"מנת הסביח הכי מפנקת שאכלתי בשנה האחרונה"
(צילום: טל אזולאי)
אי שם בצפון, שוכנת לה עיר מעבר להרים - כרמיאל. אז נכון שכרמיאל של היום היא כבר לא עיר קטנה כמו שהייתה פעם והיא מתפרסת גם על ההרים שסביב לה, אבל הסיכוי שלי להגיע לכרמיאל בנסיעה עם המונית הוא קלוש. אבל אז יום אחד הגיע אליי מידע חשוב שכלל תמונה או שתיים, על מנה מעניינת של סביח שמוגשת מבעד לחלון והיא פתחה לי את הסקרנות.
וזה לא שלא טעמתי מספיק מנות סביח בחיי, אבל השמועה על הסביח של כרמיאל גרמה לי לחכות חסר סבלנות להזדמנות שתהיה לי נסיעה לכיוון בשביל לבדוק את "החלון". כן, ככה קוראים למקום.
רבע פיתה מטוגנת זו הייתה מנת פתיחה שהיינו מנשנשים פעם בשעה שחיכינו לאוכל. אני אכלתי את זה לראשונה בכרמיאל ומאוחר יותר כבר ראיתי את ההמצאה הגאונית הזאת נפוצה לכל המדינה
"החלון" הוא למעשה בוטקה של אוטובוסים לשעבר, שנמצא במרכז העיר, מול תחנת המשטרה המקומית, קרוב למגרש מכוניות גדול. בעודי מטפס עם המונית דרך הרים ווואדיות אל כרמיאל, פתאום הבנתי שכרמיאל הרבה יותר רחוקה ממה שזכרתי. אחרי הכול, לא נעים להגיד אבל לא הייתי בה כבר כמה עשרות שנים.
ביקורות נוספות שיכולות לעניין אתכם:
אני זוכר את כרמיאל כמקום הראשון שבו נתקלתי בפיתה מטוגנת - אותה מנה שמכינים מהרבע העליון של הפיתה, שהיו מטגנים ומגישים על דלפק לנשנוש חופשי ומפנק במיוחד - למי שהבריאות והקלוריות לא מעניינות אותו בכלל. זו הייתה מנת פתיחה שהיינו מנשנשים פעם בשעה שחיכינו לאוכל. אני אכלתי את זה לראשונה בכרמיאל ומאוחר יותר כבר ראיתי את ההמצאה הגאונית הזאת נפוצה לכל המדינה.
הגעתי לכרמיאל אחרי הנסיעה הארוכה כשאני ממוקד מטרה. על השלט במקום כתוב "סביח ובירה", אבל הימים שבהם שתיתי את המשקה הזה שהוא מבחינתי כמו לחם נוזלי, עברו וחלפו להם, לכן התמקדתי רק בהזמנת מנת סביח.
הצצתי מעבר לקצה החלון של הדוכן וראיתי שם בר סלטים שלם אבל בלי סלט ירקות, תוספת שאני אישית לעולם לא מכניס לפיתה. אז פה אין סלט ירקות, אבל יש הרבה תוספות אחרות - חריף אדום, עמבה, פטרוזיליה קצוצה, סלט כרוב קצוץ, בצל ירוק, ירקות קראנצ'ים חצי מוחמצים בסגנון עיראקי, שקיבלו את הצבע שלהם מכרוב סגול או מסלק. הכול טוב, העיקר שזה לא בצבע של עמבה. מבחינתי, החלק הכי חשוב בסיפור הוא שאין בפס הסלטים סלט ירקות.
זו פעם ראשונה שהרשיתי לעצמי לבקש מעובד דלפק כלשהו לרוץ על כל הפס, ואפילו בצורה אלכסונית. "לך על כל הקופה", אמרתי לו בביטחון, כשאני מתכוון שאני רוצה שישים לי מהכול.
הפיתה של "החלון" היא פיתה רצינית ואטומה כמו שצריך. פטפטתי עם החבר'ה הצעירים שאוכלים כאן, ובלי לשים לב כמעט שלחתי יד למנה של לקוח אחר.
אחרי כמה רגעים נוספים של המתנה כבר החזקתי ביד לא פחות מיצירת מופת של סביח, ממש כאילו הייתי ברחוב טשרניחובסקי בתל אביב. תל אביבים ותיקים כנראה יזדהו איתי - על יצירה כזאת בתל אביב היו מפרקים לכם בקלות אפילו יותר מ-40 שקלים, אבל כאן למעלה על ההרים, על מנה מופלאה של סביח תשלמו רק 25 שקלים.
עכשיו הגענו לחצילים של "החלון". כמעט אף אחד בארץ לא מקפיד על כאלו חצילים מהסוג השמנמן והטעים ללא גרעינים בפנים. החבר'ה במטבח עובדים כאן כמה שעות ביום רק בשביל להכין רצועות חציל ארוכות ודי אחידות במראה. לפני הטיגון מצפים את החציל וזה נותן לו פריכות מעולה.
החלק הפנימי שלו רך ונימוח מהטיגון הזריז וכל שאר הסלטים יחדיו נותנים כאן את מנת הסביח הכי מפנקת שאכלתי בשנה האחרונה ובלי הרבה כאב בארנק. אם אתם נמצאים בצפון ומטיילים בין הגליל העליון לגליל התחתון, הסביח של "החלון" הוא מנת חובה נהדרת וזולה מאוד, ששווה עצירה.
