צפו: המונה טועם והקבב בפיתה שריגש אותו
(צילום: נויל האריס)
לפני כמה שנים, כשתחום האוכל בארץ שוב ניסה להמציא את עצמו מחדש, הגיע לארץ צירוף המילים "פוד-טראק" - משאית אוכל בעברית של מבינים. כאילו לא ידענו מה זו משאית עוד מילדות, דרך ימי הנעורים, בואך חייל על הדרכים של הארץ - כל אחד באיזשהו שלב בחיים מצא לעצמו את הפוד-טראק שלו.
גם ככה הייתה כאן תרבות מפותחת של דוכני דרכים. הרבה פעמים מצאת את עצמך עומד מול דלפק על הדרך - חורף, קיץ, לא משנה מתי, מושיט ידיים קדימה לקבל את מבוקשך בדיוק כמו שרצית, אומר יפה "תודה רבה", אוכל להנאתך וממשיך הלאה. אף אחד עדיין לא המציא את הגלגל שוב - תמיד היינו אוכלים על הדרכים.
כתבות נוספות על אוכל רחוב שיכולות לעניין אתכם:
למי שלא יודע, נהיגה זו מלאכה בפני עצמה. אתה חייב להיות ערני כל הזמן, ולעשות הרבה מעבר לרק להסתכל על הכביש, כי הכסף הקטן מונח ממש על צד המדרכה. במקרה שלי, כל משתנה על הדרך מעניין אותי והמקרה הנוכחי עוד יותר מעניין.
הגעתי לראשון לציון כדי לתקן את המונית - מישהו החליט לגרד לי את הצד של הרכב לכל האורך, ומצאתי את עצמי בביקור מתוכנן אצל הפחח. אבל אצל הפחח זה אף פעם לא נגמר בביקור אחד, כל הזמן חייבים לסגור עוד פינות ובינתיים אתה לומד בעל כורחך להכיר את האיזור שמסביב למוסך: כאן אין כניסה, ברחוב הבא יש כניסה, ושם אופניים חשמליים מגיעים מולך נגד כיוון התנועה. וכך, בשבועיים האחרונים עברתי ליד המקום של חביבה פעמיים עד ששמתי לב אליו.
אף פעם אי אפשר לדעת מה יפתיע אותך בצד הרחוב. אתה יכול למצוא את עצמך נוסע לקראת שעות הצהריים המוקדמות לכיוון ראשון לציון, מגיע לכיוון איזור התעשייה החדש, ונוהג ברחוב תעשייתי שמחקה רחוב רגיל עם חניות מסודרות, אבל אז פתאום באמצע החנייה - יש מבנה. חלפתי מעבר ל"קופסה" שהיא בעצם מעין "בוטקה", וראיתי אנשים עומדים בתור. עצרתי את המונית, הסתכלתי שוב על התור ולא האמנתי למה שאני רואה - זה הרי אמצע הרחוב, איך זה יכול להיות? הייתי משוכנע שאני לא רואה טוב.
אז מסתבר שאין לי פגם בראייה, ובאמת יש שם מקום שנמצא על הדרך, באמצע רחוב באיזור התעשייה המערבי של ראשון לציון, במקום שלא קשור לכלום.
בפעם הראשונה שהגעתי לחביבה הייתי מוקסם מהמקום. אלון, ברסלבי עם פאות ארוכות וכיפה גדולה לבנה עם שפיץ, הסתכל עליי ואמר לי שבא לי בגט. תיקנתי אותו והזמנתי לי פיתה. זה גם קצת יותר זול. אלון אוהב להכין בשר, וחביבה היא מקום של בשר. יש שם גם מנות יותר קלילות על הפלאנצ'ה הרותחת, אבל רוב המנות בתפריט הן בשריות. הלכתי על קבב בפיתה. הייתי בטוח שאלון יוציא מהמקרר כמה קציצות קבב רכות ונעימות למראה, יניח אותן בעדינות על הפלאנצ'ה לצריבה רותחת, אבל לא - אלון מכין מנה של קבב בפיתה בדרך שלו.
ענן גדול של בצל ומערום פטרוזיליה מעל
אז מהי אותה דרך? אחרי ההזמנה אלון מניח על הפלאנצ'ה ענן גדול של בצל. תחשבו בצל גדול ועוד חצי, קצוצים לרצועות לא דקות מדי. אלון נותן לחום הבוקע מהפלאנצ'ה לעשות את שלו, ורק אחרי דקתיים ניגש למקרר ומוציא בשר בקר טרי בצבע אדמדם הכי יפה שיש, ושם מעל הכל מערום גדול של פטרוזיליה. במקרה הזה פטרוזיליה ולא כוסברה, כאן זה לא יוסי חביתה ואנחנו לא בנתניה.
אחר כך מחכים דקה בלבד עד שרואים איך הבצל מתקרמל לו לאיטו. למראית עין זה נראה כמו מעורב של רק קבב - גם זה מבחינתי הברקה של אלון, אבל עצרתי את עצמי עד לטעימה. מעל הכול אלון הוסיף תבלון לא עדין בכוונה, עם כמה מרכיבים שהם שלו בלבד.
הוא לא גילה מה יש בפנים ומבחינתי זה סבבה, אני כמובן מכבד. עכשיו הגיע הרגע שריגש אותי קלות: אלון לקח עמבה והוסיף מעל - למה לא ביקשתי עוד עמבה מההתחלה? כעבור רגע אלון הוסיף בקצה של הפיתה סחוג אדום וירוק יחדיו, והמשיך לעטוף את המנה אל תוך עצמה.
הבשר שינה צבע ותוך כדי העטיפה של המנה הכמות שלו הבהילה אותי - איך הכול ייכנס בתוך הפיתה? יש פה כמות לא מבוטלת של קבב פתוח לרווחה, והריח עטף את הטלפון הנייד שלי עם כל תמונה שצילמתי. כאן אתם צריכים לדרוש מאלון להוסיף עוד עמבה, והרבה. את כל הבשר שהיה על הפלאנצ'ה הכניס אלון לתוך הפיתה - שלא ידעה עד אז שהיא גדולה כל כך. הוא מילא ומילא את הפיתה עד לקצה ומעל - הרבה מעל, בלי הרבה טקס או צהלולים. היה ברור לי שלא אוכל לסיים את המנה.
הערת אזהרה - הפיתה שומרת על החום והבצל לא מתקרר כמו הבשר. המנה נותנת אותותיה בנגיסה מוקדמת אבל צורבת את הלשון, והפעם אתה מרגיש כאילו שאתה על הפלאנצ'ה. בשביל לאכול את המנה המעולה של אלון צריך סבלנות. אז "קבב פתוח" או "מעורב רק של קבב" - לא משנה איך תקראו לה - זו מנה מעולה וטעימה, ואל תשכחו לבקש עוד עמבה כבר בהתחלה. בתיאבון והנאה, ותעדכנו אם תצליחו לגמור את הכול.
