"איך אפשר שלא לאהוב את איטליה?" שאל הסופר הפולני הנריק סנקביץ' ומיליונים בכל רחבי העולם מהנהנים מדי שנה בהסכמה אילמת. זו מדינה יפהפייה, עם תרבות עשירה, מסורת ארוכת שנים, שפה שנעים לשמוע ומטבח שנחשב לאחד הטעימים בעולם.
נאפולי, העיר השלישית בגודלה במדינה, ממוקמת בדרומה, בחבל קמפניה. זו העיר שהביאה לעולם את הפיצה, הג'אנק פוד הכי טעים עלי אדמות ועליה נאמר: "לראות את נאפולי ולמות".
חברת סאן דור מקבוצת אל על חידשה לאחרונה את קו הטיסות הישירות לנאפולי, וזו הזדמנות מצוינת לביקור קולינארי בעיר ובסביבתה. שלוש וחצי שעות טיסה ואתם כאן. הנה שמונה מקומות שלא כדאי לפספס:
אי אפשר לבקר באזור נאפולי ולא לטעום לימונצ'לו. כלומר, אפשר אבל למה שתרצו לעשות דבר כזה? ליקר הלימונים המפורסם נולד בדרום איטליה והלימון הסורנטיני הטיפוסי הוא גאוות העיר. קליפתו העבה והריחנית וטעמו עשיר מזכים אותו בהערכה בכל רחבי העולם והוא נחשב ללימון המושלם להכין ממנו ליקר וקינוחים.
ברחובותיה של עיר הקיט היפהפייה תוכלו למצוא אינספור בקבוקי לימונצ'לו בשלל גדלים ומחירים אבל אם מתחשק לכם לטעום מוצר פחות תעשייתי וגם להיחשף למסורת החקלאית העתיקה של סורנטו כדאי לקפוץ לביקור באיי ג'יארדיני די קטאלדו. מדובר במפעל משפחתי קטן ומקסים שמתמחה בייצור לימונצ'לו ובהפקת מוצרים נוספים מלימון, מריבות ועד גלידות. כל המוצרים הם עבודת יד, תוצר של מתכונים אותנטיים שנשמרו בקנאות ונמסרו מאב לבן. המפעל שייך למשפחת אספוסיטו ששורשיה נטועים עמוק בעיר כבר למעלה מ-200 שנה. המייסד, קטאלדו אספוסיטו גילה את הטכניקה של השתלת לימונים על עצי תפוז, והגביר את ייצור פירות הדר באזור. בנו, סלווטורה, המשיך את דרכו.
מומלץ להירשם לסיור במטע הלימונים שכולל הסבר מפורט על זני פירות ההדר, הגידול, הכנת הליקר וכמובן, טעימות. בתום הסיור תוכלו לרכוש את המוצרים בחנות בכניסה (במחירים הוגנים לחלוטין) וגם להזמין לכם גלידה שמייצרים במקום. יש שלל טעמים אבל לכו על הלימון. אחרי הכל, בשבילו הגענו עד כאן.
טיפ: אחרי הגלידה תנסו את גרניטת הלימון. למרבה הצער, לא תוכלו לקחת את האושר הזה איתכם במזוודה.
בנמל סורנטו יש עשרות מסעדות שמציעות למלא את הבטן שלכם באוכל איטלקי אבל את המסעדה הנפלאה של אנטונינו לא כדאי לפספס.
הכל התחיל כשאנטונינו הנער נקרא לסייע לדודו בפיצרייה שבה עבד. הוא הגיע מתוך נימוס ובעיקר כי התפדח לסרב ולא היה לו מושג שהג'סטה הקטנה הזו תהפוך לקריירה ושהוא עתיד להיות שף פיצה מוערך בעיר. את המסעדה שמציעה את הפיצה הנפלאה שלו אבל גם הרבה מעבר לה הוא פתח ב-2015 והעניק לה את השם Acqu'e sale. לפני כשנתיים שדרג את החלל וגם השם התחדש: אנטונינו אספוסיטו - פיצה אי קוצ'ינה.
מהחלונות תוכלו להשקיף על הים, הוזוב והמלונות המפוארים, הצוות לבבי ומסביר פנים והאוכל... כן, בואו נדבר רגע על האוכל.
17 צפייה בגלריה
מנת פתיחה לריכוך הקיבה. מוצרלה באפלו באנטונינו אספוסיטו - פיצה אי קוצ'ינה
(צילום: אור סופר)
התפריט כולל מספר דו ספרתי של פיצות והבחירה קשה. בטיפשותי הגעתי רק עם קיבה אחת אז הצלחתי לטעום שלוש בלבד: פיצה סורנטו עם פרובולנה, ריקוטה, מוצרלה מקומית מבושלת, אגוזים, בזיליקום ולימון סחוט, פיצה עם קישואים ורוטב מנטה ופיצה עם מוצרלה מעושנת ובזיליקום. והטעם? שדרות אלוהות פינת גן עדן.
