המונה טועם יצא לבדוק מרק שעועית של עגבניות לכל כיס
(צילום: שמוליק דודפור)
אם הייתם מגיעים לפני כמה שנים לרחובות הייתם חושבים שהגעתם לעיר הכי מוזנחת בארץ. מכון ויצמן המטופח שנמצא בכניסה לעיר היה אנטיתזה למה שקרה בתוך העיר, שם ההזנחה הייתה בכל כיוון שאליו הסתכלתם, והשוק היה השוק הכי לא מזמין בארץ.
עד לפני 15 שנה עוד היו אזורים ברחובות שלא היו בהם אפילו מדרכות, ונראה היה כאילו העיר הזאת לא מעניינת את מי שגר בה. אבל לצד שאר הדברים שכבר עברו מהעולם, גם ההזנחה בעיר נשכחה, והשוק העירוני התחדש ועכשיו הוא נמצא במבנה יפה ומסודר, שבו כל עסק נמצא במקומו וכבר לא צריך ללכת בתוך שלוליות בוץ בשביל לעשות קניות. אין ספק שעל רחובות עוברים עכשיו ימים טובים.
עוד ביקורות אוכל רחוב שאולי יעניינו אותך:
המבנה של שוק רחובות לא מספיק גדול כשלעצמו, והאזור כולו הוא בערך בגודל של אי תנועה. כשתכננו את העיר, אף אחד לא העלה על דעתו שהיא תגדל לממדים כאלה. השוק העירוני עדיין מתקיים במרכז העיר, אבל נכון להיום הוא קטן והוא ממשיך וזולג גם החוצה: מחוץ למבנה השוק יש סככה ארוכה שפרוסה לאורך כל צידו של המבנה, כשמתחתיה יש עוד ועוד עסקים ודוכנים שנראים כאילו הם רק באופן זמני כאן.
אבל אנחנו כאן בשביל לאכול: אם אתם נכנסים מקצה השוק והולכים לאורכה של השדרה, בערך באמצע תגיעו לשולה. לשולה יש דלפק ועליו ריבות שהיא מכינה. אני טעמתי ריבת תפוז סיני שהטעם שלה יותר מר ממתוק, בדיוק כמו שריבת תפוז סיני צריכה להיות. אם אתם חובבי ריבות כמוני, ובמיוחד אוהבים ריבת תפוז סיני, אתם בטח יודעים מה הטעם הנכון לה. הייתה שם גם ריבת עגבניות שרי, שאותה החלטתי שאקנה בפעם הבאה שאגיע לאכול כאן.
בצד של הדלפק, שעמוס בהרבה ריבות, עומדים גם סירים של מרק: מרק גריסים, מרק שעועית עשיר עם עגבניות וגם סיר עם פול. כל מנת מרק כאן עולה עשרה שקלים - לרגע עצרתי את עצמי - זה לא מחיר של עכשיו, זה מחיר של פעם, ואני אוהב את המחירים של פעם כי פעם היה יותר זול לחיות פה.
תפריט מרקים עונתי
הזמנתי פעמיים מרק - אחד כדי לאכול במקום ואחד לקחת הביתה, פעמיים מאותו הדבר. אני פחות חזק במרקי גריסים אז לקחתי מרק שעועית עשיר, ואם לא הייתי לוקח שניים הייתי מוצא את עצמי נכנס למונית עם מה שנשאר מהמרק הראשון וכועס על עצמי שלא לקחתי עוד אחד. לקחתי מרק הביתה גם כדי לראות אם הכמות הגיונית ומצליחה למלא צלחת מרק ראויה. מזל שבדקתי כי המרק עבר גם את הבדיקה הביתית - המנה יותר ממספיקה, במיוחד במחיר עשרה שקלים.
שולה מכינה את המרקים טריים כל יום. את הדלפק הקטנטן היא פתחה רק לפני כמה חודשים והיא עושה בו את הכול בעצמה. התפריט מתאים את עצמו לפי העונות ואת החורף היא מברכת עם מרק כל כך טעים וכל כך זול. שולה משרה את השעועית במשך יומיים לפחות, עד שהיא נבקעת בקטנה ומחכה עם הרבה סבלנות. השעועית מסרבת להיכנע בקלות להשריה, היא נשארת קצת אל דנטה ועדיין מאוד טעימה.
המרק הזה הוא מרק בלי קיצורי דרך, אין בו רסק עגבניות בכלל (ברגע שמוסיפים רסק עגבניות אי-אפשר לפספס את המתיקות שלו), אבל מרגישים את הטעם של העגבניות הטריות בתוך המרק, ואת הרגע שבו הן נמסו אל תוך שאר הטעמים.
יש במרק המון פרוסות שום, תפוח אדמה שחתוך לחתיכות קטנטנות, בצל, כרפס, או יותר נכון - שורש כרפס, ששולה טוחנת דק לפני שהיא מוסיפה אותו ליתר המרכיבים. גם הגבעולים וגם העלים עוברים טחינה, ואת הערך שלהם מרגישים בתוך המרק, וזה גם מה שהופך את המרק הזה בקלות לידידותי גם לילדים.
את קופסת המרק הראשונה פתחתי על המקום, ובגלל שאין איפה לאכול אכלתי ליד המונית אחרי שצילמתי את המנה. המרק השני, יחד עם הריבה, חיכה לי אצל שולה בדלפק שאקח אותם כשאסיים. המרק שעועית של עגבניות הוא מרק עם כל טוב - אי-אפשר להרים כף מבלי לקבל בה את כל החלקים שלו.
שולה דואגת כל הזמן להוסיף לסיר עוד ועוד שעועית, שחס וחלילה המרק יהיה לא עשיר, וחשוב לה שלא תתפספס אף כף. שעועית זה המאכל של העניים ואם המחיר הזה זול לכם, פשוט תדמיינו שאתם חלק ממעמד הביניים. להזכירכם, אין דבר כזה מעמד הביניים, זאת אשליה של עניים.
תלכו לשוק העירוני של רחובות, תעשו סיבוב בפנים ותתרשמו ואז תצאו החוצה לסככה, שם תחפשו ותמצאו את שולה. תקנו מרק אחד ואחר כך עוד אחד הביתה, לכו למאפייה שבכניסה לשוק ואם אתם חייבים - תקנו לחמנייה שתהיה לכם לטבול בתוך המרק וסגרתם פינה בזול.
