שש שעות של חושך במרחב של הרשתות החברתיות. לאחר חצי השעה הראשונה שבה אתה מנסה לרענן את הפיד, אתה נכנס למוד של הפנמה שזה הולך לקחת זמן עד שהכול יחזור. הודעות ווטסאפ תקועות, אינסטגרם עם אותן המשבצות שכבר ראיתי, פייסבוק נשאר סטטי.
לא קלטתי מיד מה קורה. פתחתי את כל החלונות והדלתות בבית, נתתי לאוויר של הערב לעבור דרך הכול, ניגנתי תקליטור, נשכבתי על הרצפה עם ספר בישול וניסיתי לעצור.
המוח שלי דוהר כבר תקופה, ולא סתם. התקופה בעבודה לא פשוטה, כל חגים או קיץ באילת זו תקופה מורכבת ואתה נכנס למוד של עבודה בלתי פוסקת, כוח אדם, לקוחות וספקים ומה לא, ואז יום אחרי החגים הכל פשוט נגמר במכה אחת. נגמר.
עכשיו, המוח שלך דוהר ולא תעצור אותו ככה סתם, הוא בתנועה, הוא רוצה להמשיך. ואז אני מוצא את עצמי קם מהשטיח כל שלוש דקות למקום אחר בבית בלי שום סיבה הגיונית, מין חוסר שקט פנימי למרות שהכול מסביבי שטוח ורגוע לחלוטין.
דיסק של לאונרד כהן התנגן, והחזקתי ספר מצוין על פירות ים שלא הספקתי לקרוא. אוויר קריר מצפון המדבר נכנס הביתה ואני כמו אידיוט קופץ כל שלוש דקות לבדוק - ושום דבר לא השתנה בשום רשת. הגיע שלב שבו נהייתי מודע לזה. קלטתי את עצמי פתאום והתחלתי לשאול את עצמי עד כמה פייסבוק מאפשר את המחשבות הלא יציבות הללו.
הכול בכמה שפחות מילים, הכול מהיר, הכול חולף. לך תרגיל את עצמך לקרוא יותר ממאה מילים עכשיו. ועוד ברגוע.
שאלתי את עצמי עד כמה הרשת החברתית הזו משבשת לי את דרכי החשיבה, עד כמה היא מכופפת אותי לתהליכים מהירים יותר, הכול זבנג וגמרנו. במקום להתקשר לרועי ולראות מה אתו, אני כותב לו שורה בפוסט שלו. במקום ללכת למסעדה בעצמי, אני קורא איזה פוסט שמתמצת את החוויה של מישהי שלא הכרתי. במקום להיות כאן ועכשיו, במקום בו אני נמצא, אני רואה עוד וידאו אידיוטי של שני אחים אוסטרליים שמטרילים אחד את השני.
פתאום הנפילה הזו של הרשתות כבר לא נראתה כמו אירוע מקרי בקליפורניה, פתאום היא נראתה כמו אירוע משמעותי לבן אדם אחד בישוב קטן, בערבה הדרומית.
היה רגע שאלתי את עצמי - אולי די עם זה, וחזרתי לשכב על השטיח, הקשבתי קצת לנשימות ופתחתי את הספר. נעצרתי רנדומלית מול תמונה של קלמארי גדול, עם עיניים בוהקות ועור שבדיוק מחליף צבעים.
לפני שבועיים התקשר אלי השכן המיזנתרופ שלי ואמר לי שיש בדרך אלי חמישה ק"ג קלמארי טרי שהרגע נתפסו במפרץ. יש לנו מערכת יחסים טובה, לי ולמיזנתרופ. מדי פעם הוא מארגן חומרי גלם, ואני שולח לו הודעה כשאני מכין אוכל. זה פורמט שעובד טוב לשנינו ולא צריך לסבך אותו במילים. הקלמארי הגיע גדול, כל אחד שקל בערך קילוגרם, והיה גם מלוכלך כמובן.
שעה לפני חצות נכנסתי למטבח, ומצאתי את עצמי מנקה קלמרי גדול ואת ענבר מסתכלת עלי במבט ששמור רק למצבים שבהם אני מלכלך את המטבח באמצע הלילה.
התמונה הזו של הקלמארי בספר ננעלה לי עם הרגע הזה שבו ניקיתי את הקלמארי שבועיים קודם, והקפאתי בפריזר. כאילו בשנייה אחת הם חזרו למודעות שלי, והראש שלי התחיל לנדוד במחשבות איך להכין אותם.
הספר נשמט לי מהיד והראש שלי כבר היה עמוק במחשבה על הטעם של קלמארי בגריל, עם חריכה טובה, וסלסה של פלפלים אדומים עם קצת צילי מתוק וליים, ואולי סלט רוקולה עם פלפל שחור ולימון מלמעלה, אבל ידעתי שאין סיכוי שזה יהיה מוכן להיום.
אז קמתי מהשטיח והלכתי למטבח לשרוף פלפלים, כי קלמארי בגריל לא יכין את עצמו, ולמחרת היום התחלתי את התהליך הקשה יותר של להתנתק סופית מהלפיתה הבלתי מתפשרת של פייסבוק, על החיים שלי.
קלמארי בגריל עם סלסת פלפלים אדומים וליים
המצרכים:
5 קלמארי גדולים ונקיים חתוכים לגודל אישי
לסלסת הפלפלים -
5 פלפלים אדומים גדולים וקשים למגע
2 לימוני ליים, מגוררים וסחוטים
1 שן שום, קצוצה
1/2 בצל סגול חתוך לברונאז (קוביות קטנות)
מלח
פלפל
שמן זית
מעט רוטב צ׳ילי מתוק
לסלטון -
חופן עלי בייבי רוקולה
מלח פלפל
שמן זית
אופן ההכנה:
- להכנת סלסת הפלפלים - מורחים את הפלפלים בשמן זית, ומניחים על הגריל עד לקבלת צבע יפה מכל צד. מעבירים לקערת נירוסטה ומכסים בניילון נצמד כ-20 דקות.
- מוציאים את הפלפלים, מנקים את הקליפה השרופה ואת פנים הפלפל. חותכים אותם לקוביות קטנות ושמים במסננת על מנת שיגירו נוזלים.
- מחזירים לקערה, מוסיפים את שאר המרכיבים יחד ומערבבים עם הצ׳ילי המתוק עד לקבלת סלסה יציבה.
- להכנת הקלמארי - קלמארי לא צריך בישול ארוך, והכלל שלי הוא שתמיד עדיף אנדר קוקינג מאובר קוקינג. מורחים את הקלמארי בשמן זית, ומניחים על הגריל הלוהט. השתדלו שלא תהיה חריכה חזקה מידי כי היא תביא איתה טעמים מרירים למנה.
- מסירים מהאש ושמים במגש קטן. כשהקלמארי חם סוחטים מעל חצי לימון ומניחים בצד למשך דקה.
- להכנת הסלט - שמים חופן של עלי בייבי רוקולה (לכל סועד) בקערת ערבוב, מתבלים במלח, פלפל שחור גרוס, שמן זית ומיץ ליים.
- להגשה - מורחים את סלסת הפלפלים על צלחת שטוחה, מסדרים את הקלמארי מעל, ומניחים את הסלטון מעל הכל. למרות שכבר יש לימון וליים, בעיני אין דבר כזה יותר מידי לימון כשזה מגיע למנה הזו, אז כדאי להגיש גם עם חתיכת לימון בצד.
ליאור רפאל הוא השף והבעלים של מסעדת "המבורגר בלויתן" באילת