אבל עם כל הכבוד לפיצה (ויש לי הרבה כבוד, אני נשבעת), המנה שלוקחת את כל התפריט בהליכה היא פרמג'נה- שכבות של חצילים מטוגנים, רוטב עגבניות וגבינת פקורינו. זוהי מנה מפורסמת באזור כולו ומסעדות רבות מגישות אותה אבל כאן מדובר ביצירת מופת.
הקטע הכי מדהים בסיפור הוא שאני בכלל לא אוהבת חצילים, מה שמוביל אותי ללקח המשמעותי ביותר שלמדתי באיטליה: נכנסתם למסעדה? בואו עם ראש פתוח. אל תזמינו את המנה הקלאסית האהובה שאתם כבר מכירים. לא אוהבים חומר גלם מסוים? תנו לו צ'אנס. הטעמים כאן אחרים לגמרי.
17 צפייה בגלריה
לוקחת את התפריט בהליכה. מנת פרמג'נה באנטונינו אספוסיטו - פיצה אי קוצ'ינה
(צילום: אור סופר)
הייתם מצפים שחומרי הגלם המשובחים, המיקום של המסעדה והניסיון של השף יקפיצו את מחירי המנות למספרים דמיוניים אבל הצצה בתפריט מגלה שכל הפיצות עולות 16-19 יורו. גם מחירן של יתר המנות סביר בהחלט. מסעדת שף במחיר עממי.
טיפ: בוויטרינה בכניסה מונחים קינוחים מעוצבים בצורת מזון ויפים ברמה שקשה לתאר. המחיר הוא 6-7 יורו ליחידה. שווה לנסות.
17 צפייה בגלריה
לא רק יפים, גם טעימים. קינוחים באנטונינו אספוסיטו - פיצה אי קוצ'ינה
(צילום: אור סופר)
גרנד הוטל אמינטה ממוקם בלב סורנטו ומציע חדרים עם נוף פנורמי עוצר נשימה הישר למפרץ נאפולי. בתוך המתחם נמצאת מסעדה עטורת פרסים שפתוחה להזמנות גם לאורחים שאינם שוהים במלון. המסעדה מתהדרת בחלונות מהרצפה עד התקרה כך שתוכלו ליהנות מהנוף המהפנט במהלך הארוחה. השירות ללא דופי והתפריט כולל יינות נדירים ומגוון רחב של מנות. תזמינו מה שתזמינו, רק עשו לעצמכם טובה ואל תוותרו על הריזוטו. זה לא מסוג המנות שמחכות לכם בוולט.
טיפ: בין אם אתם מעשנים ובין אם לאו, צאו לסיגריה במרפסת. העניים שלכם יודו לכם.
ג'יארדינו עדן נכנסה לרשימה הזו פחות בגלל האוכל ויותר בגלל החוויה כולה. ושלא יהיו טעויות: האוכל טרי וטעים והמנות מושקעות אבל איכשהו, זה לא העיקר.
בגדול, מדובר במלון זעיר בעל ארבעה חדרים בלבד שכולל חוף רחצה פרטי, ארבע בריכות שחייה, נוף משגע, בר ומסעדה. אם יש באפשרותכם לישון במתחם (כ-2,500 ₪ לזוג עבור שני לילות בחודש יוני) תוכלו לקבל את החוויה המלאה. אם לא, שווה לקפוץ לארוחה במסעדה. בתפריט מבחר עצום של יינות משובחים, סלט קפרזה (העגבניות בשלל צבעים גונבות את ההצגה), פרמג'נה וכמובן, פסטות. אחרי הארוחה קחו לכם שעה כדי להתרווח על כורסאות הרביצה וליהנות מהשקט ומהיופי.
טיפ: הזמינו כוס של יין Piedirosso. זהו יין אדום מקומי עם ארומה עדינה וטעם נפלא.
העיר הרומית באיה הוקמה כעיר נמל חשובה במאה הראשונה לפני הספירה, אולם הודות לנוף הנהדר ולמעיינות המים החמים הפכה מהר מאוד לאתר נופש שמשך אליו את כל עשירי רומא. הם הגיעו עבור אורח החיים הנהנתני שכלל מסיבות, אלכוהול, הימורים, נשים יפות ומינימום מוסר. באיה כולה "נעלמה" ונחשבה לאבודה במשך 1,700 שנים עד שהתגלתה מחדש על ידי צוללנים, שקועה על קרקעית הים, בחוף המערבי של איטליה, סמוך למפרץ נאפולי.
