המונה טועם קובי רובין
(צילום: ירון ברנר)
בשבוע שעבר הגעתי עם נוסע במונית לרחוב העצמאות בחיפה, וישר נזכרתי בבורקס העגלה - אותה עגלה ישנה שעמדה פעם ליד הברזלים ברחוב. כאן התחילה מסורת של בורקס, שעד לפני כמה שנים הייתה בדיוק אותו הדבר, עם אותה העגלה, באותו המיקום ועם בורקס שמתחממים במקום, עשן קליל שמרחף מעל וריח חמקמק של גחלים לוהטות מהמגש שמתחת.
ביקורות אוכל רחוב נוספות שיכולות לעניין אתכם:
אם אתם חיפאים אז הדבר הזה הוא מבחינתכם מובן מאליו, אבל כל השאר, הלא חיפאים, בורקס שמכינים על המקום זה משהו נדיר. מבחינתנו הבורקס מגיע קפוא.
חוץ ממקומות בודדים, כמו הדוכן של דילק בשוק התקווה שמכין בורקס במקום, רוב המקומות מעגלים פינות (פעמים רבות מתוקף הגדרות הרישיון של המקום אי-אפשר פשוט להכין בו בצק מאפס) - מכינים את הבורקס מראש ומחממים כל יום מחדש שוב ושוב.
כאן, בבורקס העגלה, מכינים את הבורקס מול הפנים של הלקוח, ומיד מכניסים אותו לתנור, מה שלוקח במינימום שמונה דקות בין ההכנה ועד לביס לוהט ומעולה.
כבר שנים שאני מתריע לא לאכול בורקס בדוכני רחוב שבהם מחממים את הבורקס המוכן או באותן מאפיות שבהן אתם נאלצים לשלם את שכר הדירה של המקום דרך המחיר לקילוגרם בורקס. בזמן האחרון המחיר לקילוגרם בורקס (גם קפוא ומחומם) הרקיע ליותר מ-50 שקלים, אז תודה רבה, אבל לא תודה.
אבל בחיפה עושים כבוד לגבינה ושמים אותה בתוך בצק ראוי, מקורי ואמיתי, שמיוצר בייצור עצמי במקום, בלי התחכמויות ובלי קיצורי דרך. אז אם אתם מגיעים לחיפה, אתם חייבים לעצמכם להגיע לבורקס העגלה ולהתלהב כמו ילדים קטנים.
תוכלו להתבונן בשף-אומן שמנפח את הבצק לבועה יפה ונותן לבצק לנחות על השולחן לרידוד קצרצר. אל תשכחו ליידע מראש שאתם לא מקומיים, ולבקש שלא יוסיפו לכם זעתר על הבורקס אחרי החיתוך, כי מסתבר שזה קטע של חיפאים בלבד - משום מה הם אוהבים להוסיף זעתר על הבורקס. לך תבין. אבל יש כאן על הדלפק כלי עם זעתר, למי שרוצה להרגיש חיפאי.
גבינה מעולה, בצק קריספי וחרוך
הזמנתי מנה וקיבלתי צלחת עם בורקס וגבינה שנוטפת בין החיתוכים של הבצק. ליד זה הוגשה ביצה קשה, שזו תוספת חובה מבחינתי, ומלפפון חמוץ.
לפני שהספקתי לעצור אותו, המוכר בדלפק כבר הספיק להוסיף זעתר לבורקס שלי, אז כל המנה נצבעה בטעם של זעתר, אבל חוץ מזה הגבינה הקצת מלוחה הייתה מעולה והבצק היה קריספי ולא עבה מדי. הבצק גם היה חרוך טיפה מלמעלה וטעים עד כדי כך שיצא לי חיוך של הנאה. הלוואי על שאר הערים בארץ לזכות למקומות כאלו מקצועיים שמגישים בורקס.
התחלתי מיד לאכול כשהאדים עדיין מסביבי - סבלנות אף פעם לא הייתה הצד החזק שלי. כמעט קיבלתי כווייה אבל אם כבר להיכוות בחך, אז לפחות מאוכל טרי וטעים שהכינו לי על המקום.
