לפני כמה שנים נסעתי עם לקוח מעניין, דגש על מעניין, אותו אחד שחייב להרגיש יותר חכם מנהג מונית ממוצע. הוא שאל אותי בנוגע לטור שלי - מה יותר חשוב לי, המחיר או הטעם? אחרי פחות משנייה התשובה שלי הייתה חד משמעית: המחיר תמיד בא לפני הטעם, אם זה טעים אחרי שזה זול, אז יש כתבה. כמו רוב המדינה, אני גם ככה לא הולך להיות מיליונר. תחשוב נמוך, שלא תיפול מגבוה אף פעם, זו הדעה שלי.
לאחרונה אני קורא יותר מדי כתבות על מקומות שנסגרים להם כאילו מעצמם, וכל שף פורס את משנתו על למה וכמה לא הלך לו, או כמו שאני קורא לזה - מעניין.
אם כבר שמתם לב שלא הולך לכם, אולי תפסיקו להבטיח אוכל יקר למעט קהל? קחו את כל הכישרון שיש לכם, ולכו תכינו אוכל למסה הציבורית ולא לקהל הכי ביקורתי בעולם האוכל. תכינו את מה שממש מעריצים בארצנו הקטנטונת - אוכל רחוב.
הדבר הראשון שתפס לי את העין היה השלט: "לא רק בורקס". התפקיד של השלט הוא למשוך אותך לאכול דרך העין, אבל שלט שמתחיל עם המילה "לא" יותר מעניין אותי, כאילו מנסה דווקא לאתגר לי אישית את התיאבון. גם כמות הלקוחות הייתה מבטיחה בעיניי.
עוד אוכל רחוב:
שלווה, הבעלים, הוא כבר חלק מהנוף של השכונה. כן, ככה קוראים לבחור. המקום שלו מלא לקוחות מקומיים שבאים לאכול כמעט כל יום, חלקם אפילו כל יום, זה כמה "לא רק בורקס" הוא מקום טעים.
אז יש דלפק, יש כמובן בורקס, יש גם כמה מאפים גיאורגיים מוכרים - תמיד לחם עם סוג של גבינה שמנה מדי, ויש מחבת שלא מפסיקה להכין חביתות כל הבוקר - פיתה ב-15 שקל, בגט ב-20 שקל בלבד. המחיר תואם את המקום.
בפעם הראשונה במקום לקחתי לי פיתה עם חביתת ירק והמון גבינה, יחד עם מעט חריף ועמבה, על הבוקר. אחר כך הגיעה ההזדמנות המצולמת: בגט חביתת ירק עם גבינה. טוב זה לא בדיוק בגט, זו לחמניית בוקר בגודל חצי בגט. תכל'ס זה כמו לחמניית בית ספר הארוכה. בכל מקרה - במהלך הכנת החביתה (שתי ביצים כמובן) שלווה מוסיף יותר מדי גבינה גיאורגית שמנה מהסוג היקר יותר, החביתה מתנפחת לה בתוך המחבת, אחר כך הוא מוציא את הלחמנייה מהתנור, ואחרי חימום קל - כל החביתה פנימה (וקצת גולשת לה החוצה). וזה הרגע שבו אתה צריך להיזהר לא לחטוף כוויה בחלל הפה.
זו בסך הכול חביתת ירק עם גבינה שמנה מדי, קצת חריף ועמבה. להזכירכם שפים, 20 עד 40 שקל בלבד - זה טווח המחירים של רוב העם. עכשיו לכו תכינו אוכל בהתאם, אם הוא גם יהיה טעים, פרנסה תהיה על בטוח.