השרידים הארכאולוגיים הרבים הוכרזו כפארק ארכיאולוגי תת-ימי מרהיב. איך רואים אותם? אפשר לחפש בגוגל ואפשר לצאת לשיט בסירת IRIS של Lomar Dreams. הסירה היא בעלת רצפת זכוכית שקופה שמאפשרת גם למי שאין לו מושג בצלילה לראות מקרוב את המונומנטים החרבים, פסלי השיש והפסיפסים. אחרי הסבר קצר תקפוץ הצוללנית מהסירה למים ותצביע לכם לאן להסתכל.
בעצם מדובר בסיור בקרקעית הים מבלי להירטב כלל. תוסיפו לכל השמחה הזו גם ארוחה קלילה על הסיפון ותקבלו אטרקציה תיירותית מוצלחת מאוד. ניתן לבחור באחד מתוך המסלולים הקיימים או לארגן מסלול בהתאמה אישית. אפשר גם להשכיר את הסירה לאירועים פרטיים. היא מכילה עד 40 אנשים והעלייה לסיפון היא מהמזח הדרומי של באיה. הסיור כולל הארוחה הוא 35 יורו לאדם (ילדים עד גיל 6 חינם). ללא הארוחה המחיר הוא 24 יורו למבוגר ו-18 לילד. היציאה בקבוצה של מינימום עשרה אנשים.
טיפ: השיט הזה הוא דרך נהדרת לחגוג אירוע פרטי, משפחתי או רומנטי במחיר סביר.
השף אנג'לו קארננטה נולד בנאפולי ב-1979 ובתום לימודיו עבר לרומא. בעיר הבירה הוא עבד במספר מסעדות נחשבות והשתתף בקורסי בישול. וכשחזר לקמפניה הוא שימש כסו-שף במסעדות עטורות כוכבי מישלן. רק ב-2016 הוא החליט שהגיע הזמן שלו לעשות את זה לבד ופתח את Caracol כשף ראשי. שנתיים אחר כך הגיעה ההכרה בדמות כוכב מישלן.
קרקול היא מסעדת גורמה המבוססת על דגים טריים ונשענת על המסורת הקולינרית הים תיכונית. המנות משתנות בהתאם לעונה והן יצירתיות, מעודנות ומתוחכמות. קארננטה מציג הכרות מעמיקה עם חומרי גלם איכותיים והמסעדה ששלו בהחלט מצליחה לבטא את התשוקה העזה שלו לבישול ואת היכולות, הניסיון והידע שרכש לאורך השנים.
התפריט בקרקול הוא תפריט טעימות ויש שני מסלולים: 7 מנות ב-130 יורו לאדם או 9 מנות ב-150 יורו לאדם. בהתחשב בעובדה שהיינות והמשקאות לא כלולים במחיר (ועוד לא אמרנו מילה על הטיפ), מדובר בעסק לא זול במיוחד. יחד עם זאת, מסעדות מישלן לא נועדו להיות זולות אלא לספק חוויה גסטרונומית של מטבח עילי וקרקול בהחלט עומדת במשימה.
טיפ: קארננטה בחר בלוקיישן עוצר נשימה למסעדה שלו. לפני הארוחה או אחריה, עברו דרך הקבלה ושתו קפה מול הנוף הנשגב הזה. החוויה שווה לא פחות מהמסעדה עצמה וגם הקפה, כיאה למסורת האיטלקית, משובח מאוד.
סביר להניח שכל ביקור באיטליה יפגיש אתכם עם לא מעט פיצות אבל אם תתמקדו בנאפולי וסביבתה המפגש הזה יהפוך בהכרח לבלתי נמנע. ואני בדעה שאם אין דרך להימנע, כדאי ללכת על הטובה ביותר, או לפחות על אחת הטוענות לכתר. לה דאה בנדטה היא אחת מהן.
שף הפיצה, סירו קוצ'יה נולד וגדל בין שמרים וקמחים בפיצרייה המשפחתית "פורטונה" שממוקמת עד היום מאחורי התחנה המרכזית בפיאצה גריבלדי בנאפולי. בראשית דרכה הייתה פורטונה מסעדה שהגישה מגוון מנות בניהולה הסמכותי של הסבתא. בין שתי מלחמות העולם שינתה פורטונה את פניה והפכה לפיצרייה והבן, אנטוניו, הפך לבעלים. קוצ'יה, השלישי מתוך ארבעה אחים, הוא הנכד של פורטונה ואחרי התלמדות ארוכת שנים מפאפא אנטוניו הפך לבעלים היחיד שלה (אל דאגה, יתר האחים פתחו פיצריות משל עצמם). את לה דאה בנדטה פתח ב-2013 בטיילת חוף הים של פאוצולי. הוא מגיש בה את הפיצות המופלאות שמוגשות גם בפורטונה, לצד מאכלים נוספים.
