צפו: המונה טועם אכל חומוס כבד אבל מלא טעם
(צילום: אבי חי)
רחוב אילת בחולון ידוע ומוכר כאזור מגורים. הרחוב הזה נמצא בדרך לשכונת ג'סי כהן, ויש בו שורות של חנויות לאורך כל הרחוב, כולן בצד אחד בלבד. אותי עניין לראות מי פותח חומוסייה בכזה מקום, ולא במרכז העיר, למשל, איפה שרוב ההתרחשות.
ביקורות אוכל נוספות שיכולות לעניין אותך:
בשנים האחרונות מרכז חולון שינה את פניו ועכשיו יש בו יותר ויותר מסעדות. ברחוב סוקולוב, למשל, אפשר למצוא הרבה דברים לאכול - מבתי קפה חדשים ועד דוכני רחוב. שאר האזורים של חולון מתאפיינים כשכונות מגורים איכותיות ואיכותיות יותר. בבסיסה, חולון היא עיר למגורים ופחות לבילוי.
הסקרנות שלי והרעב באמצע יום עבודה על המונית הובילו אותי לחומוס פרג'י, אבל הגעתי לשם עם הרבה ספקות - איך, למה וכמה, היו שאלות ששאלתי את עצמי. אחרי מספר ימים שבהם היו לי כמה נסיעות לחולון, הצלחתי להגיע לחומוסייה הזאת.
חומוס לא יכול להיות כמו שליכטה, הוא חייב להיות בעצימות ובכבדות של טיח. כשאתה מנגב את החומוס שלך הוא לא אמור לגלוש לאיפה שניגבת לפני רגע
החניתי את המונית באחת משפע החניות שיש באזור. גם אם תלכו כמה מטרים ברגל זה יהיה שווה כדי להגיע לחומוס הכי טעים שאכלתי בשנה האחרונה. הגעתי לפתח המקום עם ספק נדרש, הרי לא יכול להיות משהו מספיק מעניין דווקא כאן, ואיך שאני אוהב לטעות לטובה.
הזמנתי את המנה הקבועה שלי, ועוד לפני שאכלתי שילמתי 25 שקלים. כמובן ששאלתי אם יש מילוי חוזר, ואמרו לי "כן, יש מילוי חוזר, אבל לא תצטרך אותו כי המנה גדולה".
הסכמתי לבדוק בהמשך את גודל המנה, וגיליתי שמנת החומוס קצת גדולה מדי אפילו בשביל ענק כמוני. הורדתי את רמת הציפיות שלי וישבתי לחכות באחד השולחנות שבחוץ. דני הגיש לי את מנת החומוס, טעמתי וחזרתי פנימה רק בשביל לראות אותו מגיש מנה נוספת למישהו אחר. רציתי לראות איך החומוס מגיע מהכלי לצלחת. כאן מגישים חומוס חומוס, חומוס מוצק עם התנגדות ברורה.
בתקופה האחרונה לא כל הטעימות שעשיתי היו מספיק מעניינות או טובות. לפני כמה שבועות עוד הספקתי לטעום חומוס שלא היה מספיק טוב, אפשר לקרוא לו "חומוס מים למתקדמים", שאותי לא הרשים בכלל. אני יכול להגיד ששבעתי ממקומות שמוזגים לך את החומוס הנוזלי ולא מטיחים אותו אל תוך הצלחת בכבדות מדויקת למביני דבר.
בל נשכח ונזכיר בקול רם עכשיו לכולם - חומוס לא יכול להיות כמו שליכטה, הוא חייב להיות בעצימות ובכבדות של טיח. כשאתה מנגב את החומוס שלך הוא לא אמור לגלוש לאיפה שניגבת לפני רגע.
מהופנטים מהחומוס
חומוס פרג'י התחיל את דרכו כמה חודשים לפני הקורונה ושרד. את המקום מנהלים שני אחים, מוטי ודני, שמנהלים את העסק הקטן שלהם. אני לקחתי מנה והלכתי לשבת בנימוס ועדיין לא הספיקה לי פעם אחת כדי לבדוק את המקום וחזרתי לשם פעם נוספת כדי לאשרר לעצמי את מה שחשבתי. זה לא מובן מאליו להחליט לאכול שוב ושוב באותו המקום. דבר ראשון ששמתי לב אליו היה כשהטיחו את החומוס אל תוך הצלחת, שהוא לא דליל בכלל.
כמו בימים של פעם במפגש הסטייק בדרך לפאב או כשהיינו חוזרים ממנו, היינו עומדים בצד בפינה של אלה שאוכלים בעמידה ומחכים לפיתה עם חומוס שלנו כעבדים נרצעים. בתוך המסעדה ישבו אנשים שלא יודעים לעשות מנגל אפילו לא בחגים ואותנו לא עניין הבשר, אותנו עניין רק החומוס. היינו מסתכלים מהופנטים על הכף הכבדה של החומוס שמוטחת חזרה אל תוך קערת החומוס ונתפסת אל שאר החומוס שנעמד מעצמו.
ככה בדיוק גם החומוס של פרג'י - כבד אבל מלא טעם, מאוזן לשלמות, בדיוק כמות הטחינה שצריכה להיות בתוך החומוס הכבד, הפול עצמו כמובן דליל יותר ומוגש לתוך החומוס כשהוא חם מדי על גבול הכוויה.
הפול מתובל קצת יתר על המידה ומעל הכל מונחים גרגירי חומוס מהגדולים שראיתי ורוטב תטבילה, שמוכר לתושבי האזור - ירוק במקצת וחריף בקצה. מעל הכל היה שמן זית, לא שמן זרחני חס וחלילה, אלא שמן זית אמיתי.
זה בדיוק מה שרציתי למצוא ומצאתי, דווקא כאן על הצד של חולון, שתי דקות בלבד מאיילון, בתוך שכונת מגורים רגילה למראה, בצד של הרחוב ליד כולם ובתוך כולם. אם התגעגעתם לחומוס אמיתי, רגיל וטעים בצורה יוצאת מהרגיל, שמוגש יחד עם פול חם כמו שצריך בצלחת קצת גדולה מדי - אתם תקבלו את מה שרציתם והעייפות עליכם, וכל זה רק ב-25 שקלים. בדיוק כמו שצריך.
