במשך 120 יום היינו בלי בית. שיפצנו, בקטנה. אבל אין דבר כזה לשפץ בקטנה - שיפוצים זה מסע שהדבר היחידי שאתה יודע בו הוא מתי יצאת לדרך והתחלת את הפרויקט. כל השאר, לא שלך בתהליך הזה. אז איך הגענו למצב הזה? זה לא משנה מה בדיוק קרה, לוחות זמנים השתבשו, קרה.
בגלל שתאריך היעד נמתח כל פעם בעוד שבועיים, בעוד חודש, לא יכולנו להיערך למעבר לבית אחר שישמש אותנו בתקופה הזו, לכן עברנו לגור בקראוון בשטח של בני בהרי אילת.
ענבר, אני, שלושת הבנים והכלב. לרגע עברנו לעולם אחר. בהתחלה ישבנו כל ערב בחוץ מתחת לשמיכה של כוכבים והתחושה הייתה כאילו אין עולם חוץ מאיתנו. ביום-יום שוכחים את כל הדברים האלה, כמו הצלילים של המדבר או הרוח שלו, גם אם אתה גר במדבר. כבני אדם יש לנו נטיה ליערות, להפוך הכל לירוק. בצעירותי חשבתי שזו חלק מהמשימה, חלק מהלבנות ולהבנות, והיום אני מבין שפשוט קשה לנו עם מה שאנחנו תופסים כ"ריק".
ריק מאלץ אותנו להסתכל לעומק אל החלל הזה שיש גם בנו בפנים. זה מצחיק, כי אפילו מספיק משהו קטן מתחת לרגליים בשביל לגרום לנו להרגיש ביטחון. כשאתה קופץ למים עמוקים מתוך סירה בים, מביט אל עומקים גדולים שהים נראה בהם כמעט שחור, זה מלחיץ. אבל כשאתה רואה את רצפת הסירה אתה מרגיש אשלייה של ביטחון, למרות שבינך לבין המעמקים מפרידה רק חתיכת פיברגלס.
התקלחנו בחוץ, במרחק 50 מטרים מהקראוון. באחד הלילות שחזרנו היה רעש של חיה שהלכה במקביל אלינו והבן שלי נדרך. הוא לא פחד מהחיה, הוא פחד מדברים שלא מגיעים מההיגיון. אין דרך להתמודד עם רציונל מול חוסר רציונליות. הרציונל והלא רציונל חולקים שם דומה, אבל הם מדברים בשפות אחרות לגמרי.
לא סיפרתי לו שכבר ראיתי שיש חיה שמלווה אותנו מהרגע שיצאנו מהקראוון, וכשיצאנו ראיתי את העיניים שלה נוצצות בחושך. במקום זה אמרתי לו: "תגיד צור, בעיר אתה מרגיש בטוח?" הוא מיד ענה לי "כן", תוך כדי שהתקרב אלי, קצת יותר מדי. "בעיר אתה הכי צריך לפחד", אמרתי לו. "כל מה שאתה שומע שמדברים עליו בחדשות, הכל קורה במקומות שבהם יש ריכוז בני אדם. וכאן זה רק אנחנו. אתה שומע שועל או זאב שהולך לידנו והפחד שלך ממלא את התמונה בליצנים מפחידים ובשדים, אבל אל תיתן לפחד שלך לנהל אותך. תן לפחד את המקום שלו, הוא אינסטינקט חשוב, הוא זה שגרם לך להיות מודע לכך שמישהו עוקב אחרינו, אבל אל תיתן לפחד להחזיק בהגה, הוא נהג מסוכן".
אני מבין שהורות זו עבודה בלי הפסקה. יצאת להפסקה קצרה? זה בסדר, גם זה שיעור בשביל הילד. אבל אין באמת הפסקות בהורות, זו עבודה של 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע. ברגעי משבר אני מתקשר להורים שלי, וככל שהזמן עובר אני מפנים שהורות היא משרה שאני הולך להמשיך לעבוד בה עד הקבר. אין פנסיה.
