמרי. פעם היינו אוכלים אוכל מתוק, אבל בדיעבד הוא לא היה טעים אבל אנחנו לא ידענו את זה.
מאחורי החנות יש מעבדה ששם לולה ויאיר מכינים את האלפחורס אחד אחד, והאלפחורס שלהם טעים יותר אפילו מעוגת השוקולד הכי טעימה בעיר
אחר כך, התחלנו לאכול שוקולד חלב - שוקולד שכל כך לא מתאים לארץ שלנו, כי הוא ממש נמס בידיים מהחום. למרות שמדובר בשוקולד לא כל כך איכותי, עם קצת שיכנוע עצמי נתנו לו את הציון "עובר". רק היום, אחרי שכולם כבר טסו לחו"ל וזללו בדיוטי פרי באירופה שוקולדים לרוב, התחלנו לטעום ולהבין מה זה שוקולד אמיתי ואיכותי: שוקולד שכשאתה לוקח ממנו חתיכה, הפנים שלך מתעוותות מרוב הנאה.
וכל זה רק שוקולד, עוד לפני שהגענו למתוקים אחרים, כמו אלפחורס. אני ידוע כחסיד גדול של כמות. "כמות" זה השם השני שלי, ובגלל זה הרבה פעמים אני מתעצבן על מקומות שמודדים את הכמויות של האוכל עוד לפני שבכלל שילמנו. אבל קורה שגם אני נופל כנוע לטעם ומופתע לטובה, גם בכמות קטנה. זה מה שקרה לי השבוע כשאכלתי מאפה כל כך קטן - אבל כל כך טעים - שהפתיע אותי לגמרי. קחו בחשבון שאתם הולכים להתמכר.
השבוע ביקרתי ב"אמאפולה אלפחורס" ברחוב אבן גבירול בתל אביב. אני אוהב אלפחורס אבל בחלק מהמקומות שמגישים מאפים קפואים שמחממים במקום, כבר שכנעו אותי לנסות לאכול אלפחורס ישראליים והתאכזבתי - קיבלתי שתי פרוסות של מאפה לא ברור וביניהן שכבה דקה עד דקיקה של ריבת חלב. לפני כמה שנים הוגנבה שמועה לאוזניי, שברחוב אלנבי יש חנות אחת שמוכרת אלפחורס תעשייתים שמגיעים ישר מארגנטינה, של המותג הארגנטינאי "הוואנה".
הלכתי לשם במיוחד, אכלתי ורק אז הבנתי על מה כל ההתלהבות - פרוסות המאפה אפויות במדויק, ממרח הריבת חלב עשיר בטעם והכול מצופה בציפוי שוקולד מריר קצת שכל נגיסה ממנו היא תענוג. באותו הרגע הבנתי את ההתמכרות של יוצאי ארגנטינה וגם את הגעגועים שלהם לאלפחורס, גם אם מדובר בסוג התעשייתי.
האלפחורס שאכלתי אז אמנם היה טעים מאוד, אבל הוא לא גרם לי לצמרמורת - אותה תחושת עקצוץ שעוברת מהגב עד לפנים בקו ישר. בשביל לקבל את התחושה הזו, צריך לאכול אלפחורס אמיתיים - או אצל ארגנטינאים, או אצל לולה ויאיר בחנות החדשה שלהם "אמאפולה אלפחורס".
רוב האנשים שאני מכיר אוהבים מאוד שוקולד ואפילו לא יכולים להעביר יום אחד בלי קוביית שוקולד, או חצי חבילה. חלקם הגדול לא מודים בהתמכרות, אבל לא יוותרו על פירור של עוגה שנשאר על הצלחת וכמעט ילקקו את הצלחת. אז אם גם אתם כאלה ויש לכם הפרעת שוקולד קלילה, תיזהרו, כי היא הולכת להתחדד מאוד אחרי שתאכלו את האלפחורס שנקרא Suave. וקחו את זה ממישהו שטעם כבר כמעט הכול.
האלפחורס של אמאפולה הוא קטן וממזרי, אני אישית לא יכולתי לאכול יותר מאחד כי זה כבר היה יותר מדי מתוק בשבילי. בכל ביס שלוקחים הגוף מגיב למתיקות - לשוקולד המעולה שעוטף את האלפחורס בנדיבות יתרה, לרעש העדין של שבירת השוקולד שנשמע כמו נקישה עדינה אל תוך עוגיית שוקולד החלב. זו לא עוגייה רגילה אלא עוגיית שוקולד חלב. השוקולד זה החלק הראשון בעוגייה שמתחילה מעולה ונהיית עוד יותר מעולה. משם ממשיכים למילוי עשיר של ריבת חלב ועד שתגיעו לסוף הנגיסה, כבר לא תצליחו לחשוב על כלום. אחרי הביס השלישי אתם תבינו.
השוקולד שעוטף את האלפחורס מעולה - שוקולד חלב עם מעט מרירות אבל זה לא שוקולד מריר, אלא זה פשוט השוקולד הכי טעים ואיכותי שאפשר להשיג, הרבה יותר טעים מהשוקולד של המותגים המוכרים. מאחורי החנות יש מעבדה ששם לולה ויאיר מכינים את האלפחורס אחד אחד, והאלפחורס שלהם טעים יותר אפילו מעוגת השוקולד הכי טעימה בעיר. ועדיין, אי-אפשר לאכול הרבה אלפחורס ברצף, בגלל זה לפעמים אני מגיע רק בשביל לטעום.
אם תתחילו לאכול את האלפחורס השני שלכם, תמצאו את עצמכם עוצרים לקראת החצי כי הגוף נותן את אותותיו. יש כל כך הרבה חוכמה בגודל הצנוע והכל כך מדויק של האלפחורס של אמאפולה, שעולה תשעה שקלים ליחידה. המחיר כאן בכוונה זול יותר והאלפחורס קטן יותר - לולה הגבילה את הגודל כדי להתאים אליו את המחיר.
יש בתל אביב קינוחים של מסעדות שנמכרים ב-50 שקלים ויותר, אבל אם בא לכם להתפנק על משהו מתוק והכי איכותי שיש, אני מציע לכם לקפוץ לאמאפולה על הדרך ולקחת שני אלפחורס. זה ייצא לכם פחות מ-20 שקלים ויתן לכם את כל המתוק שהגוף שלכם צריך.
