בקיץ האחרון, כשיצאנו למסע הנוודות הדיגיטלית הראשון שלנו ברחבי אירופה, לא יכולנו לדלג על פריז. כמי שהמקצוע, העסק, החיים והתשוקה הכי גדולה שלהם הם אוכל בכלל, ומתוקים בפרט, פריז מבחינתנו לא הייתה שאלה של אם אלא מתי.
מהר מאד גילינו שכדי להגיע אליה מלונדון (שם התחלנו את המסע), כל מה שצריך לעשות הוא לעלות על רכבת מהירה ותוך שעתיים (!) כבר יכולנו לטעום את גן עדן.
להפתעתנו, בפריז לא ממש אכלנו. אוכל. המטבח הצרפתי ידוע בסגנונו הפיין, במפות השולחן הלבנות, במאפי השבלולים ובמנות הצפרדעים שעדיין מגישים. לא יודעים, זה פחות אנחנו. אז מה שעשינו במשך שלושה שבועות בפריז היה בעיקר דבר אחד: מתוקים.
מצד שני, היינו צריכים בכל זאת גם לאכול בין קינוח למאפה ומי שמכיר אותנו מ"בטן מלאה" יודע שאנחנו לא ממש מוצלחים בבישול בלשון המעטה, אבל הרבה יותר טובים בלאכול. לכן הדבר הראשון שעשינו בדירה ששכרנו בפריז, היה לצאת לסופרמרקט הקרוב ביותר ולהצטייד. היו שם בגטים ושוסון א פום (מאפה תפוחים פופולרי) ואננס בכמה שקלים מחוף השנהב, אינספור מוצרים מרגשים (כי בואו נודה על האמת, הדבר הכי מרגש בחו"ל הוא כמובן השיטוט בסופרמרקט), אבל הדבר שהכי משך אותנו שם היה מקרר הגבינות.
גילינו אינספור גבינות צרפתיות, בלגיות, הולנדיות. עם עובשים, צהובות, לבנות, כחולות, חמאתיות, קשות, ממרחי גבינה, שמנת - וכל מה שהייתם יכולים לחלום עליו או אף פעם לא העזתם. החלטנו שכל יום-יומיים ננסה אחת אחרת בדגש על הגבינות הצרפתיות (כי היי, אנחנו בפריז הרי) ושאלנו את עצמנו מהי הגבינה ששנינו הכי אוהבים בעולם. התשובה הייתה ויכוח, איפשהו על הציר שבין ברי לקממבר (אסף יתחכם ויוסיף בושה וסנט מור).
הראשונה והטובה מאלה שניסינו בפריז הייתה גבינת ה-Boursin – גבינת בקר בטעמים שונים ואחת ספציפית עם שום ועשבי תיבול שהפילה לנו את הלסת. אסף התעקש לאכול אותה עם כפית וצוף פשוט ירדה רגע ל"מאפיה השכונתית" שלנו לקנות בגט טרי ביורו אחד אצל סיריל ליניאק, אחד השפים הגדולים בעיר ובמדינה כולה. אולי הבגט הכי טוב שאכלנו בחיים.
חצי שנה אחרי ולכבוד חג השבועות ופסטיבל הגבינות הצרפתיות שחל השבוע, תקף אותנו געגוע עז לאותם רגעים בסופרמרקט ההוא ברובע ה-11 בפריז וחשקה נפשנו בגבינה המיוחדת הזו. גילינו די במקרה שאפשר למצוא אותה באחת המנות במסעדת דלאל – אחת המסעדות הראשונות שאכלנו בהן כזוג.
אז קפצנו לבראנצ' של שבת בדלאל ואסף, היחיד מבינינו שאוכל דגים, התענג על מנת הסופר סקרמבל סלמון בול – מקושקשת משלוש ביצים, הרבה שמנת, סלמון מעושן, גבינת "Boursin" וגריסיני קרואסון טוסקני ליד.
אין דברים כאלה. השילוב בין הרכות במקושקשת (שם קוד: אומלט) לקריספיות במאפה העשוי בצק הקרואסון יחד עם הגבינה הרכה והחלומית הזאת היה ליטרלי פריז. אסף פשוט ניגב את הגבינה עם המאפה בקלאס, כן, כמאמר השיר, באפס מאמץ. פשוט להתמוגג מהרכות, הקרמיות והפרשיות שיש לגבינה הזו והלוואי כל יום שנמרח כזו על הכריך של הבוקר.
