מדי כמה שנים אני מנצל את העובדה שאני נהג מונית, וקונה רק תוצרת הארץ מכל מיני מקומות שאני מגיע אליהם עם הנסיעות שלי. יום אחד עצרתי לקנות סנדלי שורש על הדרך, וזה אחרי שחטאתי ורכשתי סנדלים של חברות זרות, כי חשבתי שאני משקיע בעצמי - וטעיתי.
ביקורות אוכל רחוב נוספות שיכולות לעניין אתכם:
בסוף אני מבין שהכי טוב תוצרת הארץ. הפכתי ללקוח מרוצה וגאה בעצמו. אלו גם הנעליים הכי יקרות שיש לי, אבל הן שוות כל שקל שיצא לי מהארנק. אנחנו יודעים לחשב מה פחות יקר לנו, אבל מה שקונים בזול עולה ביוקר (לידיעת חובבי ההזמנות מאתרים זולים מחו"ל). חוץ מזה, מה רע בקצת ציונות אמיתית?
אחרי הקנייה המוצלחת נסעתי בחזרה לכביש 4, ובטעות פניתי אל טירת כרמל. לא נורא, חשבת לעצמי, ככה תהיה לי סיבה להסתובב ולחפש מה כדאי לאכול בסביבה. בשנים האחרונות התחיל טרנד מוזר של חלה עם שניצל, ולא בשישי אלא גם סתם ככה באמצע השבוע. בדרך כלל זה שניצל בלחמנייה מתקתקה מדי, כזו של שבת. לי זה תמיד מרגיש כמו לאכול חמין באמצע השבוע, משהו שלא בדיוק מתחבר להיגיון.
אלו שגדלו בבית שיש בו אוכל שמכינים מדי יום, מכירים את הקוצים בישבן שמתעוררים לקראת יום שישי בצהריים, כשאמא שקועה בתוך הסירים והילדים מסתובבים לה בין הרגליים, רעבים כמו חבורת נמרים, כאילו לא אכלנו רק לפני שעה.
אמא שלי הייתה מכינה קציצות או שניצלונים, את אלו עם הצורה המוזרה שנשארו אחרי שטיגנה את הנתחים היפים, והייתה תוחבת אותם בין שתי פרוסות לחם - "קח וצא לי מהמטבח, בבקשה". היא הייתה מסובבת אותי ושולחת בחזרה החוצה, בעודי צועד כמנצח, יודע שאין לי אישור לחזור להטריד אותה לפחות עד שיקראו לי לשולחן לאכול, כי אני בעצם כבר אכלתי.
אז שניצל בחלה באמצע השבוע זה לא מובן מבחינתי, אבל לחמניית שמינייה זו לא לחמנייה מתוקה, וזה להפתעתי כן עובד, ואפילו מאוד.
מיד אחרי שנכנסתי לסנדוויץ' בעיר, שמתי לב שעל הזכוכית בדלפק כתוב "תפריט צדק חברתי" - לחמניית שניצל ב-17 שקלים. בגט שניצל גדול, כמו שאכל הבחור שעמד לידי, עולה רק 24 שקלים. הלכתי על הגרסה של השניצל בלחמנייה.
לרגע ניסיתי להבין מה הקטע, איך זה שמנה כזאת עדיין קיימת במחיר כזה? אלה שאלות קיומיות של בן אדם עני. התקרבתי לדלפק וצילמתי. מאחוריי כבר עמדו לקוחות בתור והייתה תנועה במקום, אז מיהרתי כדי לא לעכב את הארוחה לכולם.
מאחורי הדלפק חיכו הסלטים לתוספות - הכול מהכול, ומיד ראיתי שכאן לא חוסכים בכלום. עכשיו כבר התרשמתי אפילו יותר והתחלתי לנהל את ההזמנה שלי בזריזות. כולה 17 שקלים. חייכתי לעצמי כשהבנתי שזה בדיוק מה שיסגור לי את הפינה הבשרית להיום.
הוספתי חצילים מוחמצים, סלט ירקות מוחמץ וגם בצל מטוגן - למה לא? הוספתי גם סלט כרוב וקצת חריף, כי זה משהו שתמיד חשוב שיהיה בביס.
אחר כך הגיעה שכבה של שניצלונים קטנים שמילאו לי את הלחמנייה מקצה לקצה - טעים, מעולה וזול. השניצלונים היו כאלה שמתפצפצים להם בקול רחשוש קלוש דרך הלחמנייה השמנה. אז אם אתם נוסעים על כביש 4, שווה להיכנס לטירת כרמל לאכול בזול, כי הזול לפעמים גם טעים מאוד.
