בין כיתה י"ב לסוף הצבא היה לי נוהל ימי שישי: כל יום שישי בצהריים היינו נוסעים לעיר העתיקה של עכו ומנגבים חומוס - מסורת זו מסורת ולא משנה מי נמצא בסוף השבוע בקיבוץ.
אני מודע לזה שזו מסורת ישראלית רווחת, ולכולנו הייתה אותה מסורת, בשלב כזה או אחר בחיים. אבל עם כל הכבוד לחומוס, הוא היה רק התירוץ למה שתמיד היה מגיע אחריו – כנאפה.
כשאני אומר כנאפה אני מתכוון לכנאפה כתום זרחני, ספוג במי סוכר, שמתפרק כשהמוכר חותך ממנו ריבוע והגבינה נמתחת מהמגש לצלחת שלך.
אז נכון, המתכון של הכנאפה שלי כנראה לא ישתווה בחיים לכנאפה הכתום המושלם שיש בעיר העתיקה של עכו, אבל לוקח בדיוק 12 דקות מהרגע שמתחילים לערבב את שערות הקדאיף בחמאה ועד שנותנים ביס. הטעם מדהים והוא ישר זורק אותי לימי שישי ההם.
כל מי שטעם את הכנאפה הזאת ביקש את המתכון, כי מסתבר שאנשים חושבים שמתכון לכנאפה זה משהו מסובך, והם לא מבינים איך לוקח לי להכין אותה רק 12 דקות.
כנאפה ב-12 דקות
המצרכים (לכנאפה במחבת בקוטר 24 ס״מ):
לכנאפה -
150 גר' שערות קדאיף (מומלץ קפואות)
100 גר' חמאה מומסת
250 גר' ריקוטה
50 גר' גבינת עיזים מעודנת ורכה
לסירופ -
1/2 1 כפות של מי ורדים
100 גר' סוכר
160 מ"ל מים
להגשה -
חופן פיסטוקים טבעיים
אופן ההכנה:
- מחממים מחבת על להבה בינונית.
- מערבבים היטב בקערה את שערות הקדאיף עם החמאה המומסת, ומסדרים שכבה דקה על המחבת החמה.
- בקערה נפרדת מערבבים את הגבינות עד לקבלת תערובת אחידה, ומורחים שכבה דקה מהתערובת על שערות הקדאיף שמטוגנות במחבת.
- מכסים עם שאר שערות הקדאיף, ומתחילים לטגן את הצד התחתון במשך כחמש דקות, עד שהשכבה התחתונה משחימה מעט.
- מכינים את הסירופ - בסיר קטן מרתיחים את כל מצרכי הסירופ עד לקבלת תערובת נוזלית וחלקה.
- הופכים את הכנאפה – לוקחים צלחת שגדולה מעט מהמחבת, מכסים את פתח המחבת בצלחת והופכים יחד בו זמנית את הצלחת והמחבת, כך שהחלק של הכנאפה שעבר טיגון הוא כרגע החלק העליון והוא חשוף על הצלחת. מחליקים את הכנאפה ההפוך מהצלחת למחבת, ומטגנים במשך כחמש דקות נוספות.
- בעזרת כף שופכים את הסירופ בנדיבות על הכנאפה, עד שהוא שוחה מעט במי הסוכר ומגיע עד לחלק התחתון של הכנאפה שעובר טיגון.
- מציצים מהצד ומטגנים עוד כדקה עד ששערות הקדאיף הופכות לצבע חום בהיר.
- מפזרים מעל פיסטוקים קצוצים, ומגישים חם.
