המונה טועם קובי רובין
(צילום: ירון ברנר)
בשבוע שעבר הייתי בקצרין, מקום שבאופן רגיל בקושי מזדמן לי להגיע אליו - רק המרחק של כמעט 200 קילומטרים מתל אביב מצליח להעביר בי צמרמורת. להסתובב במונית בתוך תל אביב במשך כמה שעות ברצף דווקא לא מפריע לי, כי כבר התרגלתי לנסיעות הקצרות בתוך העיר, אבל לצאת החוצה לדרכים המהירות זה לא קל בכלל, גם לא לנהג מונית עם ניסיון רחב על האספלט כמוני.
כשמגיעים לרמת הגולן סוף-סוף מרגישים את איכות החיים - רובנו רגילים לחיות בצפיפות אחד על השני, אבל קצרין מחולקת לאזור מגורים ולאזור התעשייה המרוחק מהעיר. שלא כמו רוב הערים בארץ, קצרין בנויה לרוחב ולא לגובה. אני בעיקר מתעניין במסעדות לא במרכז העיר, שאותן כבר למדתי להכיר כשעשיתי מילואים באזור, והן פחות דיברו אליי, והיו מהסוג שאני קורא לו "מלכודת".
כתבות נוספות שיכולות לעניין אתכם:
אתם מכירים את הפחד הזה כשאתם נמצאים בדרכים ופתאום באמצע הדרך נדלקת ברכב הנורה של האוויר בגלגלים? אז זה בדיוק מה שקרה לי. מיד נסעתי לפנצ'רייה, תיקנתי את התקר בגלגל וכמובן שלא ויתרתי על השאלה הצפויה - איפה כדאי ללכת לאכול. חוכמה וידע מקומי זה תמיד טוב, והחבר'ה המקסימים בפנצ'רייה המליצו לי על כמה מקומות בסביבה.
מעל המנה הוסיפו לי גרגירי פול גדולים, ויחד עם גרגירי החומוס, הריח שנישא באוויר מול האף שלי הפיל אותי פנימה לתוך הצלחת והתחלתי לאכול
אחרי תיקון הפנצ'ר, הייתי צריך גם ככה לאזן את הלחץ בחיישן של המונית, אז על הדרך ניצלתי את ההזדמנות כדי לאכול. נכנסתי לתחנת הדלק הקרובה כדי למלא אוויר בגלגלים, וגיליתי שאחת החנויות היא בכלל החומוסייה שקיבלתי עליה המלצה, שנחבאת בין שאר העסקים שבמקום.
על השלט מופיעה המילה "חומוס" בגדול, ורק אחר כך שמתי לב שכתובה שם בקטן גם המילה "רק" - "רק חומוס". ניחשתי שהמיקום של החומוסייה לא נבחר לפי הצורך, כי איך שלא תהפכו את זה מדובר במיקום לא אטרקטיבי - זו חומוסייה ברחוב ללא מוצא, דבר שעוד לא יצא לי לראות, אבל כנראה שבקצרין זה הגיוני.
ריח שמפיל אותך פנימה לצלחת
נכנסתי לחומוסייה ובעיית הקשב והריכוז שלי קפצה לבקר לי מול העיניים. בניגוד לשם של המקום, "רק חומוס", החומוסייה עצמה דווקא מלאה בהרבה מאוד אלמנטים חוץ מחומוס - תפריטים ענקיים מול העיניים, תמונות וציורי הגרפיטי שמקשטים את הקירות, תפריטים שעומדים על כל שולחן ושולחן, אהילים צבעוניים שמשתלשים מהתקרה, ויש שם גם מראה שמוצבת במטבח מאחורי הדלפק, ככה שאי-אפשר לפספס את הידיים של הטבח כשהוא חותך וכותש כל תוספת אפשרית לחומוס.
הייתי חייב להתרכז רגע עם עצמי, והזמנתי את המנה הראשונה בתפריט - חומוס פול בלי יותר מדי פול, כי הגעתי לפה כדי לטעום את החומוס. את החומוס מכינים כאן על המקום ואני הגעתי כמה דקות לפני הפתיחה וחיכיתי באחד השולחנות לבואו של החומוס. בדקתי אם מציעים כאן גם ריפיל, מילוי חוזר, וכשראיתי שיש - נרגעתי.
המשכתי להמתין שיפתחו את החומוסייה. בתל-אביב רוב החומוסיות נפתחות לקראת 9:00 בבוקר ויש כאלה שנפתחות כבר הרבה קודם. גם ככה אני בדרך כלל לא אוכל חומוס אחרי 11:00. באותו הבוקר הייתי הלקוח הראשון במקום וזכיתי לקבל את המנה הראשונה ישר מהסיר, הכי טרי שיש.
החומוס של "רק חומוס" הוא טיפה מלוח, והטעם של הטחינה שמלווה אותו נוכח ובולט. מעל המנה הוסיפו לי גרגירי פול גדולים, ויחד עם גרגירי החומוס, הריח שנישא באוויר מול האף שלי הפיל אותי פנימה לתוך הצלחת והתחלתי לאכול. ליד החומוס קיבלתי חריף ירוק וגם אדום, סחוג ואריסה מעולים, שעזרו להרים את החומוס. בשורה התחתונה מדובר במנת חומוס שווה בתוך תחנת דלק בקצה רחוב ללא מוצא.