קוצ'יה מתגאה בכך שהוא בודק באופן אישי ובוחר את המרכיבים לכל אחת מהפיצות מהגינה שלו ועושה שימוש במוצרים עונתיים בלבד. המשמעות היא שהכל מאוד טרי וטעים אבל גם שחלק מהפיצות המוזכרות בתפריט לא זמינות כי מרכיביהן לא בעונה.
ועכשיו, חסל סדר דיבורים, הגיע זמן טעימות.
ראשונות הגיעו לשולחן הסופגניות המלוחות. לא כך קוראים להן בתפריט אבל בצק עגול ומטוגן בשמן עמוק הוא סופגנייה, לא תשכנעו אותי אחרת. מעל הבצק הונח רוטב עגבניות ומעט גבינה. נחמד אבל לא משהו שכדאי למלא בו את הבטן.
אחרי הסופגניות, קוצ'יה הלך על מימונה נוסח איטליה. אין דרך נכונה יותר לתאר את מגש המטוגנים שהונח על השולחן. הר של עיגולי בצק מטוגן, כשכל אחד מהם ממולא במשהו אחר, מתרד ועד מוצרלה ופרושוטו. בתוך כל השמחה הזו נח לו בבטחה לחם שהזכיר ספינג', רק בלי החלק של המתוק.
בעודי מתלבטת ביני לבין עצמי האם זה הזמן הנכון לחטוף צרבת, נחתו על השולחן שתי צלחות, אחת של דג מטוגן (נפלא) ואחת של זוקיני מטוגן (עוד יותר נפלא). ואחרי "הפתיח" הזה הגיע זמנן של הפיצות.
המאפיין העיקרי של הפיצות הוא הבצק שזוכה לתפיחה איטית וארוכה (כ-24/36 שעות) בטמפרטורת החדר וללא שימוש במקרר. התוצאה היא בצק דק, עדין קל לעיכול וטעים מאוד. על הבצק הזה מונח הרוטב שמוכן מהעגבניות הנחשבות בעולם. זה המקום לספר שכל הגידולים החקלאיים של קמפניה גדלים על אדמה וולקנית פורייה ושואבים ממנה שפע של מינרלים טבעיים, מה שאומר שהירקות והפירות טעימים בצורה יוצאת דופן.
התחלנו עם מרינרה, אחת הגרסאות המסורתיות לפיצה נאפוליטנית, הכוללת רוטב עגבניות, שום, שמן זית ואורגנו. זוהי פיצה שגם טבעונים יכולים ליהנות ממנה שכן אין בה גבינה ובאופן מפתיע, חסרונה לא הורגש כלל. המרינרה של קוצ'יה הייתה אחת הפיצות הטעימות שטעמתי בחיי, ככל הנראה הודות לעגבניות המקומיות שבלתי אפשרי להתחרות בהן. ההפתעה הגדולה באמת הגיעה כשהצצתי בתפריט: 6 יורו בלבד וכל האושר הזה שלכם.
הלאה. פיצה עם קרם קישואים, גבינת פרבולונה וזוקיני. אני לא מחובבי הזוקיני ובכל זאת, חיסלתי משולש במהירות האור. אחריה הגיעה פיצה עם פרושטו, מוצרלה, עגבניות ובזיליקום ולבסוף המרגריטה. כולן היו טעימות ברמה בלתי סבירה, בעוד שהמחיר היה סביר בהחלט, שלא לומר זול: מחירה של הפיצה היקרה ביותר בתפריט הוא 12 יורו בלבד. זה מחיר של פיצה שכונתית בקריית גת עם טעם פסגת הפיצות בעולם כולו. כמה חבל שטייק וואי לא ישרוד את הטיסה חזרה.
טיפ: גם בגזרת האלכוהול קוצ'יה השקיע מחשבה רבה והכניס לתפריט רק בירות ויינות משובחים, כולם תוצרת איטליה, בעיקר ממחוז קמפניה. זה הזמן והמקום לבקש מהמלצר המלצה לבקבוק איכותי. קולה זירו תשתו בבית.
הכותבת הייתה אורחת של ENIT The Italian Tourist Board
