האוכל הערבי – שיש המכנים אותו גלילי, שאמי, פלסטיני, תלוי בנטייה הפוליטית של הדובר – עשה בשנים האחרונות זינוק בעלייה ונכנס לתוך המיינסטרים הישראלי, אם במסעדות המתמחות, אם בתוכניות הריאליטי ואם בשישברק. כולם מגישים שישברק בימינו. לא נמאס מהשישברק?
עוד ביצים עלומות:
מסעדת סומאק ממוקמת בקניון בכניסה לזכרון יעקב, לצד סניף של KFC ו-BBB, וזו עוד עדות לקבלה המוחלטת של הז׳אנר. מסעדות ערביות פועלות במרכזי קניות (לונה ביסטרו האדירה בקניון ביג פאשן בנצרת או אומניה הנהדרת בקניון בכניסה לדיר אל-אסד) ונספחות לתוך מחזור הדם הקפיטליסטי. וגר שישברק עם אייפון 15.
לא רוצים לפספס אף מסעדה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
סומאק מצידה נפתחה עמוק לתוך המציאות המשברית של 7 באוקטובר, ורואים שהיא ממש נזהרת לא להחצין את מקורות ההשראה הישירים שלה. בתפריט כתוב ״מטבח גלילי״ עם ״מגוון אתני רחב״ שמייצר ״חוויה מורכבת״. זה נשמע כאילו פוליטיקאי משופשף ניסח את המניפסט הזה. טוב שלא דחפו גם דגל ישראל באותה הזדמנות. לא שאפשר להאשים את האנשים שעומדים מאחורי סומאק (ואת השף טארק חביב, שהיה סו-שף של דוחול ספאדי בדיאנא בנצרת). המציאות שברירית, החשדנות גדולה, הגזענות עולה על גדותיה והחיים המשותפים ניצבים על כרעי תרנגולת. או פרגית.
כשהגענו לסומאק, המסעדה הייתה שלושת-רבעי ריקה. האם בגלל המצב? לך תדע. מה שניכר מיד הוא שהמסעדה לא הכי סגורה על עצמה ועובדת בחצי כוח. הרבה מהמנות לא היו זמינות, הכיסאות התנדנדו, והמלצרית התעקשה להביא כמעט את כל מה שהזמנו תוך שתיים-שלוש דקות מרגע שהתיישבנו על הטוכעס. שיא גינס לדעתי, מה שגרם לנו לחשוד שחלק מהמנות מוכנות ומחוממות מראש.
אין שישברק בסומאק, אבל יש סמאש בורגר. בימינו אי אפשר לפתוח מסעדה – לא משנה באיזה סגנון – בלי סמאש בורגר. חייבים סמאש בורגר. נראה לי שאפשר להירגע קצת עם הסמאש בורגר. לא הזמנו סמאש בורגר. יש גבול לכל תעלול. כן הזמנו את ערכת הסלטים המתבקשת, שיש לה מעמד מיתולוגי בהיסטוריה הקולינרית שלנו. הו, הסלטים המופלאים באל באבור באום אל-פחם או בארמון סהרה בכפר נין. באמצעות הסלטים השף הערבי מראה מה אפשר לעשות עם חומרי הגלם המקומיים, עם צמחי הבר המלוקטים והטכניקות המסורתיות. זו אמורה להיות תצוגת תכלית מפוארת של ״פתיחת שולחן״. הדגש הוא על המילה ״אמורה״.
בסומאק מחזירים אותנו שנים אחורנית, אל אותן ״מסעדות מזרחיות״ אנכרוניסטיות בתחנות דלק, שהיו מגישות (וחלקן עדיין מגישות) סלט תירס מקופסה וכרוב אדום במיונז. זו הייתה אחת מערכות הסלטים הכי דלות שנתקלנו בהן. טחינה נוזלית, חומוס תפל (אולי מקופסה? לא, לא יכול להיות), סלט גזר עם שומשום, סלט טורקי גנרי של פעם, סלט ירקות עייף וחתוך ברישול, כרובית בטחינה וטבולה שלא כלולה במחיר והזמנו במיוחד (תפלה אף היא). בסומאק הם קוראים לזה ״חגיגת סלטים״. אם זו חגיגה, אז מה זו הלוויה?
ואם בערכת הסלטים נפלה שלהבת, מה יגידו החצילים? שלושה קטנים כאלה, ממולאים בשר טחון, ברוטב עגבניות מימי עם קוביות תפוחי אדמה חצי מבושלות. זו מנה עם נראות של מטבח צבאי וטעם של אולמי בונבון (אמרנו מחומם מראש?).
המשכנו לקבב חלבי, עוד מנה פופולרית שאמורה – אמורה! – להיות היהלום שבכתר: קדירת קבבים ברוטב עגבניות, עטופה בבצק שנאפה בתנור. בסומאק זרקו כמה קבבים לתוך הרוטב, נתנו להם להתבשל יותר מדי זמן עד שהפכו קשים כמו אבן, שמו בפנים גם אורז שכנראה נשרף בחימום נוסף בתנור ולא טרחו לכסות בבצק. אתה חושב על הפער בין מה שהמנה הזאת אמורה להיות למה שקיבלנו בפועל, ונכנס לדיכאון קיומי.
למרבה השמחה, את המצב עוד איכשהו הציל ״מעורב סומאק״, מנה של קבב טלה, צלע טלה, שיפוד טלה ושיפוד פרגית בנוסף. טלה הוא חומר גלם יקר ערך למטבח הערבי, ואם היו מפשלים איתו אז באמת שצריך לתת את המפתחות ולסגור את המקום. הקבב היה מתובל וסטנדרטי, צלע ושיפוד הטלה היו נהדרים, רכים ועסיסיים, וכמותם הפרגית שהצטיינה בתחומה. אלה לא מנות בשר שלא טעמנו כמותן במסעדות שיפודים טובות אחרות, אבל ביחס לכל מה שאכלנו קודם, זה בהחלט ביג דיל.
קינחנו בכנאפה בינונית וסבירה, ואני לא אלשין אבל אחד השותפים לארוחה רצה לקפוץ אחר כך ל-KFC. האם יש הוכחה חותכת יותר לכך שסומאק נכשלה בתפקידה? הגענו לקניון בזכרון יעקב עם ציפיות גדולות על המטבח הערבי המפואר, ויצאנו עם באקט של קריספי צ׳יקן.
על קצה המזלג: סומאק בזכרון יעקב היא מסעדה ערבית שהייתה יכולה להיות מצוינת בתחומה, אבל ערכת הסלטים, הקבב החלבי והחציל הממולא מוכיחים בדיוק את ההיפך. כמה חבל.
סומאק, מתחם מול זכרון, קומת המסעדות, זכרון יעקב
