צפו: המונה טועם מצא שווארמה מושלמת ברמת גן
(צילום: אסף חן)
כבר הרבה זמן שלא יצא לי לכתוב ביקורת על מנת שווארמה ראויה. בתקופה הזו כל המחירים עולים, וגם המחיר של פלאפל סתמי מרקיע שחקים ומגיע למחיר לא הגיוני. אבל בעלי דוכני האוכל כנראה חושבים שאנחנו נמשיך להגיע בכל זאת, כי ברחבי הארץ נפתחות מדי שבוע עוד ועוד שווארמיות - והתורים שמשתרכים בפתח - ארוכים.
עוד ביקורות אוכל נוספות שיכולות לעניין אותך:
אני לא מכיר הרבה אנשים שלא אוהבים שווארמה, אבל אני מכיר מספיק אנשים שנפלו על שווארמיות לא טובות מספיק, ובעקבות הטראומה לא חזרו לאכול שווארמה במשך שנים. לפעמים נדמה לי שבעלי השווארמיות לא הבינו שמנת שווארמה צריכה להגיע בפיתה ולא בכיסון דמוי פיתה. הפיתה לא יכולה להיות קטנה יותר מכף היד של הסועד, ואי אפשר לגבות תשלום על הצ'יפס בנפרד כי צ'יפס הוא חלק מהמנה. עוד דבר - הצ'יפס צריך להגיע בצד ולא בתוך הפיתה, אחרת הוא תופס את המקום של הבשר. אז בעלי שווארמיות, בבקשה הפסיקו להציע צ'יפס בתוך הפיתה, זה מבייש את המחיר הגבוה שאתם גובים גם ככה.
הפיתה לא יכולה להיות קטנה יותר מכף היד של הסועד, ואי אפשר לגבות תשלום על הצ'יפס בנפרד כי צ'יפס הוא חלק מהמנה. עוד דבר - הצ'יפס צריך להגיע בצד ולא בתוך הפיתה, אחרת הוא תופס את המקום של הבשר
השבוע הגעתי למתחם הבורסה ברמת גן - איזור שידע ימים סואנים יותר והיום משמש בעיקר משרדים של חברות היי-טק ואת העובדים הרעבים שלהן שיורדים לאכול ברחוב באמצע היום. יצא לי בעבר לחלוף ברחוב אהליאב פעמים רבות, ואף פעם לא שמתי לב שקצת אחרי הפנייה לפני המלון פתחו שם שווארמייה קטנה. השבוע הגעתי לאיזור בשביל לטעום אוכל במקום אחר, וכשיצאתי משם רעב נכנעתי ונכנסתי לאכול בשווארמה הנסיך.
לפעמים אני כל כך רעב, שרק מנת שווארמה יכולה להרגיע את הקיבה שלי באותו רגע. מצאתי תירוץ מדהים להיכנס לשווארמה הנסיך כשראיתי שבשלט שבחוץ כתוב "שווארמה פרימיום" - תיאור מפוצץ. הנמכתי את הציפיות ונכנסתי לשווארמייה עם שטר של 50 שקלים. מנה עולה כאן 39 שקלים אז קודם כל התפללתי תפילה קולינרית בלב שאקבל פיתה בגודל ראוי. לא בא לי להרכיב משקפי קריאה כדי להצליח לראות את הפיתה שלי.
שילמתי לפני שאכלתי וחיכיתי בסבלנות לתור שלי. שני גלגלי שווארמה הסתובבו מולי באטיות מאחורי הדלפק - בצד ימין שווארמה הודו ובצד שמאל שווארמה עגל עם פיסטוק. את חתיכות הפיסטוק אפשר היה לראות בין נתחי העגל, ורק בשביל זה אני חושב ששווה להגיע למקום.