ארוחות על אש גלויה
בעיניים של ענבר ושלי, משברים וזמנים קשים הם הרגע האמיתי לשיעור. השיעור הוא בעיקר לנו, אבל בעשור האחרון כשיש ילדים, כמובן שגם בשבילם. ואנחנו מתרגלים את זה לאורך כל החיים. הסברנו לילדים שאנחנו יוצאים להרפתקה, ולא הגדרנו להם לו״ז כי אין יותר גרוע מלאכזב.
לפני שיצאנו להרפתקה הזו הייתה לנו ההורים שיחה עמוקה על מה נותן לילדים יציבות בעולם הזה. כמבוגרים, אנחנו אומרים אוטומטית "בית", אבל הבנו שבעצם אנחנו זה הבית שלהם, ושבעולם שפוקדים אותו משברים ושינויים בלי סוף, עדיף לפתח את אשליית היציבות הזו בנו - אנחנו נהיה רצפת הפיברגלס הזו בשבילם, עד שהם ירגישו ביטחון להתמודד עם הכחול העמוק שמתחתם, ושכל עוד אנחנו עומדים חזק מול הגלים, הם ירגישו את הביטחון שהם צריכים, וכך היה.
אנחנו, שעד לפני רגע חשבנו שאנחנו עובדים קשה, הוספנו עוד 200 ק״מ של נסיעות בכל יום למשך שישה ימים בשבוע, וגילינו שב-24 שעות יש הרבה יותר זמן ממה שחשבנו. כל יום נפתח בחמש בבוקר ונסגר בחצות לכל המוקדם. שמרנו על קו יציב של ארוחות ערב כל יום מחוץ לקראוון, בישלנו את הארוחות שלנו על אש גלויה, ועל פלטה של זוג כיריים חשמליות.
לקראת סיום תקופת השיפוצים חיכינו עד שהיינו בטוחים שלא יהיה שום בלת״ם וששום דבר לא יצוץ וישבש את המעבר, ואז התחלנו להכין נפשית את הילדים למעבר, בשביל שיהיה להם מינימום זעזוע. זה התחיל בזה ששבועיים לפני כן התחלנו להיזכר למה הם מתגעגעים אליו ביישוב שלנו, ונמשך לשיחות על מה הם יעשו בחדרים שלהם. במשך שבועיים דיברנו יותר ויותר על החזרה לחיים ביישוב שלנו, עד ששבוע לפני כן הם כבר אמרו שהם רוצים לחזור.
ואז, שלושה ימים לפני המעבר, בזמן ארוחת הערב, סיפרנו להם שאנחנו עוברים עוד 72 שעות. כששאלתי את הבכור שלי למה הוא הכי מתגעגע, הוא אמר לי לשני דברים: לאוכל של בית, כזה שאוכלים בקערה גדולה, ולארוחות גדולות, כאלה שכל המשפחה באה, ושחברים שעוברים בחוץ פשוט נכנסים כי הם שומעים רעש של צחוק מהבית.
מצויין, אמרתי לו, נתחיל באוכל של בית, ובשבוע הבא נעשה ארוחה גדולה. ביום של המעבר, אחרי שסידרנו להם מזרנים על הרצפה והכנסנו את כל הארגזים הביתה, נכנסתי למטבח והכנתי תבשיל אונטריב ביין אדום.
הלכנו לישון כולנו באותו החדר והשארנו חלונות פתוחים, למרות הקור, כדי שנצליח לראות את הכוכבים המאירים בשמי הלילה השחורים.
אונטריב ביין אדום
יא אללה שלי, כמה שאני אוהב אונטריב, זה נתח כל כך וורסטילי. אני יודע שזה מוזר לקנות נתח שלם, אבל עם תכנון נכון של ארוחות אפשר לשחק איתו במשך שבוע. הכנתי רוסט ביף קטן לכריכים קרים, טחנתי חלק לחומוס בשר ועם השאר הכנתי את התבשיל הזה, וסגרתי את החלק הבשרי של כל השבוע.
אם אין לכם נתח שלם אז תמיד אפשר לקנות לפי קילוגרם. בקשו מהקצב את החלק הכי שומני שיש, כי שומן הוא הטעם.
