מה עושה דוקטור לעבודה סוציאלית שחוקרת את המטבח כמרחב טיפולי? מקיימת סדנאות בישול כדרך לטפל בנפש. ואכן, הקליניקה הטעימה של אילת ברק-נחום היא גם מטבח פעיל לכל דבר, והמרחב שבו נעשה הטיפול בבישול. מגיעים אליה בני נוער ומבוגרים שמתמודדים עם אתגרי החיים, ותוך כדי שטיפה, קיצוץ, מילוי וטיגון מדברים על הנפש.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
"זו יכולה להיות שיחה משותפת, קבוצתית או טיפול אישי, אבל תמיד הבישול והמפגש מהווים פלטפורמה שדרכה אנשים יכולים להתחבר אל מה שנמצא בנפשם פנימה", מסבירה ברק-נחום. "להבדיל מטיפול שהוא רק בדיבור, בטיפול בבישול הגוף לוקח חלק חשוב דרך החושים והמגע, וכל זה מתחבר למה שקורה לנו בנפש ולשאלה אם הזינו או הזניחו אותנו בילדות. על התשתית הזו מתקיים הטיפול".
לא רוצים לפספס אף כתבה? הירשמו לערוץ הטלגרם שלנו
בטיפול קבוצתי, היא מוסיפה, המטפל מבטא את הדינמיקה של הקבוצה דרך הבישול וההנחיות שהוא נותן.
ומה נעשה בטיפול פרטני?
"בטיפול פרטני כל דפוסי הקשר של המטופל, כל הצרכים שלו, הרצונות שלו, התגובות, הציפיות והחסכים באים לידי ביטוי בקשר שנוצר עם המטפל במטבח. למשל המטופל מביע את הצרכים שיש לו כלפי הדמות המטפלת, שעליהם בעצם יושבים הדפוסים שלנו, שמקורם במערכות יחסים של הזנה. הרי מישהו הזין אותנו בבואנו לעולם, ודרך ההזנה הראשונית של הילדות פיתחנו את כל הציפיות שלנו לקשר, ואת הדרך שבה אנחנו מבינים קשר בעולם. האם מישהו נענה לצרכים שלנו, היה מסוגל להבין אותנו?"
איך בודקים את זה?
"זה קורה מאליו ברגע שהמטפל והמטופל נכנסים למערכת יחסים של הזנה במטבח, והעוצמה של התהליך עמוקה וגבוהה מעצם העובדה שיש מי שמביא את האוכל והפרודוקטים (שזה המטפל, הגורם המזין) ויש מי שמביא את הצרכים שלו (המטופל), ובעצם התהליך מחזיר את המטופלים ללב-ליבו של העניין - שזו מערכת יחסים של הזנה, גם מבחינה סימבולית.
בסופו של דבר מדובר בטיפול - על כל המונחים המוכרים לנו – אבל הפעם אין ספה בחדר. "בטיפול נפגשים עם הצרכים של האדם, עובדים על יכולות תקשורת, ויסות רגשי, הבנה של דינמיקות משפחתיות מורכבות, פירוק של היסטוריה מורכבת וכל מה שבא לידי ביטוי בהרבה מרחבים טיפוליים, רק שכאן אנחנו מתרגמים הכול לעשייה בישולית".
תני דוגמה.
"למשל, אם אני מבחינה שבן אדם מרגיש אובדן שליטה, לא מצליח להתמודד עם אירועי היומיום, קורים לו דברים שהוא לא מגיב להם – אציע אולי להכין דברים בתוך תבנית עם חומרי גלם יציבים, וזה ייתן לו חוויה שעוברת דרך המערכת הסנסורית, ויקדם אותנו לקראת שיח וניסיון להבין מה הוא צריך ואיך הוא מארגן ומשיג את זה במרחבים השונים של החיים - גם כדי לפתח תחושת מסוגלות וגם כדי להשיג שליטה במה שקורה איתו".
עינת ארז, בשלנית ומטפלת ב-NLP שמעבירה סדנאות תוכן ובישול, סבורה שהפעולות שלנו במטבח דומות להתנהלות שלנו במבנים החברתיים השונים – במשפחה, בצוות, במקום העבודה.
"בסדנאות אני משתמשת בתהליכי הבישול כדי לסמן, לזהות וגם לשנות דפוסים של התנהגות. התנהלות שמשתקפת תוך כדי הבישול מעידה לא אחת על ההתנהלות בסיטואציות שונות, ואנחנו רואים שמי שנותן הוראות ליד שולחן ההנהלה הוא גם זה שנותן הוראות ליד האי של הבישול. אנחנו רואים מי מגדיל ראש ומי חושש, מי מוביל ומי מובל".
ואיך את משנה את זה?