אבל אם חשבתם שהסתפקנו בדלאל כדי להשביע את הגעגוע הצ'יזי שלנו, אתם טועים. הפשן הצרפתי עדיין בער בנו ורצינו "עוט" כמו שסול, הקטנה שלנו אומרת כשהיא מתכוונת ל"עוד". ואם דיברנו על צרפת וגבינות, אך טבעי שנבדוק מה יש למאפייה הצרפתית של מייסון קייזר להציע כדי לנחם את הגעגוע. בביקורנו בפריז, כשעוד לא הבנו שבצהריים כולם סוגרים והולכים לישון, אחד המקומות היחידים שנותר פתוח הוא סניף של מייסון קייזר, שם התענגנו על כריך גבינות. ונחשו מה, מצאנו את הכריך גם בסניף התל אביבי. טוב, אנחנו לא בטוחים שזה אותו אחד בדיוק אבל היי, יש פה כריך גבינות צרפתי, וו קיירס.
אסף, בניגוד לצוף שתמיד תבחר בפשטות ובאלגנטיות ושתחביבה בפריז היה קרואסון חמאה קלאסי מדי יום, צריך את הפסטיבל, התבלינים, הטעמים החזקים והרועשים. לא סתם הוא בחר במייסון קייזר את כריך ה-3 גבינות – בגט טרי ופציח שכולל את הסנט מור Soignon – גבינת עזים קשה מבחוץ ורכה על-גבול-הנוזלית מבפנים. דומיננטית ומלטפת בו"ז.
אם רק הייתם שומעים את הקולות שאסף השמיע בזמן הנגיסות. צוף לא נשארה חייבת והזמינה את קרואסון החמאה (כיאה להיצמדותה לקלאסיקות) רק שבמייסון קייזר הוא מגיע עם גבינת ברי "לה רוסטיק", עדינה עדינה, לצד רוקט שמוסיף נופך עשבוני מתבקש וכל מה שאתה צריך ורוצה זה ללכת לישון עם חיוך גדול. תודה על זה!
חשבנו שסיימנו עם הגבינות ופתאום גילינו שבמסגרת הפסטיבל גם לפיצות של "פאפא ג'ונס" יש חדשות מרעישות. ספיישל גבינות צרפתיות בפיצות אמריקאיות מושחתות נשמע בדיוק בשבילנו. את זה אנחנו חייבים לטעום! יש בתפריט הספיישל שלוש פיצות עם גבינות צרפתיות והיינו, כצפוי, חייבים לטעום משלושתן.
התחלנו עם "הצרפתית" – פיצה על בסיס רוטב שום, גבינת קממבר Ile de France, ריבת בצל, בצל סגול וגבינות שהייתה נפלאה. במיוחד לסול מסתבר.
ה"אמנטל טוויסט" – פיצה על בסיס רוטב שום עם מוצרלה, שני סוגי אמנטל ופלפל פפרונצ'יני פיקנטי שצוף אהבה במיוחד וה-מנצחת, בהא הידיעה, לפחות מבחינת אסף היא ה"ספיישל סנט מור" על בסיס רוטב עגבניות עם גבינת בושה עשבי תיבול (!) של Sognion, סנט מור של Sognion וארטישוק רומאי. אסף אכל 6 משולשים רק ממנה. עד כדי כך.
ואתם יודעים מה עוד הפתיע אותנו מאד? הרטבים ההיסטריים של פאפא ג'ונס. היו שם רטבים מושחתים שלא הכרנו מפיצות. רוטב באפלו פיקנטי, צ'יפוטלה-דבש, רוטב שום גבינתי ורוטב ברביקיו אמריקאי שלא טעמנו בחיים. טבלנו את ה"קשה" של הפיצה ובעצם גם את הפיצה עצמה. בגדול רצינו לטבול את עצמנו ברטבים האלה רק אומרים.
את הגבינות בפסטיבל הגבינות הצרפתי שחל לקראת חג השבועות אפשר למצוא ברשתות השיווק ובמסעדות המזון והמעדניות המובילות.