שווארמה עם עוד קצת שווארמה
קצת לפני שהתור שלי הגיע התחלתי להתבלבל ולא ידעתי מה כדאי לי להזמין, אבל למזלי הלקוח שעמד לפניי בתור פתר בשבילי את הדילמה - הוא הזמין מיקס של שני סוגי השווארמה ובעקבותיו הזמנתי גם אני את אותו הדבר. מסתבר שאם מזמינים מיקס לא משלמים יותר על המנה וככה אפשר לטעום משני הסוגים וליהנות פעמיים.
זאת היתה מנת שווארמה מושלמת, הצ'יפס שהגיע בצד נתן למנה חיזוק וכשהגעתי לחצי הפיתה, היה לי ברור שאני הולך להיות שבע יום שלם וקצת יותר. וצדקתי
העובד שבדלפק התחיל לחתוך משני צדי השווארמה פרוסות מגרות של נתחים. עדיין הייתי מוטרד מגודל הפיתה שאני הולך לקבל, אבל גם הפעם הלקוח שלפניי הרגיע אותי ואמר לי שאין מצב שאני אצא מכאן רעב כי יש להם פיתה ענקית. התור שלי הגיע והבחור שמאחורי הדלפק שאל מה לשים לי בתוך הפיתה. ביקשתי את הנוסח הרגיל שלי: כלום, רק שווארמה בתוך השווארמה ומעל עוד קצת שווארמה, ובלי טחינה. לגבי הטחינה לא הייתי צריך לדאוג כי כאן משאירים אותה בבקבוק לחיץ במקרר לצד העמבה, ומי שרוצה מוסיף בעצמו. אהבתי את הסידור.
הפיתה שקיבלתי הייתה ענקית ומילאו אותה יתר על המידה. אחר כך הגישו לי מגש אלומיניום עם נייר שעליו הניחו הרבה צ'יפס. זה לא היה צ'יפס תעשייתי, חלילה, אלא נתחי צ'יפס קטנים ועבים, שהגיעו ללא תוספת תשלום. הסתכלתי על הפיתה ושאלתי את עצמי איך אצליח לאכול הכל כי הפיתה שהיתה אצלי ביד התגלתה כפיתה כבדה ורצינית.
רחרחתי עם האף בתוך הפיתה וגיליתי שהשווארמה לא מתובלת מידי והבשר של העגל שולט במנה. את הנתחים של שווארמת ההודו פגשתי רק כשהגעתי לאמצע הפיתה. הפיתה שלי היתה כמו יצירת אומנות שמורכבת מכמה חלקים שמרכיבים את השלם.
מאחורי הדלפק היו סלטים אבל אני לא רציתי להוסיף לפיתה שלי כלום. ליד הדלפק היו עוד כמה סלטים בסגנון חופשי שאפשר לקחת לבד, אבל אני ויתרתי על הכל וצללתי לתוך הפיתה בביסים גדולים. בדרך כלל המנה נגמרת לי מהר מידי, אבל לא במקרה הזה: הפיתה הפכה לטעימה יותר עם כל ביס - בשר העגל נכנע עם קצת התנגדות ועדיין נשאר רך ונעים, ואם היו שואלים אותי אז עוד טיפה שומן לא היה מזיק בכלל לגירסת ההודו. זאת היתה מנת שווארמה מושלמת, הצ'יפס שהגיע בצד נתן למנה חיזוק וכשהגעתי לחצי הפיתה, היה לי ברור שאני הולך להיות שבע יום שלם וקצת יותר. וצדקתי.
כשהתקרבתי לשליש האחרון של הפיתה התחלתי לגלות סימני שבירה. המנה הזו ניצחה אותי בקלילות - זו מנת השווארמה הראשונה בחיי שלא הצלחתי לסיים. המשקל של חצי מנה בשווארמה הנסיך הוא בערך כמו מנת שווארמה שלמה שמקבלים בשווארמיות במקומות אחרים, כמו במרכז תל אביב. כאן, בשווארמה הנסיך קיבלתי תמורה מלאה למחיר - גם שירות מצוין ובעיקר, הכמות. רק להוסיף עוד קצת שומן להודו וזו מנה שמנצחת בהליכה את כל השאר.