אני הגשתי עם המנה חמוצים, כבושים, עגבניות ושבבי פרמזן, ולידה הייתה גם מנה נוספת של גרגרי חומוס חמים עם טחינה לימונית ומלא שמן זית וזעתר שחמודי הביא אתו.
את הבשר אני חותך לקוביות מוגזמות בגודל 3-4 ס״מ כל אחת, כי אני אוהב שיש להן שטח פנים שיכול לקבל צריבה טובה בשלב הראשוני, ואני גם מעדיף אותן כך בבישול הארוך. ציר העוף המחוזק נותן גוף לתבשיל.
אני מודה: יש לי חולשה אמיתית לתבשילים. כשלמדתי בישול היה לנו פרק שלם שהתייחס לבישול במובן הכי צרפתי קלאסי שלו, ובכלל בשנים האחרונות בכל מקום שאני מגיע אליו אני ישר מחפש את המקומות שמגישים בהם תבשילים. היום זה הרבה יותר מרגש אותי היום מחוויות פיין. אני חלילה לא מבטל אותן, אבל לכל דבר יש את הזמן ואת המקום שלו.
תבשיל אונטריב
המצרכים:
לתבשיל -
מעט שומן (עדיף שומן עוף)
1.5 ק"ג אונטריב חתוך לקוביות
2 גזרים, חתוכים גס
1 בצל לבן, חתוך גס
2 גבעולי סלרי, פרוס גס
1/2 כרוב סגול, חתוך גס
3 גבעולי תימין
1 ראש שום חצוי
2 עלה דפנה
1 כפית ראס אל חנות
500 מ״ל יין אדום (בורגון פשוט יעשה את העבודה)
2 ליטר ציר עוף מחוזק
לציר העוף המחוזק -
4 ק"ג כנפי עוף
חופן סלרי עלים
1 בצל לבן, פרוס
אופן ההכנה:
- מכינים את הציר המחוזק - שמים את כל המרכיבים בסיר, מכסים במים, מביאים לרתיחה. מקפים את הקצף שעולה למעלה ומנמיכים את הלהבה עד שמתקבל בעבוע עדין. מבשלים כשעתיים על להבה נמוכה. תמיד תזכרו - אנחנו לא מחפשים צמצום אלא מיצוי.
- מקררים מעט את הציר שהתקבל, מסננים, ושומרים בצד את כנפי העוף (אפשר לפרק את הבשר מהן עם הידיים ויש לכם אחלה בסיס לסלט עוף לכריכים של בית ספר לילדים) אם בא לכם.
- מעבירים למקרר את הציר למשך לילה. השומן של הכנפיים יעלה לאט לאט, יצטבר ויתמצק. תוציאו אותו עם כפית ותשמרו אותו בנפרד. הוא נהדר למלא דברים, החל מממרח עם קצת בצל מקורמל ועד בישול. לי תמיד יש במקרר קופסה של שומן עוף שאני מבשל איתה.
- מכינים את התבשיל - מחממים את שומן העוף בסיר עם בסיס עבה על להבה בינונית-נמוכה. משחימים את הבשר מכל צד עד שמתקבל צבע זהוב מכל הצדדים. מוציאים את הנתחים, ומכניסים את הירקות. מאפשרים להם "להזיע" בסיר במשך חמש דקות.
- מוסיפים את השום, התימין, עלי הדפנה והתבלינים. מחזירים את הבשר ומוסיפים את היין. מגרדים בכף עץ את כל המשקעים של הבשר שהצטברו בתחתית הסיר.
- אחרי שהיין הצטמצם בחצי, מוסיפים את ציר העוף, מביאים לרתיחה ומנמיכים את הלהבה. הביאו את הסיר לבעבוע עדין מאוד. כסו במכסה והשאירו להתבשל שלוש-ארבע שעות, עד שהבשר מתרכך אבל לא מתפרק, ושמרכיבי הרוטב התחברו לטעם אחיד.
- אחרי שמוכן, השאירו בצד לנוח למשך חצי שעה, ורק אחר כך תמזגו לצלחות.