"הבישול הוא כר פורה שמאפשר לנו לעבוד על הרבה דברים. אנחנו בעצם מגלים באמצעות הבישול שאנחנו אוכלים את מה שאנחנו מבשלים לעצמנו – גם בחיים וגם במטבח. אז למשל, אם מנהל הצוות אומר לי על מישהו שהוא מאוד ביישן, אני אתן לו להוביל, אצור סיטואציה שבה האחרים יתמכו והוא ינהל; או אם מישהו מוגדר על ידי מנהל הצוות כשתלטן מדי, אני אשים אותו בפוזיציה של מילוי הוראות, או אתן לו לבצע עבודת חיתוך פרטנית ומדויקת שתגרום לו לעבוד עם עצמו ולא תנהל את כולם. אני בדרך כלל משלבת את זה עם שיחה בסלון על נושאים שמעסיקים את הצוות, ואז הולכים משם למטבח ומיישמים את מה שדיברנו עליו. לפעמים מנהל הצוות אומר לי 'אני רוצה שנעשה עבודה על האצלת סמכויות' או 'עבודה על העברת מסרים בין העובדים'. הייתה מנהלת שביקשה שאדבר עם הצוות שלה על אחריות כוללת וראייה של התמונה הגדולה, הצורך לשתף פעולה כדי שהמוצר יֵצא כמו שצריך".
ואיך עושים את זה באמצעות בישול?
"הולכים מהסוף להתחלה – מהי הארוחה שאנחנו מתכוונים להכין ואיך המנה שכל אחד מייצר משתלבת בארוחה השלמה – וככה הם מבינים את החשיבות של עבודה תהליכית בצוות. מעצם החוויה שמכינים ביחד את הארוחה וכל אחד עושה את שלו, זה מייצר גיבוש ושמחה, ותמיד גם האוכל יותר טעים כשאתה מכין אותו בעצמך".
תחום הטיפול בבישול נחשב לצעיר מאוד בעולמות הטיפול, וד"ר נחום-ברק מסבירה שכעת הוא צובר תאוצה. לדבריה עוד ועוד מטפלים בריפוי בעיסוק, מטפלים באמנות, מטפלים קליניים ופסיכולוגים מכירים בחשיבותו, ועוברים הכשרה כדי להצטרף לתוכניות הלימודים. נכון להיום ניתן ללמוד תרפיה בבישול בישראל בקריה האקדמית אונו ובסמינר הקיבוצים.
בישול הוא חלק מהמציאות של כולנו, ושיטת הטיפול, כך מקווה נחום-ברק, אמורה להגיע גם למי שידם אינה משגת לממן זאת לעצמם. "המטרה היא לשלב את הטיפול בבישול במסגרות בעלות משמעות חברתית, למשל בהוסטלים של אנשים נפגעי נפש, בפנימיות של נוער בסיכון, במסגרות של חינוך מיוחד - ועוד אין-ספור מסגרות שבהן חיים בני נוער או מבוגרים שהבישול היומיומי של הצוות הוא חלק משגרת החיים שלהם".
ומה עם בני נוער שחוו באופן קשה את תקופת הקורונה?
"אכן, משהו משמעותי מאוד אבד לילדים ולבני הנוער בשנתיים האלה, ובמרחב הטיפולי-הבישולי יש הרבה מקום לעבוד על שיקום המיומנויות החברתיות ולעסוק בביטוי עצמי - מה הנערה או הנער רוצים, איך הם מבטאים את עצמם בתוך קבוצה, איך הם מצליחים להסתדר עם עוד שותפים? למשל מכינים ביחד פיצה. הנער צריך להתמודד עם השאלה אם ייתנו או לא יתנו לו לרדד את הבצק, שזה התפקיד שהוא הכי רוצה, או אם יוסיפו לפיצה תוספות שהוא לא אוהב לאכול. הדרך שבה בני הנוער יפעלו במטבח, זו הדרך שבה הם פועלים בהפסקה בבית ספר וגם בקבוצות הוואטסאפ. הם מבטאים את עצמם, תופסים מקום, משכללים יכולות קשר – כל זה יקרה במטבח, והם יתאמנו על המיומנויות שייקחו איתם הלאה למגרשים האחרים - מכדורגל ועד המגרש החברתי".
יש קשר לאינפלציה של תוכניות הבישול?
"אין ספק שתוכניות הבישול מביאות את הנושא לכל כך הרבה בתים ובני נוער, וזה מנגיש את התחום".
מהי רמת הכישורים של המטפלים בבישול?
"הם יודעים לבשל, יש להם כישורי מטבח טובים".
ובסוף אוכלים את כלי הטיפול?
"לפעמים מטופלים משתוקקים לאכול ולפעמים הם לא רוצים לאכול את מה שבישלו, ומדובר באמירה בפני עצמה. לפעמים הם לוקחים הביתה כדי להאכיל את המשפחה הגרעינית, לפעמים משמידים מיד את המנה. בטיפול התהליך הוא שמוביל, והוא יקבע מה ייעשה עם המנה. לא משנה לנו אם תצא או לא תצא בסוף עוגה, העיקר שהתהליך יעובד - ויכול להיות שהמטופל צריך לעבור דווקא תהליך שבו העוגה לא תצליח".
