צפו: המונה טועם מצא סמבוסק קטן וחוצפן
(צילום: אלכס בורטמן)
עוד לפני שהמציאו את הקניון, היה לנו את רחוב ביאליק ורחוב הרצל ברמת גן. שם אתה יכול להיכנס מקצה אחד וללכת את שני הרחובות הלא קצרים האלו ולהסתדר על החיים שלך - יש כאן הכול מהכול, לכל האורך ולכל הכיוונים ואף פעם לא משעמם כאן. במקרה שלי, אני פשוט מחנה את המונית ויוצא לתור אחר שובע לרעבוני במחוזות המדוברים.
עוד ביקורות אוכל רחוב שיכולות לעניין אותך:
אני לא אנין טעם יותר מדי, המחיר תמיד בא אצלי לפני הטעם ותפריטים אני קורא משמאל לימין - קודם המחיר ומה מתחבר למה ויוצא הכי זול על ההתחלה. במקום לקרוא את המנה הראשונה בתפריט וללכת עליה, אני מחפש את המנה הכי זולה בתפריט והיא האומדן היחסי שלי. כל אחד והזווית שלו לחיים, אצלי זה פשוט לבוא נמוך ולהסתכל מלמטה. אף פעם לא הייתי טחון ואין לי במקרה מדפסת כסף.
החניתי את המונית בקצה רחוב הרא"ה ברמת גן הצופה לעבר כיכר אורדע - אותה כיכר עם מבנה הקולנוע של פעם. פעם בשנה היינו הולכים לאורדע לראות סרט, בלי פופקורן כי אין כסף, רואים סרט ומריחים את הפופקורן מהאוטובוס בדרך הביתה וזה היה מספיק. התחלתי ללכת על רחוב הרצל לאורך החנויות הרבות שמשני צדדיו. רחוב הרצל זה קפסולת זמן מעניינת - רק המוצרים השתנו והחנויות נשארו אותו הדבר. יש כאן חנויות שעברו בין דורות במשפחה במשך עשרות בשנים. הלהיט האחרון זה חנויות מסוג "בוטיק העגבנייה" - חנויות בוטיק לירקות ופירות למרבה במחיר, זה השטיק החדש.
הגעתי אל "פוג אל נח'ל" ועלה המצב רוח - פירוש השם הוא "עלה הנחל", שם כל כך יפה. יש לי חולשה לג'יבן, אותו בורקס עיראקי מעולה עם גבינה מלוחה ושמנה עד מאוד בתוכו. אין מצב שאין כאן ג'יבן, חשבתי לעצמי. השם הסגיר את אופי המקום ובאמת לא טעיתי - ראיתי שיש ג'יבן ישר כשנכנסים כמה צעדים אל תוך החנות. הג'יבן היה מונח לו באלכסון אל מול הלקוחות, יען שלא יפספסו אותו חס וחלילה. עד כאן הייתי בטוח שמצאתי את רצוני, התחלתי להעמיס את הג'יבן לשקית נייר שבעוד כמה רגעים תהיה רטובה משומן הגבינה שבתוך הג'יבן. לרגע קט עפה לי מול העיניים חתיכת בצק עגלגלה, חתיכת בצק שכאילו מרחפת בצורה מעגלית מול העיניים שלי. לא עצרתי מההעמסה של הג'יבן, אבל הפסקתי אחרי שתי יחידות, כי ראיתי שינוי כיוון מול העיניים.
עכשיו למשהו שמעצבן אותי ואני לא לבד בזה: לפני שבועיים הגעתי בטעות, בדגש על הטעות, לשלט שהבטיח בורקס טורקי אורגינלי. לפעמים יש לי קצת אמון בשילוט שאני רואה על הדרכים, אולי אצליח ליפול על בורקס אסלי אמיתי ובלי טריקים. זו לא הייתה הפעם הראשונה שנפלתי על בורקס קפוא מרמלה שחומם במקום. אין לי בעיה עם בורקס רמלה, אבל יש לי בעיה לאכול בורקס מחומם. אם אני ארצה את האורגינל, אני אוכל אותו בעצמי כשאהיה ברמלה, אבל אורגינלי זה לא.
"על בורקס טורקי צריך להתווכח?" העיר לי בעל המקום כשהלכתי משם. רק אצלנו בארץ הלקוח תמיד טועה. לבעל המקום הפריע שהלכתי לדרכי. אפילו פרצוף לא עשיתי בדרך החוצה והוא הוסיף ואמר לכיווני בעודי חוזר למונית "׳אם אני אעשה בעצמי את הבורקס, זה יעלה 100 שקל לקילו". עניתי לו שזה לא נכון ושיש מקומות בארץ שמכינים בעצמם בורקס וזה לא עולה 100 שקלים. אתה יכול לנסוע לחיפה ולראות במו עיניך - הם פותחים בצק ומכינים בורקסים לאורך כל היום והלקוחות עומדים בתור. התשובה שלי לא מצאה חן בעיניו וגם זה לא חדש לי. אני בסך הכול רוצה לראות שמכינים לי את האוכל מול העיניים.
ישר מהשמן לכף היד
כאן מכינים את האוכל במקום מול העיניים. הרמתי את המבט, מתחתי את הצוואר החוצה מעל לדלפק שלפניי ואשכרה שכחתי מהג'יבן שהיה ממש מול האף שלי. הסתכלתי על מלאכת המחשבת שמול עיניי: כל יום, כל היום, מכינים כאן על המקום סמבוסק חומוס בחמישה שקלים לאחד ולא יותר. קח לך, קצר ולעניין, ישר מהשמן אל כף היד, אי אפשר להתאפק ולחכות עם זה הרבה זמן.
בחזרה לחתיכת הבצק המרחפת. מאחורי הדלפק עומדות האופות: אחת אל מולה קערה עם מחית החומוס והשנייה, מהצד השני של הדלפק, מקבלת את חתיכת הבצק ומועכת אותו במערוך לכדי עיגול לא גדול, ואז מחזירה חזרה למילוי ממול ולקיפול זריז. זה סרט נע אנושי ואני בסך הכול מצלם ונהנה פה. המילוי של הסמבוסק היה בהיר, לא מתובל מדי וידעתי מההתחלה שהמילוי לא יהיה חריף מהסוג שנושך את הלשון וגם אחר כך כואב. זה מילוי עדין ורגוע, סמבוסק קטן אבל חוצפן, שנזרק ישר אל תוך השמן הרותח לטיגון זריז עד שיקבל את הצבע השחום לא קלות.
כאן בפוג אל נח'ל מכינים סמבוסק דק. יש מקומות שמכינים סמבוסק שבטעות נראה כמעט כמו פריקסה, אבל לא כאן. הסמבוסק המדובר הוא עדין, קטן והמילוי שלו יותר כבד ממנת הבצק שעסוקה בלעטוף אותו - אחרי הכול, הגענו לכאן גם ובעיקר בגלל החומוס. כמו שחשבתי, המילוי התגלה כלא חריף כמעט בכלל, רך, טעים ומשביע, וקריספי בקטע מעולה. חצי נשיכה ואתם כבר במילוי החומוס המעולה. יש כמובן גם עוד סמבוסקים וקובות במקום, וגם אם תתאמצו לא תעברו את ה-20 שקלים. מדובר בסמבוסק טעים ומעולה, ולא פחות חשוב - השובע מובטח כאן בזול.
