המונה טועם: אוכל טורקי טעים, זול וכשר בתוך תל אביב
(צילום: נויל האריס)
בתל אביב יש כמה מקומות שאפשר לאכול בהם אוכל טורקי ורובם כבר לא הומי אדם כמו פעם. רוב האוכל הטורקי אהוב עליי מאוד, במיוחד השווארמות שמלאות בשומן בלי שום בושה או קמצנות.
אני מרגיש שאנחנו עכשיו בקצה של עליית המחירים, ויש מקומות שכבר התחילו בשקט להוריד את המחיר על דעת עצמם, כמו למשל פלאפליות שהעלו את מחיר המנה ל-20 שקלים ומצאו את עצמן עומדות ריקות.
ביקורות אוכל רחוב נוספות של המונה טועם:
ובחזרה לאוכל הטורקי - לחמג'ון זו מנה שגם בטורקיה היא מנה מנצחת וזולה. אולי בגלל המחיר הזול, שמתי לב שיש לעתים דוכנים שלא מקפידים בהכנה של הלחמג'ון ולא משקיעים בה נגיד כמו שמשקיעים לשווארמה. כאילו אומרים לך שאם הגעת לאכול בזול אז זה מה שתקבל ולא שום דבר יותר. יש מקומות שחוסכים עליך בכל שלבי ההכנה ואז אתה מקבל מנה לא מספיק טובה או במקרה הטוב מספקת, ובדרך כלל זה לא נראה טוב מספיק.
לפני כמה שבועות כתבתי כאן על מסעדת סירים, שנמצאת ממש ליד מסעדת באבאג'ים. הפעם עברתי שוב באיזור והייתי רעב אז רציתי לבקר במקום שתפס לי את העין כבר אז. מצאתי חנייה ואז חיפשתי את השלט החדש של באבאג'ים שהוא כאילו בכוונה לא בולט מספיק - כאן לא מתאמצים להראות את עצמם. בהתחלה באבאג'ים קם לטובת המשלוחים אבל על הדרך הם פתחו גם דלפק לטובת הכלל. היום יש אנשים שאם האוכל שהם הזמינו לא מגיע עד לדלת של הבית כשהוא רותח בטמפרטורה הנכונה הם לא מרוצים מהחיים.
הצצתי שוב לתוך חלל המסעדה והיא הייתה הומה באכלנים שאחזו בפתקים שקיבלו בקופה בכניסה, מחכים בסבלנות לתורם המתקרב. שליחים נכנסו ויצאו, שואלים לתורם, אוספים אוכל וממשיכים הלאה ללקוח הרעב בבית, אז הצטרפתי לתור וניסיתי להבין את המחירון.
חריף חורך
בזווית העין ראיתי לחמג'ון טרי נשלף מתוך מערום של לחמג'ונים, ישר מהתנור לדלפק, וכמעט הלכתי לעמוד בתור לאסוף אותו לפני התשלום. ענן העשן החם שעלה מהלחמג'ון משך אותי אליו בזריזות, קודם את הצוואר ואחר כך כל הגוף ניסה לעקוף את התור. באמת שהגעתי רעב ובאופן כללי אני רעב כל הזמן.
אחרי המתנה ארוכה יחסית הגיע תורי. ההזמנה שלי הייתה כמעט צמחונית - כלומר, הזמנתי את הלחמג'ון הבשרי כמובן אבל הוספתי עליו כמה שיותר תוספות צמחוניות: סלט כרוב, חריף וצ'יפס. בטורקיה אין חומוס, וכדי לא להרוס את הטעם, לא כדאי לכם להוסיף חומוס גם. נמאס לי בכל פעם מחדש לבקש באסרטיביות - "בלי חומוס, בבקשה". העובד שמאחורי הדלפק יכין לכם מנה עם מה שאתם מעדיפים, אבל אם אתם רוצים לטעום את הטעמים באמת, תבקשו לחמג'ון בלי חומוס.
את הלחמג'ון צילמתי במלוא תפארתו לפני הליפוף, הגנבתי את האף מעל הפתח שלו מלמעלה ולרגע התבלבלתי והפסקתי ללכת. כדי להצליח במשימה, הרחקתי את הלחמג'ון מהאף והלכתי למונית עם היד מושטת קדימה מחשש שלא אעמוד בפיתוי ואתן ביס כדי לטעום עוד לפני התמונה. צילמתי כמה תמונות כדי לצאת ידי חובה, נשענתי על צד המונית והתחלתי סוף סוף לאכול.
הבצק מבחוץ היה פריך רק קצת, ובפנים שכבת הבצק היתה רכה מהשומן של הבשר. החריף קצת חרך, סלט הכרוב המעולה החמיץ קלות את המנה, ואני אכלתי את כל הלחמג'ון תוך שתי דקות וחצי. לקראת הסוף נכנעתי לכמות הגדולה, אבל אחר כך המשכתי עד לסוף הלחמג'ון, יחד עם השומן שהצטבר למטה בקצה בתוך הנייר.
מי שהמציא את הנייר הכל כך דק אך מחושל הזה שעוטף את הלחמג'ון, הייתי מאחל לו לאכול ככה כל יום. אחרי כמה נגיסות של הנאה, אתה מתחיל לחתוך בסיבוב בשביל לא לאכול בטעות את העטיפה, ואז הנייר מפתח אליך התנגדות - לא משנה מאיזה כיוון אתה רוצה לחלץ עוד ביס, אתה כמעט נוגס עם השיניים בנייר, עוצר לרגע, נושם עמוק ומנסה לחקור למה הנייר לא נתלש בקלות. אז מצאתי פתרון: הורדתי את העטיפה הצלחתי לחלץ את הלחמג'ון מעטיפת החנק המעצבנת והמשכתי לאכול.
הלחמג'ון של באבאג'ים בסניף הכשר מאפשר למי ששומר לאכול אוכל כשר בתוך תל אביב ובזול. כאן מכינים אוכל טורקי - עוף זה ציפור וכאן יש בשר בקר או כבש בלבד במחיר של 25 שקלים. וזה זול אפילו ביחס למנת פלאפל או סביח.
