המונה טועם: הלאפה שתביא לאחדות בעם?
(צילום: אסף חן)
הטור הבא נכתב בגלל ארובה מהבילה שראיתי בצד העגלה של אופיר, עגלה קטנה שנמצאת על כביש 652 שבין רמת הנדיב וזיכרון יעקב לכיוון דרום. קצת לפני הסיבוב לבנימינה, בפנייה שלוקחים כשהולכים לראות הופעות באמפי שוני, אופיר פתח עגלה שמוכרת אוכל יווני שנקראת גם "העגלה היוונית".
ליד הקבבים נוספה גם עגבנייה צלויה, בצל על האש שכבר התחיל להתקרמל, תפוחי אדמה קלויים בפרוסות ופלפלים קלויים. שום דבר כאן לא בהגזמה
הייתי בדרך חזרה מטיול בצפון עם המשפחה אחרי ביקור ברמת הנדיב, שזה המקום שהכי קרוב לחוץ לארץ בארץ, עד כדי כך שאתה מתחיל להיות יותר מנומס באופן טבעי. כל כך יפה שם שלרגע אפשר לשכוח שאף פעם לא באמת הסכמנו כאן על כלום. זו שכיית חמדה של ממש.
חיפשתי ספסל לשבת עליו, לנוח לדקה ולצפות בנוף אבל לא מצאתי אחד כזה אז הרגשתי כאילו רצתי אחרי עצמי. אחרי הביקור היינו בדרך הביתה, בכלל לא ניסיתי לחפש מקום לכתוב עליו, אבל אצלי החיישן של זיהוי מקומות עם אוכל תמיד דולק, גם ביום מנוחה.
ביקורות נוספות שיכולות לעניין אתכם:
עוד מילדות אני רגיל לראות עגלות דרכים, מעין דלפקים על עגלה שנמצאים באמצע יער או בצומת, כשנוסעים לטייל. אני מודה שאני עוצר לבדוק כמעט כל עגלה שאני רואה על הדרכים - זה חלק מהתפקיד שלי וזה גם נותן לי הזדמנות למתוח את הרגליים מהישיבה הממושכת במונית. אני פוגש אנשים חרוצים שכולם עם עגלה שנראית אותו הדבר. יש קפה, בדרך כלל לא הכי מוצלח, כמה מאפים, לפעמים אפילו כדור שוקולד, וכוס טיפים עם הערה מתחכמת.
העגלות שמגישות גם אוכל הן נדירות יותר. בן אדם חוזר מטיול עם הילדים ופתאום רואה ארובה עם עשן שמסתלסל לענן קטן מעל שמחוברת לעגלת דרכים מאובזרת - זה השלב שבו הודעתי לכולם ברכב שאני עוצר. השארתי את כולם במונית וצעדתי לראות מה הסיפור של הדוכן.
דקה אבל מחזיקה את הכול בצורה מרשימה ביותר. הייתי בטוח שהיא תיכנע כבר ברגעים הראשונים אבל לא ולא - הלאפה החזיקה מעמד עד הנגיסה האחרונה. הקבב של אופיר עשוי עם טיפה שומן כבש, אבל ממש טיפה
אני לא איש קטן ככה שלפעמים אני בא לאנשים לא טוב - ככה זה כשאתה גם גדול וגם שמן. ניגשתי לעגלה ואופיר הסתכל עליי במבט בוחן בעודו מכין מנה בלאפה דקיקה. הלאפה כאן היא הלאפה הכי טעימה בארץ. מכינים אותה במיוחד במאפייה בצפון הארץ ולא צריך יותר ממנה אחת ממנה. אופיר שאל אותי במבט 'מה אתה רוצה?', מבט שאני מכיר כל החיים שלי.
כולל צזיקי ורק בסופי שבוע
לא ידעתי מה אופיר הולך להכין לי אבל הריח שהסתובב סביבי גרם לי למהר להזמין ולהבין. הסתכלתי על התפריט והזמנתי מנה של סופלקי קבב כבש מגולגל יפה ואופיר הציע לי להוסיף מלמעלה צזיקי שהוא מכין. ביקשתי במקום זה להוסיף טחינה, שהייתה מהסוג שהוא כמעט גולמי. אופיר שם שלושה קבבים גדולים על הפלאנצ'ה, כשהאש כבר בוערת לה על הגריל.
ליד הקבבים נוספה גם עגבנייה צלויה, בצל על האש שכבר התחיל להתקרמל, תפוחי אדמה קלויים בפרוסות ופלפלים קלויים. שום דבר כאן לא בהגזמה וקיבלתי מנה שהיא לא רגילה בכלל, משהו קצת שונה ממה שהכרתי. זה אותו רעיון של סופלקי יווני אבל שמגיע בשני חלקים שווים. אופיר מכין את הסופלקי שלו ארוך וסגור, חותך אותו לצורה המקורית המוכרת ומגיש אותו בשני חלקים, ככה הכי פשוט ויפה.
הלאפה המעולה של אופיר היא קצת מתקתקה בטעם, היא דקה אבל מחזיקה את הכול בצורה מרשימה ביותר. הייתי בטוח שהיא תיכנע כבר ברגעים הראשונים אבל לא ולא - הלאפה החזיקה מעמד עד הנגיסה האחרונה. הקבב של אופיר עשוי עם טיפה שומן כבש, אבל ממש טיפה והוא כמעט לא מורגש אבל חייב את המקום שלו במנה הנוכחית.
את העגלה אופיר פתח רק לפני שלושה חודשים ורואים שהוא פדנט של פרטים קטנים. הוא הולך עם האוכל שלו עד הסוף, גם אם כרגע הוא פותח בינתיים רק בסופי שבוע.
חזרתי למונית אחרי שחציתי את המנה לשניים, לי ולילד, והתחלתי לאכול את החצי סופלקי שלי ואפילו לשבוע ממנו. כבר הגעתי לבנימינה ואז בעקבות דרישת יתר בני המשפחה, הסתובבתי וחזרתי לקחת עוד מנה גם בשבילם. העיקר שיהיו שבעים.
