אני מרגיש שאין לי זכות. יש רגעים מסוימים בחיים שבהם התמונה לגבי החיים הופכת ברורה יותר. ברגע אחד פערים שלא הצלחת ליישב לגבי המקום שלך בעולם - מתמלאים. קו ההיסטוריה שלך נמצא, נוכח איתך בהחלטות שלך. אתה ער לאבותיך ולאימותיך הגדולות שחרשו את אדמת המושבים, עבדו בעיירת הפיתוח, עלו על כנפי נשרים מאימת הפורעים ועל אניית המעפילים לתקומה משואה.
שאלתי את עצמי רבות החודש הזה, 55 יום ארורים שעברו עלי כמו לוויה אחת מתמשכת וגדולה, באיזו זכות? הרי כמה קשה הייתה הדרך שלהם של כל אימהותיי הרבות לפה. והנה אני, הנה אנחנו. מקבלים את כל זה כאילו זו מתנה שאפשר פשוט לארוז מחדש ולהעביר הלאה.
"עידן החלוציות עבר", אמרתי לעצמי כל-כך הרבה פעמים ב-20 השנה האחרונות. לא נשאר יותר מה לגלות, הכל גלוי. לא נשאר על מה להילחם, אז אנחנו נלחמים בכבישים אחד בשני: בכניסה לקיבוצים על הזכות לשכשוך בנהרות, בכיכרות העיר על המשפט העברי, על תורת החילוניות, על מה מגדיר את המטבח החדש והישן שלנו - השבטיות שלנו ממזרח, או הזהות היהודית המוסתרת שלנו ממערב. וכמה טעיתי. 1,400 פעמים טעיתי.
וכל יום בחודש האחרון הייתי ב-1,400 לוויות בליבי. ו-55 לילות אנחנו לא ישנים, ערים כמו עטלפים בלילה, מחייכים לילדים ובפנים הכל צועק בקול חנוק. אני לא מקבל כמובן מאליו את האדמה הזו. אני רואה בבירור את ההיסטוריה שלי בכל צעד ובכל פינה.
התרבות הקולינרית שלי היא מפה. השורשים שלה אמנם נטועים עמוק באותם אדמות שהגענו מהן כולנו, ממזרח ומערב, אבל לא עוד "מטבח ישראלי חדש", לא עוד "מטבח יהודי ישן". אין שום טייטל שיווקי שבא למכור לעולם שיש לי זהות משלי, העולם יכול לקפוץ לי, אני יודע שאני קיים, אני יודע שאני מכאן. ובשם אלוהים ישמעו אותו בכל מקום שאליו אלך. אני מכאן.
מרק שעועית ואוסובוקו טלה
במקום לבנות ציר טלה למרק הזה, אנחנו בונים ציר עוף עשיר, ובעת בישול הטלה בציר, בעצם הטלה "רוכב" על הפלטפורמה של העוף ומעשיר אותה בטעם שלו.
הבמיה במתכון היא בעיקר בשביל המרקם. אנחנו משתמשים בה להסמכה, אז קחו בחשבון שלא צריך הרבה. את השעועית אני מבשל בנפרד, ומוסיף אותה למרק כשעה לפני סיום הבישול.
אופן ההכנה:
- לתבלינים - במחבת עם בסיס עבה, מחממים את התבלינים השלמים כדקה בלי לשרוף.
- מעבירים למכתש ועלי, טוחנים דק ומוסיפים את התבלינים הטחונים.
- לשעועית - שימו את כל המרכיבים בסיר, הביאו לרתיחה, מקפים את הקצף שנוצר למעלה, הורידו את האש וכסו את הסיר. בשלו את השעועית עד שמוכנה, אבל לא מתפרקת. תנו לה להתקרר בנוזל הבישול שלה.
- לציר עוף מחוזק - שמים את כל המרכיבים בסיר, מכסים במים, מביאים לרתיחה. מקפים את הקצף שנוצר למעלה ומנמיכים את הלהבה וממשיכים לבשל עד שמתקבל בעבוע עדין. מבשלים כשעתיים על להבה נמוכה, אנחנו לא מחפשים צמצום, אלא מיצוי. מקררים מעט את הציר, מסננים ושומרים את הכנפיים לכל שימוש אחר. אחרי שהציר מתקרר, שימרו את שומן העוף שנוצר למעלה, זה נהדר לכלל הבישולים שלכם.
- למרק טלה – בסיר עם בסיס עבה, מחממים משומן העוף ששמרנו. מכסים את אוסובוקו הטלה בתבלינים, טופחים עליהם קלות כדי להוריד עודפי תבלין, ומשחימים אותם בעדינות בסיר מבלי לשרוף אותם או את התבלין.
- אחרי שמסיימים, מוציאים את האוסובוקו, ועם נייר סופג מנקים את תחתית הסיר ומחזירים לאש. מוסיפים מעט שומן, ומוסיפים את המיר פואה שלנו {גזר, בצל, סלרי} ונותנים להם השחמה עד שהם בצבע זהוב עדין. מוסיפים את השום, עלה הדפנה והתימין ונותנים לארומה שלהם להיפתח כדקה. מוסיפים את הבמיה והמנגולד ונותנים להם להזיע בסיר כשתי דקות. מוסיפים את רסק העגבניות ונותנים לו לכסות את כל מה שיש בסיר כשתי דקות תוך כדי ערבוב שלא יישרף. מוסיפים את היין, ועם כף עץ מגרדים היטב את תחתית הסיר.
- מחזירים את הטלה לסיר, מכסים בציר עוף. מוסיפים בערך חמש אצבעות מעל גובה הבשר. אם צריך תמיד ניתן להוסיף קצת מים, ובסוף הבישול זה יהיה ציר רציני. מוסיפים את הדבש וממש מעט מלח בהתחלה. הכלל הוא שתמיד אפשר להוסיף מלח, להוציא זה כבר סיפור אחר לגמרי.
- הביאו לרתיחה, כסו את הסיר והורידו לאש קטנה לבעבוע עדין למשך שלוש שעות. אחרי שלוש שעות, הוסיפו את השעועית, כסו והמשיכו לבשל עוד שעה. טעמו, ותקנו תיבול. מומלץ לתת למרק להתקרר עם כל המרכיבים במשך הלילה, ולאכול אותו רק למחרת.
ליאור רפאל הוא השף והבעלים של מסעדת "המבורגר בלויתן" באילת